ב״ה רשימה בקצרה על מא׳ ליל שמח״ת פר״ת1
למען דעת
למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלקים אין עוד3. וצ"ל מהו"ע שאו' למען דעת כל עמי הארץ כו', למה זה צריך להודיע לעמי הארץ כי הוי' הוא האלקי'4, ואדרבה הרי אסור ללמד תו' לאוה"ע, ובזוה"ק מאריך בחומר האיסור בזה, ומהו א"כ הענין ששהמע"ה בתכלית העלי' שלו, לאחר בנין ביהמ"ק והתפלות והברכות כו' ה"ה אומר למען דעת כל עמי הארץ כו'. ומהו"ע כי הוי' הוא האלקי' כו'.
ולהבין זה
ולהבין זה צלה"ק, דאי' בזה"ב5 שכל ענין המצות הוא לאתקנא רזא דשמי'. והנה השמות הם בבחי' האורות כו' (ובתו"א6 אי' דהשמות אל אלקי' הם בכלים כו', אבל) גם אם נניח דהשמות אל אלקי' הם בכלים כו', ויש גם בזה דעות כו', אבל) גם אם נניח דהשמות אל אלקים, ש' אל בחסד וש' אלקי' בגבו' הם בהכלי', וכדמשמע ג"כ מהלשון דכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כלהו שמהן כגופא כו', מ"מ השמות דע"ב ס"ג כו' הם לד"ה בהאורות כו'. וענין המצות הם לאתקנא רזא דשמי' היינו להמשיך תוס' אור גם בהאורות כו'9.
והענין הוא
והענין הוא, דהנה כל המצות נק' בש' צדקה, וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת 10, וענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים, דהמקבל ה"ה שפל ונבזה (באמת אינו שפל מהמשפיע, ואדרבא בעצם מהותו יכול להיות שהמקבל הוא למע' במדרי' מהמשפיע, אך בל' העולם, מי שהוא מלא שאינו חסר לו נק' שלם, ומי שחסר לו נק' שפל, וע"כ המקבל נק' שפל). וענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים כו'. וכמו"כ הוא ענין המצות להחיות רוח שפלים כו'. ושפלים אין הכוונה רק על עוה"ז התחתון והשפל כ"א על כללות ההשתל'. דכל האורו' והגילוי' שבכל העולמות הם שפלים לגבי העצמות כו'. וכמ"ש מה רבו מעשיך הוי' כולם בחכ' עשית 11, שכולם הם בבחי' עשי' כו', מה רבו מעשיך הוא כל מדרי' העליונות והתחתונות, במדרי' העליונות הריבוי הוא בהאורות, ובמדרי' התחתונות הריבוי הוא בהכלים. וכידוע12 הענין מה שלפעמים מספר המרובה הוא במדרי' העליונות דוקא דרבבות הם בכתר, ולפעמים מספר המרובה הוא במדרי' התחתונות דוקא. דההפרש הוא בין האורות והכלים, דבהאורות הריבוי הוא במדרי' עליונות יותר כו', ובכלים הריבוי הוא במדרי' תחתונות יותר דוקא (וענין אורות וכלים הוא, דכלים הו"ע שמרגיש א"ע וויא ער הערט זיך כמו בת"ח הוא הרגש התו', ובעל מדות מרגיש עצמו בע' המדות, שהוא רק שמרגיש א"ע כו'. וע' האורות הוא שמרגיש מה שלמע' ממנו, וויא העכער פון זיך). וזהו"ע מה רבו כו' הריבוי באו"כ. ואו' ע"ז מה רבו מעשיך הוי', דכל ריבוי המעשים שבכלל זה הוא ריבוי האורות, כ"ז נק' מעשיך, דכולם בחכ' עשית, דגם החכ' הוא כעשי' גשמי' לפניו ית'. דענין העשי' הוא כח התחתון, וכח נעלם הוא שאין גילוי כו', דהשכל המתלבש בעשי' הוא שכל המעשי בלבד כו'. וא"כ כללות ההשתל' נק' שפלים לגבי ית' גם האורות כו'.
דהנה
דהנה כתי' אין ערוך לך בעוה"ז13, דמעוה"ז אנו יודעים ע' אין ערוך 14. דמאור לא היינו יודעים זה, דהאור ה"ה בבחי' ערך, וכמו אור השמש מהשמש שהוא בערך, דהשמש הוא בהירי, וכן האור ה"ה מאיר כו'. וכן אור וחיות הנפש מהנפש הוא בערך, שהנפש הוא חי, לכן ההארה ממנו הוא ג"כ בבחי' חיות כו', ע"כ מאור לא היינו יודעים ע' דא"ע. אבל מעוה"ז אנו יודעים ע' זה, דעוה"ז הו"ע מקום גשמי, דהעץ (ותפס בידו את קצה השלחן) ה"ה עץ גשמי, ואלקות ה"ה רוחניות, והתהוות הדבר הגשמי, שבהכרח לו' שנתהווה מאיזה דבר כו', והיינו שנתהווה מאלקות כו' ובבחי' א"ע דוקא. וכמא' העקרים דהתהוות הגשמיות מהרוחניות איך לך יש מאין גדול מזה, דגשמיות מרוחניות אא"ל בבחי' ערך, כ"א בבחי' א"ע דוקא. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לחלק הג' במו"נ דעילה ועלול עד אין קץ הוא שקר גמור. דעו"ע הוא בבחי' ערך והוא בבחי' הגבלה בזה ואא"ל עו"ע עד אין קץ, שישתלשל דבר שבא"ע, ואם הי' נמשך מהרוחניו' בבחי' עו"ע הי' הכל בבחי' רוחני שבערך, אבל לא הי' מתהווה מציאו' גשמי שהוא בא"ע כו', והתהוות הגשמי הוא בבחי' א"ע כו'. ולכן ההתהוות הוא בכח העצמות דוקא ואין כח זה בנבראי' ואפי' בנמצאים כלל, דאלמלא מתכנשין כל באי עולם לא היו יכולין לברוא אף כנף יתוש א' ולהטיל בו נשמה 15, מפני שזהו בבחי' א"ע כו'. דענין עו"ע ישנו גם בנבראים וכמו מחדו"מ, ממח' לדיבור, ומכח הדיבור לכח המעשה כו'. משא"כ ענין יש מאין שבא"ע הוא בכח העצמות דוקא כו'.
וזהו
וזהו אין ערוך לך בעוה"ז, דבעוה"ז אנו יודעים ע' א"ע כו', אבל מזה אנו יודעי' שגם האור הוא בדרך א"ע, ווארים עס איז דאך הכלל אז ניט נאר וואס מיא זאגט דאס אליין מיינט מען, נאר מיא מיינט נאך עפיס, וואס ביי א שכלי איז אזיי, אז ער נעמט ניט נאר דאס וואס מיא זאגט, ווארים דאס אליין פארשטייט דאך השוטה אויך, אבער א שכלי פארשטייט נאך עפיס אין דעם כו'. וכ"ה כאן, דמזה שעוה"ז הוא בא"ע, יודעים אנו שגם האור (הוא בא"ע כו'). דאא"ל שהאור הוא בבחי' ערך, דאז לא הי' אפשר להיות מאתו התהוות שבא"ע, דאם נאמר שהאור הוא בערך מהעצמות, הרי העצמות נתפס בבחי' ערך, ואא"ל ממנו דבר שבבחי' א"ע (בהס'16 אמר כ"ק, שזהו ע"ד שנת' בשמע"צ תרע"ט17, דמבחי' ממכ"ע אא"ל התהוות יש הגשמי כיון שהוא בחי' אור, בחי' רוחני, ה"ה נתפס בזה, ואא"ל ממנו גשמי, כ"א דוקא מבחי' סוכ"ע שאינו נתפס כו'. וכמו"כ הוא כאן בענין בחי' ערך כו'). וכיון שאנו"ר שהתהוות הגשמי הוא בא"ע מוכרח לו' שגם האור מהעצמות הוא בא"ע כו', דזה אנו יודעים מעוה"ז דוקא, דמהאור עצמו לא היינו יודעים זה שהוא בא"ע והיינו אור שהאור הוא בערך כו' כמו אור השמש מהשמש, אבל בעוה"ז הרי אנו יודעים ע' א"ע, וממילא יודעים אנו שגם האור הוא בא"ע כו'.
וזהו
וזהו מה רבו מעשיך הוי', דקאי גם על האורות שהם ג"כ בבחי' עשי' כו'. וזהו שע' המצות הוא להחיות רוח שפלים, הכוונה גם על האורות, שהם ג"כ שפלים נגדו ית'. וע"י המצות נמשך תוס' אור בהאורות כו'.
ועל כל זה
ועל כל זה אי' [ב]ע"ח 18 שהוא רק להוסיף אורות באצי'. והיינו דהגילוי דתוס' האור הוא רק באצי', ואצלינו א"ז מאיר בגילוי, ויש שמאיר בגילוי גם אצלם19 וכמשי"ת. אך בכלל הוא להוסיף אורות באצי'. דזה נוגע לנו, דהלא אנו מקיימים ועושים המצות, דאנו מניחים תפילין, ואנו שומרים שבת ויו"ט וכה"ג. והגילוי הוא רק באצי', ובאצי' גופא הוא רק בפנימיו' הכלים דאצי', וזהו חידוש, (היינו דלכאו' י"ל שבאצי' מאיר גם בחיצוני' הכלים, דהרי אצי' הוא מדרי' גבוה מאד (דאס איז דאך א הייליגע זאך, לא יגורך רע20) וי"ל לכאו' דבאצי' מאיר הגילוי גם בחיצוני, אבל האמת הוא שגם באצי' הגילוי הוא רק בבחי' פנימי' הכלים כו'). וכן מאיר הגילוי גם בבי"ע, בהע"ס דבי"ע. אך ג"ז21 בבחי' הפנימי' דוקא, דבחיצוני' הכלים לפי שמתלבש בנוגה, והיינו בהעלמות והסתרים, לכן אינו מאיר שם הגילוי דתוס' האור22 כו'. וכן גם בחיצוניות הכלים דאצי', לפי שהם לצורך בי"ע, אינו מאיר שם הגילוי כו'.
אך לכאו'
אך לכאו' צ"ל מפני [מה] אינו מאיר הגילוי בנשמות. הרי הנשמות הם בחי' פנימיו', דאינם כמו שאר הנבראים שהם מבחי' חיצוניו' הכלים, משא"כ נשמות שהם מבחי' פנימיו' הכלים ופנימיו' האור, ומפני מה אינו מאיר בהם הגילוי. אך זהו לפי שהנשמות עם [ה]יותם מבחי' פנימיו', מ"מ ה"ה מתלבשים בחיצוניות, דזהו חידוש דבר בנשמות, דשאר מדרי' מה שמתלבשים בחיצוניות הוא רק בחי' חיצוניות, אבל הפנימיות אינו מתלבש בחיצוניות 23, משא"כ הנשמות שגם [ש]הם בבחי' פנימיות ומ"מ מתלבשים בחיצוניות 24.
והנה ל' הכתוב
והנה ל' הכתוב הוא רשע מכתיר את הצדיק 25, ואדמו"ר האמצעי נ"ע כותב בזה"ל הצדיק בתוך והרשע מכתירו מכל צד. כ"ה לשונו הק'26. ודקדוק הל' צדיק בתוך כו', הוא להורות שהנה"ב אינו מן הצד, לו' שאצלו הוא בדרך אגב, כ"א ער פאר־נעמט זיך דערמיט27. דזהו בנשמות דוקא, דעם שאר כו' ה"ה בדרך אגב כו', אבל בנשמות ליגט ער אין דעם 28. וגם מורה הל' דצדיק בתוך, שגם להרשע (שהוא הנה"ב) זהו נוגע, שעומד לו (הנה"א) ווי אביין אין האלז29, ולכן עוד זאת מורה הל' שעומד בתוך, שעי"ז מהפך את העצם שלו. דאם הי' עומד מצדו, שהוא ההתפשטות, לא הי' ביכולתו להפכו כולו בכל עצמותו, אבל לפי שעומד בתוכו, היינו בפנימיות ועצמיות של הנה"ב, ה"ה מהפך כל עצמותו. וכח זה הוא בנש"י דוקא, ולזאת היתה ירידת הנשמות דוקא למטה, ולא ירדו מלאכים (וואס א מלאך וואלט דאך איבער קערין דיא וועלט) דאם הי' מלאכים יורדי' למטה היו מתגשמים, שהיו נעשים ג"כ גשמיים 30, והנשמה דוקא בכוחה להפך את הנה"ב31. וזהו צדיק בתוך כו'.
והנה
והנה 32 ענין התלבשות הנשמה בגוף ונה"ב הוא כמ"ש אל גינת אגוז ירדתי33 כמ"ש בזוה"ק 34 שהאגוז קליפתו קשה, דאינה כקליפת שאר הפירות שהיא קליפה דקה, אבל קליפת האגוז היא קשה, ולאחר ששוברים הקליפה אז מתגלה הפרי. וכמו"כ הוא בהתלבשות הנה"א בנה"ב, שע"י שבירת הקליפה מאיר גילוי אוא"ס בהנשמה.
והנה ע"פ פשוט
והנה ע"פ פשוט הו"ע שבירת החומריות, שיהי' בבחי' לב נשבר ונדכה, והוא בעבודה דתיקון חצות וקשהמ"ט, וכן בענין כובד ראש שקודם התפלה. והו"ע שמתמרמר מהמחדו"מ שלא להוי' המה, שעי"ז נעשה שבירת החומריות, וכמו בעבודת התשובה כו'. אבל כאן הכוונה להיות ע' זיכוך הכלי' לא רק השבירה. דהנה מה שלמטה נק' חומריות, במדרי' עליונה יותר הו"ע המציאות, ולמעלה יותר הו"ע הכלי'. והכוונה הוא שיהי' זיכוך הכלי', שיהי' בבחי' כלי לאור. דע' השבירה הרי אינו בחי' כלי, והכוונה ה"ה שיהי' בבחי' כלי35, ע"כ צ"ל זיכוך הכלי. אך שהזיכוך יהי' ע"ד אופן השבירה (בה"ס א', שהזיכוך יהי' בכל עצם המהות כו'), ע"י גילוים נעלים דוקא.
והנה בע' הזיכוך
והנה בע' הזיכוך אי' בע"ח 36 דאו"פ מצחצח חצי הכלי מבפנים ואו"מ מצחצח חצי הכלי מבחוץ. וע' צחצוח הכלי מבפנים הוא כמו עד"מ שע"י התעסקות במושכלות מזדכך חומר המוח, שנעשה חומר דק יותר, ותופס כל ענין באופן נעלה. דהנה העולם אומרים 37, דרוב שנים יודיעו חכמה, דבמשך השנים מתוסף אצלו (דער גייט מען מער שכל), אבל האמת הוא שחומר המוח מזדכך, שנעשה חומר דק יותר, שהוא ע"י התעסקות במושכלות, דאם לא יתעסק במושכלות ישאר חומרי, וע"י ההתעסקות מזדכך חומר המוח. וזהו"ע צחצוח הכלי מבפנים. וע' או"מ מצחצח חצי הכלי מבחוץ הוא כמו עד"מ, שכאשר הרב רואה שהתלמיד הוא חומרי ביותר, והיינו ששכלו מגושם ביותר, וגם38 מטכס עצה להשפיע לו שכלים נעלים דוקא, שעי"ז נופל התלמיד ממציאותו (ער פאלט ביי זיך אראפ) וכל נפילה ממציאותו הו"ע זיכוך, וזהו"ע [ה]צחצוח מבחוץ.
אך כ"ז הוא בשכל
אך כ"ז הוא בשכל, ומה שנוגע לנו עתה הוא איך שהדבר ברוחניות, שזהו ע"י תומ"צ39. שע"י התורה נעשה הזיכוך מבפנים, דתורה הוא בחי' או"פ וכמ"ש ותורתך בתוך מעי40, בקרבך קדוש41, והבירור שע"י התורה הוא בבחי' מנוחה, וצ"ל השקידה בתורה שאז אינו שייך לחומריות 42. וע"י המצות נעשה הזיכוך מבחוץ, שהמצות הם רצה"ע, והם לבושי' אל הנפש, שהוא בחי' או"מ, וזה פועל הזיכוך מבחוץ.
וכמו"כ
וכמו"כ 43 בענין התשובה יש ב' הענינים. שע"י התשובה שהו"ע המרירות, שמתמרמר על עניניו, נעשה הזיכוך מבפנים. וע"י התעוררות ר"ר זה פועל הזיכוך מבחוץ, והוא לבל ישוב עוד לכסלה, שלא יהיה נמשך לעניניו 44. וזהו"ע יוהכ"פ שעיצומו של יום מכפר, דיוהכ"פ מכפר עם התשובה דוקא, ויש בזה דיעות כו', אבל ההלכה היא כן 45. ולכאורה מאחר שהעיקר הוא התשובה, מה נצרך עוד לעיצומו של יום. אך הענין דהתשובה פועל הזיכוך מבפנים, ועיצומו של יום פועל הזיכוך בכללות נה"ב, שמכאן ולהבא לא יהיה נמשך לענינים החומרים עוד. ובוידוי46 הוא כמו בפרטיות, דהנה47 בכל דבר יש בה בחי' רוחניות וגשמיות, וכמו באיזה דבר תאוה הנה החשק והתאוה להדבר זהו ברוחניות, ועצם המעשה הוא הגשמי 48. וע"ז הו"ע התשובה והוידוי דברים, שתקנו לומר ע"ח ע"ס א"ב, דלכאורה הוא כחוכא וטלולא כ"ז, אך זהו לפי שצ"ל הוידוי דברים שע"י המרירות פועל הזיכוך, והוא בבחי' הרוחניות, שז"ע החרטה ועקירת הרצון כו', והוידוי דברים זה החטא ועון 49 (ואין הכוונה על החטא ועון בפו"מ דוקא, כ"א על ראיה במקום שאינו ראוי, והשמירה בדבר שאינו ראוי כו'). אך זהו הכל על העבר, וע"י התעוררות רחמים מועיל על העתיד 50, שכשרואה 51 השי"ת שחפץ להיות כפי אמיתית רצונו ית', נמשך עליו מבחי' יגמה"ר, שפועל על כללות נה"ב שלו שלא יהיה נמשך לענינים החומרים כו'.
והנה כל מה
והנה כל מה שיומשך ביוהכ"פ ע"י התשובה, הוא נמשך בשמח"ת 52 ע"י השמחה, דיש בה ג"כ ב' הענינים, דזיכוך שבפנים ומבחוץ. דהנה בהשמחה יש ב' עניני', והו"ע ישמח ישראל בעושיו וישמח הוי' במעשין 53. והנה בעת השמחה אינו שייכו' לרע, והשמחה דישמח ישראל בעושיו פועל הזיכוך מבפנים, וישמח הוי' במעשיו פועל הזיכוך מבחוץ. וידוע דהשמחה דשמע"צ הוא שלא בס' והדרגה. זהו ההפרש בין כל המועדים שהם מועדים לשמחה לחג הסוכו' שנק' זמן שמחתנו, ובפרט בשמע"צ שהוא שמחה שלא בס' והדרגה. וע"י יציאה זאת שאינו בס' והדרגה, מתחברי' בזה ב' השמחו' דישמח ישראל בעושיו וישמח הוי' במעשיו. ועי"ז נעשה הזיכוך מבפנים ומבחוץ. ועי"ז נמשך הגילוי דתוס' אורות שע"י התומ"צ כו'.
וזהו למען דעת כל עמי הארץ
וזהו למען דעת כל עמי הארץ. דדעת הוא מל' שבירה 54, וכמ"ש ויודע בם אנשי סוכות 55, ואינו ע' ידיעה. וזהו למען דעת כל עמי הארץ, שהוא הגוף ונה"ב, שצריך לפעול בהם השבירה. ובכדי לפעול השבירה או' ע"ז כי הוי' הוא האלקי', והוא כמ"ש הודו לאלקי האלקי'56, דזהו כמ"ש קודם הודו להוי'57 כו'. דהנה מש' אלקי' הרי ממ"ח צירופים האחרונים יונקים58 אדמת בני חם 59 כו', וע"י ענין הודו להוי' שהו"ע גילוי ש' הוי', נמשך ע' הודו לאלקי האלקים, שפועל הביטול גם בהם כו'. וזהו"ע ההודאה, ובפרט בענין כי הוי' הוא האלקי', שבוודאי פועל הביטול בהם. ואז הפי' למען דעת כו' ענין ידיעה ג"כ, דע"י הידיעה שהוא ל' שבירה הנ"ל יהי' בבחי' פנימי', גם הידיעה ממש דהוי' הוא האלקים כו'. וזהו למען דעת כל עמי הארץ כי הוי' הוא האלקים, דעת הוא מל' שבירה, שצריך לפעול השבירה בכל עמי הארץ, שהם הגוף ונה"ב. וזהו ע"י כי הוי' הוא האלקי' כנ"ל. ועי"ז יהי' למען דעת שהוא הידיעה ובבחי' פנימיות בבחי' כי הוי' הוא האלקים כו'.