מי שיגיע היום למיניאפוליס, ס. פול או למקומות אחרים במדינת מיניסוטה שבארצות־הברית, יתקשה לדמיין את השממה הרוחנית שהייתה שם אך לפני כמה עשרות שנים.
הרב משה פלר, יחד עם רעייתו הרבנית מינדי ע״ה, יצאו לשליחות למדינת מיניסוטה לפני שישים וארבע שנים, ובמשך עשרות שנות עשיה ופעילות, הפכו את מדינת מינסוטה כולה ממדבר רוחני ומארץ לא־זרועה, למרכז יהודי חי ותוסס ועשיר במוסדות פעילים. אישיותו של הרב פלר ספוגה בחום חסידי ובאותנטיות סוחפת וכובשת. במשך שנות שליחותו הרבות במינסוטה, עברו תחת כנפיו רבבות יהודים, שאלפים מהם מצאו את דרכם אל התורה ומצוותיה, והפכו את הקשר ליהדות לחלק קבוע מחייהם.
דלתות רבות נפתחו בפניו. ידוענים, פרופסורים בעלי־שם ואמנים מכובדים נקשרו על־ידו אל הרבי, ולא פעם אף נרתמו, לבקשת הרבי, לפעול למען ענייני יהדות. גם במסדרונות השלטון האמריקני, הרב פלר הוא דמות מוכרת ומוערכת. רבים מהסנטורים שכיהנו מטעם מדינת מינסוטה ראו בו את רבם, והזמינו אותו שוב ושוב לפתוח בדבריו את מושב הסנאט.
השליחה, הרבנית מינדי ע״ה, הייתה בעלת תואר במתמטיקה, וביחידות עם הרבי לפני צאתם לשליחות, קיבלו מספר הנחיות כיצד עליהם לפעול, שכן מפעל השליחות החב״דית היה עדיין יחסית טרי, ולא הייתה עדיין שיטה מסודרת לשליחות כפי שישנה כבר כיום. אחת ההנחיות הייתה עבור הרבנית מינדי, למצוא משרת הוראה באוניברסיטת מיניסוטה, ולנצל את מעמדה העתידי לטובת הפצת יהדות בקרב חוגי האליטה האינטלקטואלית של מקום שליחותם. מה שכמובן הוכיח את עצמו כרעיון מדויק שפעל גדולות ונצורות.
מעשה שהיה עם אחד מידידי חב״ד וחבר אישי של הרב פלר, מקס אפלבאום שמו. אותו יהודי הגיע מאחת המשפחות החשובות והעשירות בקהילה היהודית של מיניסוטה, ולמרות העובדה שהשתייך לקהילה הקונסרבטיבית, ולא היה מפוקדי בית חב״ד, כמו יהודים רבים אחרים, ראה ברב משה פלר חבר אישי וקרוב.
לעת־זקנה לקה מקס אפלבאום באירוע־מוחי, ומצבו הרפואי יחד עם גילו המבוגר גרמו לו להשאר מאושפז בבית־הרפואה. הרב פלר הרבה לבקר את חברו, וישב על יד מיטת חוליו בהזדמנויות רבות.
משפחת אפלבאום ראתה לאורך השנים כמה אהבה יש בין אביהם לבין ידידו הקרוב, הרב משה, ופעם כשהיה אביהם במצב לא פשוט, הזמינו את הרב פלר שיבוא לבקר אותו. הם ביקשו להתעודד מעט, שכן לא פשוט לאישה ולילדים לראות את אביהם נובל וקמל לנגד עיניהם. במיוחד לאור העובדה שמקס אפלבאום היה אדם מוצלח שניהל עסקים מסועפים בימים הטובים.
הרב פלר נכנס לחדרו של מר אפלבאום, והושיט לו את ידו לשלום וברכו בלבביות: ״שלום מקס״.
בימים כתיקונם היה מקס מברך בחזרה: ״שלום משה״. בני המשפחה ציפו בדריכות לראות מה תהיה התגובה.
מקס הושיט את ידו חזרה כשחיוך נסוך על שפתיו. בני המשפחה שמחו כל כך, שהנה לפחות את חברו הקרוב משה מזהה אביהם, למרות שכבר אינו ממש מכיר ומזהה אפילו את בני משפחתו.
הרב פלר שאל את ידידו וחברו משכבר הימים: ״מקס, אתה מזהה אותי?״
״בוודאי שאני מזהה״ השיב מקס.
הרב משה, שביקש לשאוב רגע של צלילות הדעת מחברו החולה, הוסיף ושאל: ״אז תגיד לי, איך קוראים לי?״
מקס מיד השיב. אמנם במעט גמגום, שכן הדיבור כבר היה קשה עליו, אבל תשובתו הייתה חדה וברורה: ״אתה... את... אתה... רא.. ראביי שנ.. ראביי שניאורסון, הרבי מליובאוויטש!״
הרב פלר סיפר את המעשה עם ידידו הקרוב מקס אפלבאום בהזדמנויות רבות, ואמר כי הרגע הזה, שיהודי אחר ראה בו את הרבי, המשלח, ולא את האדם הפרטי - משה פלר, הוא הרגע המאושר בחייו.