ביום הושענא רבה של שנת תר"ח נסע רבינו [רבה"ק מהרי"א זי"ע] לבקר את בן דודו הגה"ק ר' יודא צבי מראזדיל זצ"ל שחלה אז את חליו שמת בו, כבדו הגה"ק לעבור לפני התיבה ולהתפלל הלל והושענות לפני הצבור, עמדה מטתו של הגה"ק החולה בבהמ"ד סמוך אצל הבימה, וכשעבר רבינו לפניו בשעת ההקפות של ההושענות, הגיעה התלהבותו של רבינו למדה מופלגת כזו עד שמצא החולה הקדוש לנחוץ לאחוז בכנף טליתו כמה פעמים ולמשוך אותו כדי להפסיקו מעט מדבקותו, כי ירא שלא יגיע לכלות הנפש בתפלה זו.
(פאר יצחק פרק שישי אות ה')