בספר זבד טוב (להחסיד מוה״רר זאב וואלף ע״ה, בנו של הסופר המפורסם החסיד מוה״ר ר׳ נתנאל סופר זצ״ל) הביא סיפור שסיפר רבה"ק מהרי"א זי"ע במלוה מלכה חוה"מ סוכות בענין גילוי אליהו.
בספר אור הנצח (להגה"צ רבי נפתלי צבי לאבין מזידיטשוב ז"ל) הביא שסיפור זה סיפור רבה"ק מהרי"א זי"ע 'בכל שנה בחג הסוכות', והסיפור הוא כדלהלן.
בזה"ל: מעשה ששמעתי מאדומ״ו הקדוש רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זצוקללה״ה מפיו הקדוש, במוצאי שבת קודש בסעודת מלוה מלכה בחול המועד סוכות שנת תרכ״ז לפ״ק, אחר זמירת הזמר ׳אליהו הנביא׳, שניגן בנו הרב הקדוש ר׳ אליהו זצ״ל, וזה לשונו הקדוש: היה רב אחד בעיר אחת, והיה איש תמים, והיה המנהג באותו העיר, כאשר השמש הלך קודם אור הבוקר זייגער ארבע וחצי להעיר עם הפטיש, שקורין ׳חצות קלאפין׳... והיה מנהג באותו עיר שהשמש היה מוכרח להיות קודם אצל הרב, וכן עשה ולא שינה בשום פעם.
ופעם אחת הלך מהרב להעיר עם הפטיש לעשות מלאכתו כמנהגו, ראה השמש שני אנשים יפים מתוארים בקומה נאה, שלא ראה מעולם כאנשים ההם, ושאל אותם, להיכן הם הולכים, והשיבו להשמש, אנו הולכים בכל אור הבוקר אצל הרב ללמוד, ולא שאל אותם מי הם, וכאשר הלך בהעיר יותר לעשות מלאכתו הנ״ל, היה צר לו מאד אשר לא שאל אותם מי הם, כי היו לפלא בעיניו, האנשים ההם שלא ראה עוד כמוהם, וגם מה שהולכים אצל הרב ללמוד.
וכאשר הלך עוד יותר בהעיר ראה לאחד אשר רץ מאד, ושאל להשמש, האם ראית כעת ההוא שני אנשים אשר היו הולכים, והשיב השמש, הן, ראיתים כמו עתה. שאל השמש להאיש ההוא, מי הם אותם אנשים, והשיב לו, אחד הוא אליהו ואחד אלישע, והיה פליאה עוד גדולה בעיני השמש, כי לא היו מחזיקין את הרב בהעיר ההוא לאיש קדוש כזה, שאליהו ואלישע ילכו אצלו ללמוד, וגם היה מנהג באותו העיר אשר בכל שבת קודש אחר תפלת שחרית קודם קריאת התורה, אמר הרב דברי מוסר גדול, וגם היה בפקודת הרב בכל תוקף ועוז שלא לשיח שום שיחה ודיבור בבית הכנסת, ובפרט בשעת התפלה.
והשמש לא יכול התאפק, וסיפר המעשה הזו לפני הבעלי בתים, והיה חידוש ופלא גדול בעיניהם, וכאשר באו בשבת קודש כל הבעלי בתים לבית הכנסת היה מזה סיפור גדול בבית הכנסת, וגם בשעת התפלה, ואחר תפלת שחרית בתוך דברי המוסר צעק עליהם הרב אודות מה שהיו מדברים בבית הכנסת, ומה גם בשעת התפלה, כי הוא איסור גדול, ומה זה היום מיומים שעוברים על פקודתו, והבעלי בתים היה צר להם מאד, ומתמרמרים על לבם מה שלא נהגו בו כבוד בהרב כראוי לו, והלכו כולם בבית הכנסת ונפלו לפני רגליו בבכיה גדולה, ונשקו לו, ובקשו מכבודו שימחול להם שלא נהגו בכבודו כל כך עד הנה, כי לא ידעו מאתו מאומה עד הנה. ושאל אותם הרב מה זה, וסיפרו לו כל המעשה שסיפר להם השמש, והשיב להם הרב בתמימות גדול, האם אצליכם לא בא אליהו ללמוד, האם למי איש יהודי לא בא אליהו אם הולך בדרך הישר וכו'.
ואחר סיפור המעשה סיים אדומו״ר, אשר אותו האיש שראה השמש רץ, היה גיחזי, אשר רץ עד הנה אחר אלישע, ולא יכול להגיעו, עד כאן לשונו הקדוש.
(זבד טוב, להחסיד מוה״רר זאב וואלף ע״ה, בנו של הסופר המפורסם החסיד מוה״ר ר׳ נתנאל סופר זצ״ל – אור הנצח, להגה"צ רבי נפתלי צבי לאבין מזידיטשוב ז"ל)