Skip to content
בלבבי משכן אבנה

כתר

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סוגיות מחשבה במועד

כתר

כתר כהונה

כתר כהונה, הוא בחינת איש חסידך ימין, כמ"ש בתיקונים (סב, ע"ב). אולם עיין גר"א (שם, תיקון ה') שהוא בחכמה. ובאמת יש בחינת כתר ובחינת "עטרה", כמ"ש בתיקונים (קלה, שם). ועיין תיקונים (כ, ע"א). ומגלה עמוקות (ואתחנן, אופן קנ"א). וקהלת יעקב (ערך כתר). ורמ"ק בפרדס רימונים (שער כג, פרק י"א, ערך כתר). ועץ חיים (שער מטי ולא מטי, פ"ב). ודרך החיים למהר"ל (פ"ד, משנה י"ד).

שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה ניתנה לזרעו של אהרן, כתר מלכות לזרע דוד, כתר תורה מונח בקרן זוית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול (עיין קה"ר, ז, יב). (אבות, פרק ב', משנה י"ג. יומא, עב, ע"ב)

ושורשו בזר של מזבח. ועיין דעת זקנים (שמות, כה, יא). וזהו מזבח הפנימי. וכתב בטור הארוך (במדבר, ד, ו) וז"ל, מזבח הזהב, כנגד כהונה, לכך היה לבדו בתכלת, כנגד הכהנים הגדולים, וכלים שלו בתכלת כנגד כהנים הדיוטים, עכ"ל. וכתב בתולדות יצחק (שמות, כה, לא) וז"ל, מזבח הנחושת כנגד כללות האומה שצריכים כפרה שבו מקריבים קורבנות, עכ"ל.

ובהרחבה יותר, שייך לכל ישראל, כמ"ש "ואתם תהיו לא ממלכת כהנים וגוי קדוש". עיין צרור המור (שמות, יט, ה). ועיין רמב"ם, תלמוד תורה, הלכה א', ובסוף הלכות ת"ת, ודו"ק שכתב שלאו דוקא שבט לוי וכו'. ועיין אבות דר"נ (פרק נ"א). ושמו"ר (לד, ב).

וגדר מהות הכתר: כתב הרע"ב (אבות, שם) וז"ל, כתר כהונה כתיב ביה "וקדשתו", קדוש יהיה לך, עכ"ל. ובאהבת יונתן (הפטרת נצבים) כתב וז"ל, כתר כהונה הוא הנקרא "תפארת" (ת"ת - פאר, ופאר בחינת תפילין, בחינת כתר כמ"ש לעיל), דכתיב בבגדי אהרן לכבוד "ולתפארת", עכ"ל. אולם יעויין במגן אבות לרשב"ץ (אבות, שם) וז"ל, ואלו הכתרים הם מעלות ומדרגו תשהם בישראל, שהקב"ה הזהיר על "כבודם" וחייבים כל העם להודות במעלותם, ולנהוג בהם "כבוד", עיי"ש. ולשיטתו דקדק לשון הפסוק לכבוד ולתפארת, לא על התפארת כדברי האהבת יונתן, אלא דקד לשון "לכבוד", והבן. ובמדרש שמואל (שם) כתב וז"ל, כתר כהונה ראוי שיחשוב אותו לכתר, כי הבדיל אלהי ישראל אותו להקריב אותו אליו, ושמן משחת אלהיו "על ראשו", עכ"ל. ונראה ששמן שעל הראש הוא כדוגמת כתר שעל הראש. ובמהרש"א (קידושין, סו, ע"א) מבואר שס"ל כתר כהונה היינו ציץ של כהן גדול, דוגמת התפילין הנקראים כתר, אף הציץ בחינת כתר. אולם יעויין אבן עזרא (שמות, כח, לו) שכתב וז"ל, ואיננה כדוגמת כתר, כי הוא על המצח לבדו, עכ"ל. אולם יעויין שפתי כהן (במדבר, טו, לח) שס"ל כדברי המהרש"א, שציץ הוה מעין כתר. ובאמת שהוא תרגום מפורש, דכתיב (ירמיה, מח, ט) תנו ציץ למואב, ובתרגום, אעדו כיתרא מן מואב. ועיין אברבנאל שם. ועיין תורת חיים (ע"ז, נד, ע"א). וכן מבואר בברית מנוחה (הדרך השניה), וקהלת יעקב ערך ציץ (שציץ הוא כתר דבינה), עיי"ש. ועיין עשרה מאמרות (מאמר אם כל חי, ח"ג, סימן לה). ועיין תיקונים (קלה, ע"א). ובמהר"ם שיף (גיטין, ז, ע"א) כתב וז"ל, במצנפת, הוא כתר כהונה, עכ"ל. ויש לדקדק כל שיטה האם הדבר הוא בחינת כתר או עטרה לפי המבואר שם, ואכמ"ל.

כתר מלכות

כתיב (אסתר, ב, יז) וישם "כתר מלכות" בראשה. וכן (שם, ו, ח) כתר מלכות בראשו. ואמרו (יומא, עב, ע"ב) שכתר מלכות ניתן לדוד, מזרעו של יהודה.

ובשורש זהו כתר של מלך מלכי המלכים ב"ה. וכתב בפענח רזא (בראשית, א, א) וז"ל, בראשית, במילוי אותיות, בי"ת רי"ש אל"ף שי"ן יו"ד ת"ו, עולה אלף תתי"ט. כי אלף ותתי"ח מלאכים ממונים לקבל התפלות, ועושין כתר מלכות (כמ"ש לעיל גבי אכתריא"ל) בראש יחיד המלוכה ית', לכן האותיות במילואו עולה אחד יותר ממספר המלאכים האלה, לרמז אחד יחיד ממ"ה ית', עכ"ל.

ואמרו (שמו"ר, לד, ב. במדב"ר, יד, ט. תנחומא, ויקהל, ח) כתר מלכות, זה השלחן, שכתוב ויעש לו זר זהב סביב. ומצינו כמה ביאורים מדוע השלחן כנגד כתר מלכות.

כתב היעב"ץ (אבות, פ"ד, משנה י"ד) וז"ל, וזר השלחן כנגד כתר המלכות, שהשלחן הוא סימן לעושר, שהוא למלכים, עכ"ל. וז"ל המילי דאבות (שם) כי אין שלחן זהב ראוי אלא למלכים, עכ"ל. וכתב בדברי אמת לחוזה מלובלין (קרח) וז"ל, שלחן זר זהב, הוא כתר מלכות, וידוע הרוצה להעשיר מצפין, וסימנך שלחן בצפון (ב"ב, כה, ע"ב), עכ"ל.

אולם כתב במהר"ל (גיטין, נז, ע"א) וז"ל, שלחן הקדש היה לו כתר מלכות, והיה בצפון, כי המלך צריך לו גבורה לעשות מלחמה (ויד שמאל היא גבורה, כנודע, ובסוד ההפכים, נתהפכה ונעשית יד כהה, ואכמ"ל), עכ"ל. ולכך הוא כנגד מדתו של יצחק שהוא גבורה, כמ"ש בשם משמואל (תצוה, תרפ"א) וז"ל, כתר מלכות הוא בזכותו של יצחק, שלעומתו מורה על שלחן מלכים ועשירות כמ"ש המהר"ל בספר הנצח, שמדתו של יצחק הריבוי והעשירות, עכ"ל. והבן שכנגד יצחק, הן מצד העשירות, והן מצד הגבורה, ודו"ק. וביאור מהות חיבורם של ב' בחינות אלו, יעויין פרי צדיק (ויקרא, אות ב') [אולם יעויין פתח האהל (תרומה, ד"ה גם יתכן) [ועיין עוד מחזה אברהם, נשא] שכתב, ששלחן כנגד אברהם, שהיה שולחנו ערוך לכל עובר ושב].

והבן שבאבות הוא כנגד יצחק, לעומת כתר כהונה שהוא כנגד אברהם שניתנה לו כהונה משם, וכתר תורה כנגד יעקב, "יושב אהלים". אולם בעיקר כתר מלכות הוא כנגד דוד, שלו המלוכה.

וביאור נוסף מדוע השלחן שייך לכתר מלכות, כתב בליקוטי מוהר"ן (תורה ס"ז) וז"ל, שלחנו של אדם (ובשורשו הוא שולחן שלפני ה' במקדש) הוא בחינת מלכות, והוא בחינת "כבוד", בבחינת מלך הכבוד (תהלים, כד), "כי הכבוד הוא בחינת מלכות". וכשפוגם באכילה, אזי נפגם הכבוד, ואין לו פנים (לחם "הפנים"), עכ"ל, עיי"ש בהרחבה.

כתר תורה

כתר תורה שעליו אמרו (אבות דר"נ, פרק נ"א) כתר תורה - עמלה של תורה, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, שנאמר (ישעיה, נה) הוי כל צמא לכו למים. אולם יעויין משך חכמה (בראשית, ל, כ) שכתר תורה זכה לו יששכר.

והוא כנגד הארון. עיין במד"ר (ד, יג). וכתב היעב"ץ (אבות, פ"ד, מי"ג) וז"ל, שני הכתרים עומדין מבחוץ (מזבח ושולחן), ובעל כתר תורה נכנס לפני ולפנים, עכ"ל. ומקור דבריו בר' יונה שם. וכתב המאירי (יומא, עב, ע"ב) וז"ל, והוא שכתוב "ועשו" ארון, ולא נאמר בו ועשות כבשאר הכלים, ללמדך שבידו הוא ללמוד ולהיות חכם, יגעתי ומצאתי האמן, ובלבד שיתעסק בה לשמה, עכ"ל. וכאשר אינו עוסק בה לשמה, אזי אינו זוכה ל"כתר" תורה, אלא לתורה בלבד, והבן מאוד מאוד. ועיין דבר פלא באור החיים (ויקרא, יח, ה) וז"ל, ואולי כי כשעוסק הגוי בתורה, גם עליו יהיה כתר זה ליקראות אדם (ולא רק האדם), עכ"ל. ועיין חתם סופר (בראשית, כה, כג).

ועל ידי כתר תורה זוכה אף לכתר כהונה ומלכות, כמ"ש המהרש"א (שבת, פח, ע"א) וז"ל, והוא מבואר (בנתינת ב' כתרים לישראל במתן תורה) שע"י כתר תורה זכו עוד לשני כתרים שהם המלכות והכהונה, וז"ש במ"ת ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", דהיינו כתר מלכות וכתר כהונה, עכ"ל. ואיתא בטור הארוך (במדבר, ד, ו) וז"ל, והארון כנגד בעלי תורה, לכן נאמר בו "מלמעלה", שכל הזוכה לתורה כאילו זכה למלכות וכהונה, עכ"ל.

וכל אדם בשעה שמניח תפילין, שהם פרשיות התורה, הרי הם ככתר תורה על ראשו, כמ"ש המהרש"א (יומא, ח, ע"א. סוכה, כח, ע"א, ועוד מקומות). ובתפילין כתיב שמע ישראל וגו'. והבן יהוידע (ברכות, טו, ע"ב) וז"ל, פסוק שמע ישראל, הוא יחוד התפארת הנקרא תורה, וביחוד זה נעשה כתר תורה, עכ"ל.

ושורש כל התורה בעשרת הדברות, ולכך יש בהם תר"ך אותיות, כנודע (כנגד תר"ך עמודי אור, ועיין לשם, הקדו"ש, ליקוט א', אות ב'). עיין דעת זקנים (שמות, לב, טז). ובעומק היינו שהאיר אור התגין, שנקראים כתר אותיות, כתר תורה, ועי"ז נעשה מספר האותיות כמנין כת"ר. ושורש הכל בשם הוי"ה שעולה כ"ו. וכתב בשפתי כהן (שמות כה, ג) וז"ל, עשרים וששה, גימט' כתר תורה. וכן עשרת הדברים, בגימט' עשרים וששה, עשרים גימט' כתר, וששה גימט' תרי"א מצוות, עכ"ל. וכתב להלן (דברים, ד, יג) וז"ל, התורה היא נארגת על האותיות, והאותיות על השמות, והשמות על שם הוי"ה, עכ"ל, עיי"ש. ועיין תיקונים (קלה, ע"א), וזוה"ק (ח"ג, רנז, ע"א).

וגילוי כתר תורה בחכם הוא לדינא, כמ"ש הרע"ב באבות שם, וז"ל, כתר תורה - כתיב ביה (ויקרא, יט) והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה, עכ"ל. והרי שדין "הידור" בחכם, זהו מדין כתר שבו. אולם יעויין בר' יונה (אבות, שם) וז"ל, ליראת שמים, שהוא כתר תורה, עכ"ל. הרי שס"ל שכתר תורה הוא היראתו קודמת לחכמתו של החכם. ובעיקר היראה הנולדת מעסק התורה. אולם יעויין תנחומא (ויקהל, ז) שאמרו, כיצד כתר תורה, שנאמר (קהלת, ז) והחכמה תחיה את בעליה, בעוה"ז ובעוה"ב, לכך כתיב ויעש לו זר זהב. תדע לך שהוא כן, ראה כמה חביב הארון, כשם שכסא ה"כבוד" הוא חביב, שהתורה נתונה בתוכו וכו', עיי"ש. והרי שמבואר שחשיבותו מדין כבוד ומדין חיים, ודו"ק.

וכתר התורה באמצע, ולימינו כתר כהונה, ולשמאלו כתר מלכות. עיין זוה"ק (תיקונים, כ, ע"א. מד, ע"ב).

ועיקר גילוי כתר תורה נגלה בתורה שבכתב, כמ"ש בספר הפליאה (ד"ה נ' יש לה ג' זיונין). ומקורו בזוה"ק (תיקונים, פט, ע"א) כתר - כתר, ת - תורה, ב - ברכה. אולם יעויין שפע טל (חלק שפע, ש"ו) שמבואר שכתר תורה, הוא כתר לתורה שבכתב, ולא שעצם התורה שכתב היא מדרגת הכתר, עיי"ש (ועיין כונות הרש"ש לשבועות (סוד ה' ספרים). ועיין יונת אלם (פרק כט) שהוא סוד רישא דאין. ובמאמר מאה קשיטה כתב, שהוא כתר דבינה שבכתר, עיי"ש).

כתר שם טוב

כתב הרבינו יונה (אבות, פ"ו, משנה יג) וז"ל, ושם טוב עולה על כולם - והרי הוא תלוי בכתר תורה, כי במה יש לאדם שם טוב אם לא יעסוק בתורה ויקיים המצוות, עכ"ל. ובעומק כי התורה כולה שמותיו ית', ולכך העוסק בה יש לו שם טוב, והבן. ועיין של"ה (מסכת פסחים, מצה עשירה, דרוש ב', ה').

אולם ר' יוסף אבן שושן כתב (שם) וז"ל, כתר שם טוכב אינו כתר רביעי, אלא העוסק בתורה לשמה ונוהג כשורה, וכן הכהן בכהונתו, והמלך במלכותו, הרי זה קנה כל אחד מהם שם טוב, ואם לא נהגו כשורה הרי כתריהם אפס ותהו נחשבו, הואיל ולא זכו לכתר שם טוב, עכ"ל. וכתב בשם משמואל (תצוה, תרע"ז) וז"ל, וכשהוא בתכלית הלשמה, זהו כתר שם טוב, עכ"ל. והבן שלפ"ז כתר התורה, הכתר שבכתר, זהו שם טוב ע"י תורה, וכן בכהונה ומלכות, השם טוב הוא הכתר שבכתר. וז"ל המגן אבות לרשב"ץ (שם), כתר שם טוב אינו כתר בפני עצמו, כי שאר הכתרים צריכין לו, והוא עולה על גביהן, עכ"ל. ועומק דבריו כנ"ל, "עולה על גביהם", היינו, כתר שבכתר, והבן. וכאשר נחסר הכתר שבכתר, חסר את עיקר מדרגת הכתר, ולכך אינו נחשב לכלום [אולם יעויין ברמ"ע מפאנו (מאמר מאה קשיטה, סימן סד) וז"ל, ומלכות כתר שם טוב, כנס"י, עכ"ל. וכתב באור תורה (ליקוטים) וז"ל, כתר שם טוב, וכו', והוא נגד מלכות שנקרא יראת שמים, שהיא סלקא לעילא לגבי כתר, עכ"ל. ולפ"ז היא עולה ממדרגת עטרה למדרגת כתר, ודו"ק].

ופנים נוספות נתבאר במדרש שמואל (שם) וז"ל, ובלב אבות כתב, עם היות שלשה כתרים, הם הנזכרים, וכל אחד הוא כתר בפני עצמו, הנה כתר הנקרא שם טוב, הוא שם מורה על המעלה והשלמות, לא יעלה ולא יצדק על שום אחד מהם, אלא על שלשתם יחד, עכ"ל. והבן כי היסוד, שכל שלשה שורשם אחד, ולכך חוט המשולש לא במהרה ינתק, כי שורשם אחד. וכן זהו בחינת חזקה, והבן. עיין גר"א בתיקונים (תיקון כא, ד"ה כתר תורה). ורמ"ק בספ"י (פ"ב, ד"ה השישי).

ומהות כתר שם טוב: כתב בספר הפליאה (ד"ה וראה והבן שהוי"ה מתגלגל) וז"ל, כתר שם טוב עולה על גביהן, ר"ל שם טוב הוא הוי"ה, שכן עולה במ"ק (במספר קטן) טו"ב, עיי"ש.

ופנים נוספות מהו כתר שם טוב, כתב בשערי צדק (שער א') וז"ל, כתר שם טוב, הוא סוד ושער ראשה כעמר נקי, הוא סוד מקום הטוב שאין לו גבול והפסק, הוא שם טוב בודאי שהוא טוב הגמור השלם, הטוב שאין בו תערובת (של רע, כמו טוב של עץ הדעת, כ"כ שם), עכ"ל. ועיין לשם (הקדו"ש, שער הפונה קדים, פ"ב) שכתב, שכתר שם טוב, הוא דעת שכולו טוב, עיי"ש.

ובעיקרים (מאמר ד', פרק ל') כתב וז"ל, כתר שם טוב - מעשיהם הטובים, היא עומדת על ראשיהם מלמעלה, ובה ישיגו ליהנות מזיו השכינה, עכ"ל. ועיין מהר"ל (אבות, פ"ד, מי"ד) וז"ל, ובמדרש רבות אמרו, בפרשת נשא, כי המנורה מרמז כתר שם טוב, כי שם טוב הוא אל מי שהוא בעל מצוה, וזהו המנורה, כי נר מצוה ותורה אור, עיי"ש היטב. וכן כתב רש"י, שהוא מעשים. ועיין רסיסי לילה (אות כ"א) שהוא תפילין.

ובבית עולמים (קלד, מ"ב, ד"ה ואתעטר) כתב וז"ל, ומוחא סתימאה (המח הסתים, חכמה סתומה) נקרא כתר שם טוב, כמ"ש טוב שם משמן טוב, עכ"ל. וכתב המהר"ל (שם) וז"ל, כתר שם טוב אין תכלית וסוף וכו', כי הוא עולה למעלה למעלה ומתפשט לאין סוף, ועיי"ש שהוא כנגד מהות האדם, עיי"ש ודו"ק. ועיין שם משמואל (תצוה, תרע"ג, ד"ה ונראה) וז"ל, שהם (ג' כתרים) רק כתר על דבר אחר, כמו שהוא הרמז בזר על כלי, אבל כתר שם טוב, הוא כולו כתר, עכ"ל. וכתב שם (תצוה, תרע"ו) וז"ל, כתר שם טוב, שעולה על גביהן, מקביל למרע"ה, שמעלתו עולה ע"ג מעלות האבות, עכ"ל. ועיי"ש (תרע"ז) שהוא כנגד משה. וכתב שם (תרפ"ג) שרומז לחמורו של משיח [ועיין היכל הברכה (שופטים, ד"ה הרבות) שהוא כנגד רדל"א. ועיין אוצר החיים (בהר, ד"ה ודע) שהוא דעת דרדל"א, כי בו עיקר התלבשות א"ס. ועיין זוהר חי (בראשית, נה, ע"ב, ד"ה דסיים).

More in this printout

View the whole printout