א. בסוכות תשבו... אני ה' אלקיכם (כג,מג) צ"ב למה נתייחדה מצוות סוכה שנאמר בה "אני ה' אלקיכם" שענינו 'נאמן לשלם שכר' (כמ"ש רש"י ויקרא יט,יז. וכן רש"י כג,כב)?
אמו"ר הגה"צ רבי חיים ישראל שליט"א ראש הכוללים 'שנות חיים' תירץ בכמה אופנים: א. ראשית, הראה ל'משך חכמה' (שם) וז"ל "בכל פרשה המועדות לא נזכר יציאת מצרים לבד כאן. נראה, דהשי"ת הוציאן מבית עבדים להיות להם לאלקים ואינם עבדים לזולתו, לכן עבדי הם ולא עבדים לעבדים... אכן מצוה שיכנס האדם בכל חומרו, היינו באכילה ושתיה ושינה כו', היא הסוכה, לכן נתקדש כל החומר הישראלי, שלא יוכל להשתעבד ולהמכר לבן אדם, רק יהיו עבדי ה' כמו שהוציאם ממצרים להיות לו לעבדים והוא יהיה להם לאלקים, ודו"ק. ולכן זכו לענני כבוד שהיו מוקפים כל חומריותם בענן ה' יומם ואש לילה" עכת"ד. מבואר בדבריו שבמצוות סוכה ניכר טפי עול מלכותו ואלקותו עלינו גם בחומריות. ב. עוד הראה אמו"ר ל'ספורנו' וז"ל "אני ה' אלהיכם. באר שכל אלה לתכלית נאות לנו מכוון מאתו יתברך, כי הוא אלוקינו לא יגרע ממנו עיניו" עכ"ל. נראה שבא להסביר שבמצוות סוכה ניכר השגחתו הפרטית 'אני ה' אלקיכם' כענין 'ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה תמיד' וכמ"ש בזוה"ק 'צילא דמהימנותא'. וכן תירץ הרה"ג רבי יוסף בר ששת שליט"א מדנפשיה. ג. עוד הראה אמו"ר שליט"א מש"כ ב'העמק דבר' וז"ל "למען ידעו וגו'. כדי שלא יהיו מתיאשים מן החיים הטובים אפילו אין להם אחוזת נחלה ושמחה טבעים, מכ"מ ידעו ממצות סוכה כי ניתן לזכור ישיבתם בסכות בהוציאו אותם וגו' והרי היה אז מכ"מ שמחת עולם על ראשם. והרי אני ה' אלהיכם. מנהיג ומשגיח עליכם לעולם ואין מעצור ממנו יתברך להשפיע טובה וברכה גם בלי אחוזת נחלה" אפילו כשיושב האדם בדירת ארעי כסוכה זה מפסולת גורן ויקב. ד. עוד תירץ אמו"ר שליט"א והרה"ג רבי יוסף בר ששת שליט"א שעיקר מצוות סוכה לחזק הידיעה כי ה' הוא הנותן חיל וכח ולא 'כוחי ועוצם ידי' וז"ל הרשב"ם "למען תזכרו כי בסוכות הושבתי... ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה... ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת" עכ"ל. וכ"מ ברמב"ן. ה. עוד תירץ אמו"ר שליט"א ע"פ הגמרא בסוכה (כח:) "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה, משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו" משמע שמצוות סוכה כתיקונה נחשבת 'כמוזג כוס לרבו' וניכר בה טפי 'אני ה' אלקיכם'. ו. עוד תירץ אמו"ר ע"פ הגר"א שעיקר מצוות סוכה כנגד חזרת ענני הכבוד אחרי חטא העגל שחטאו ואמרו 'אלה אלקיך ישראל' וכעת נתקן הענין ומשיבם ה' קבלתי תשובתכם 'אני ה' אלקיכם'. ז. עוד הראה אמו"ר ע"פ 'העמק דבר' שם וז"ל "דיוה"כ שעת מלחמה של כלל האומה עם שרי מעלה. ובסוכות אנו דומים לעם נברא יהלל יה. בהלל על הצלה זו. והנה דרך שבי מלחמה בשמחה הולכים באוהלים כמו בעת שהולכי' למלחמה ועומדי' בשדה ורצה הקב"ה להעירנו על ידיעה זו וצונו לישב בסוכה כמו שהיינו בצאת ישראל ממצרים שהיינו כהולכי חיל חמושים ומזוינים למלחמה. כך עלינו לעשות לעולם אחר יוה"כ שהיינו נלחמים ונצחנו" סמוכים ובטוחים שעשה ויעשה לנו נס מכח 'אני ה' אלקיכם'. ח. עוד תירץ אמו"ר ע"פ הטור (תרכה) וז"ל "תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים... היא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה... ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו" לכן מסיים בה 'אני ה' אלקיכם' שכל ענינה להורות על אמיתת מציאותו יתברך. ט. אחי וראש רבי ישי ישראל שליט"א ביאר שדווקא במצווה זו הדגיש ענין השכר, ע"פ הגמרא בעבודה זרה (ג.) שלעתיד לבוא יבוא הקב"ה ליתן שכר לישראל על המצוות, ויבואו גם אומות העולם לבקש, והקב"ה נותן להם מצוות סוכה 'מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" נמצא שמצוות סוכה מיוחדת לענין 'נאמן לשלם שכר' ודפח"ח. י. הרה"ג רבי מתתיהו ישראל הורוויטץ והרה"ג רבי יוסף בר ששת שליט"א ועוד רבים מהת"ח ס"ל שלשון 'אני ה' אלקיכם' בא להורות אני ה' – היודע מה בלבו של כל אדם ובפרט שתלה מצווה זו ביציאת מצרים, והענין כמש"כ ר' שלמה הכהן מווילנא ע"פ המבואר בב"מ דף ס"א: למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים בריבית וציצית ובמשקלות ובשרצים, אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל בריבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא, ומי שטומן משקלותיו במלח. עפי"ז יש לפרש שמשום כך הזכיר הכתום ציצית במצרים לגבי מצות סוכה וחתם 'אני ה' אלוקיכם', לרמז שהקב"ה אשר הבחין במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, עתיד ליפרע ממי שיזלזל במצות סוכה ויאכל חוץ לסוכה בטענת מצטער, והקב"ה הבוחן כליות ולב יודע שלאמיתו של דבר אינו מצטער. יא. רבים מהת"ח שליט"א ביארו ע"פ דרך זו, דמיירי באופן שירדו גשמים וחוזר כל אחד לביתו מדין 'מצטער', על זה אמר הכתוב 'אני ה' אלקיכם' לדעת מה בלבכם, האם שמחתם או הצטערתם. (אמנם רש"י בכמה מקומות (ויקרא יט,יד. יט,לב. כה,יז. כה,לו. כה, מג) כתב 'בדבר המסור ללב נאמר 'ויראת מאלקיך', וכאן לא נאמר לשון זו) ודו"ק.
/>ב. פרי עץ הדר (ויקרא כג,מ) בסוכה (כט:) 'לולב היבש פסול' פירש"י "דכתיב לב ואנוהו". וצ"ב, הלא דין 'ואנוהו' הוא הידור ואינו לעיכובא? ועי' תוס'.
/>א. הרה"ג רבי יעקב גד קליימן שליט"א בעמח"ס 'מגד יעקב' האריך בזה טובא בשיעורו, וזת"ד: ראשית, הראה לגליוני הש"ס שציין כמה ראשונים שס"ל כרש"י שדין 'ואנוהו' לעיכובא, עיין בסוכה (מה:) דבעינן נטילה "דרך גדילתן" מ"עצי שיטים עומדים", וכתב הבה"ג (סי' ט"ו) - "והיכא דאפיק ליה לולב או לאתרוג מיפך ונקיט ליה, מי נפיק ידי חובתיה או לא, מי אמרינן לקיחה אמר רחמנא והאי נמי לקיחה היא, או דילמא כיון דכתיב (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות, לאו דרך נוי הוא ולא נפיק". וכך הוכיח גם משיטת היראים (קכ, ד) שכתב דבענביו מרובות מעליו בהדס פסול זהו משום "ואנוהו". אמנם תוס' שם בסוגיא הק' על רש"י וס"ל שאינו לעיכובא כדמוכח מדין אגד בלולב. ועיין בחת"ס ובהג' הגרא"מ שהוכיחו כרש"י מגיטין (כ.) בגט שכתבו שלא לשמה, ותלו במח' ר"י ורבנן לגבי כתיבת השם שלא לשמה, אי מהני להעביר עליו קולמוס, ולרבנן אין השם מן המובחר, והגמ' דוחה שאולי זה דוקא שם מדין "ואנוהו", ומבואר דלרבנן הדין "ואנוהו" מעכב וכשיטת רש"י. אמנם הרעק"א (שו"ת מהדו"ק ע') דחה שלא כתוב שם דהוי פסול, אלא רק אין זה מן המובחר. והחת"ס חילק אם ההידור בגוף המצוה או מחוץ למצוה, עי"ש. ומה שמצינו לגבי ציצין במילה ד'ואנוהו' לא מעכב, התם נתקן התינוק, אבל עושי המצוה – האב, לא קיים מצוותו. עכת"ד. ב. עוד הראה ל'שפת אמת' באופן אחר וז"ל "פשוט י"ל בין תוספות הידור כגון לאוגדו, ובין מיאוס כמו יבש, דמשום ואנוהו אסור ליקח יבש ושוב גם בדיעבד אינו יוצא בו, משא"כ באגד שאינו אלא תוספת הידור וליכא איסור ליטלו בלי אגודה" וכו'. וכ"כ בתשובות והנהגות וכן מצינו בריב"ש, שכתב שמדין 'זה קלי ואנוהו' כתב מנומר פסול בס"ת (הובא בב"י יו"ד סי' רע"ו), מבואר שבמכוער, אין זה רק דין לכתחילה אלא פסול לעיכובא". ג. הרה"ג רבי מתתיהו ישראל הורוויטץ שליט"א (לייקווד) מחבר ספר "אוצרות הים" על מסכת ברכות תירץ בכמה אופנים: ה'כפות תמרים כתב שלדעת רש"י מסר הכתוב לחכמים לפרש איזה הידור הוא לכתחילה ואיזה הידור הוא לעיכובא. המאירי כתב דרק כשניטל כל הדרתו הוא דפסול. ד. הדברי יעקב בסי' מ"ח כתב שכל נוי שבלעדיו המצוה מגונה ומבוזה הרי הוא לעיכובא, אבל נוי שבלעדיו אינו מגונה ורק אינה נאה כ"כ אינו מעכב. ה. החת"ס נתן גדר (כנ"ל), דכשהוא בעיקר המצוה כגון לולב נאה הרי הוא מעכב, משא"כ אם הוא דבר מבחוץ כגון הסל שמביאין בו הביכורים שאינו בהמצוה עצמה אין ההידור מעכב. ו. בטהרת קודש למסכת זבחים (דף ב:) מבאר דבעינן שיהא ראוי להידור, וכל שראוי אף אם אינו עושה אותו אינו מעכב כעין 'כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו', ומשו"ה אם לא אגד הלולב אינו פוסל כיון שיכול לאגדו, משא"כ כשאינו יכול לקיים ההידור כגון בלולב היבש שא"א להחזיר לחלוחו, הרי הוא מעכב.
/>א. ענני הכבוד בזכות מי?
/>בילקוט שמעוני (בראשית יח,פב) "אמר ה' לאברהם, אתה אמרת 'והשענו תחת העץ', חייך שאני פורע לבניך שנאמר "פרש ענן למסך... בסכות תשבו". ואילו בתענית (ט.) איתא 'ענני הכבוד בזכות אהרון"?!
/>ב. וליוסף אמר מברכת ה' ארצו (דברים לג,יג)
/>צ"ב, מה ראה משה לברך את ארצו של יוסף יותר מכל השבטים?