Skip to content
רחשי לב

ליקוטי מאמרים ודברי חיזוק ואמונה מספרים הקדושים על פרשת השבוע

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מצוה קלה וסוכה שמה.

...אבל חכ"א דירת עראי כי סוברים שהסוכה רומזת בחכמה תתאה הנקרא ארעי על שיורדת בגלות, וע"כ גבהה ורחבה ומחיצתה אינה כמו של דירת קבע וע"כ כל האזרח בישראל ישבו בסוכת חסר ו' להרמיז בסוכת דוד היא כנ"י, ולהורות שהיה נותן לישראל לבד למלך ולשר וישראל הם תחת כנפי השכינה והיא צל על ראשם להציל מרעתם והצל שלה הוא צל עליון וע"כ הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, אך הדפנות הם השרים המקיפים אותם ופועלים דין, וע"כ הרמיזו ז"ל שהקב"ה יאמר מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לרמוז בחכמה תתאה הנקרא קלה אצל חכמה עילאה, ועתה בהיותך נכנס בסוכה ומעיין בסכך אתה ממשיך הצל של סכך העליון עד העטרה וצל העטרה בישראל...

ספר הקנה, ד"ה סוד סוכה בתו"ד

סוכה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס.

...איתא בגמרא (עבודה זרה ג עמוד א) שסוכה נקראת מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס.

שאין בה חסרון כיס, אין הכוונה רק לעצי הסוכה אלא לפנימיות, וכפי שפירשו חסידים חסרון כיס הכוונה להסתר המכסה, סוכה אין בה חסרון כיס היינו שאין בה הסתר, שמסלקת ההסתר והכל מתגלה, ולא זו בלבד אלא שיכולים לזכות לבוא לצניעות דקדושה כי יצפנני בסוכה, בסתר עליון בצל גור...

הרה"ק בעל הפני מנחם מגור זי"ע, פני מנחם סוכות תשנ"ד עמוד רלט בתו"ד

כי בסכות הושבתי את בני ישראל.

למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל.

כל סכת חסר כתיב רק כאן בסכות מלא, ודרשת חז"ל ידוע.

ונראה שבא לרמז דאם הסכך בסוכה מעובה כבית פסול, והמצוה שלא יהי' הסכך מעובה הרבה למען ישכילו כי אנו יושבים בצל שדי, לא כן סוכת ענני כבוד היו עבים ומכסים לגמרי את בני ישראל שלא יראום אומות העולם, ושלא יכום שרב ושמש, לכן כי בסכות הושבתי את בנ"י מלא.

עוד י"ל כי סכת חסר כתיב, זה מורה שהשגחתו יתברך שמו עלינו נראית חסירה, יען לפי השגת האדם וראות עיניו רואה דברים תמוהים כמו צדיק ורע לו רשע וטוב לו, נמצא שהצל סוכה איננו במלואו, משא"כ כשהוציא הקב"ה אותנו ממצרים והקיפנו בענני הכבוד ושכינתו ית' חפף עלינו כל היום, אז היתה ההשגחה נסיי וראו כל עמי הארץ כי ה' מלכינו וסוכתו הי' בתכלית השלימה.

הגה"צ רבי משה וואלפסאן זצ"ל אבדק"ק אמונת ישראל אמונת עתיך בראשית תשנ"ג בתו"ד

בזכות סוכה ולולב נזכה לגאולה ולשמחה השלימה.

...וטעם השביתה בחג הסוכות שנאמר בו הראשון בהוציאנו ה' ממצרים פרס סוכת שלומו עלינו כמ"ש כי בסוכות הושבתי וגו', בזכות זה יזכו לגאולה בבנין בית המקדש להשרות שכינתו עלינו כטעם ויהי בשלם סוכו וגו', וטעם מצות לולב שנאמר בו הראשון ע"ש השמחה כמ"ש ולקחתם לכם וגו' ושמחתם וגו', יזכו לשמחה לעתיד בבא משיח שנקרא ראשון, ודקדק לומר לשמו של משיח ששמו מנחם שהוא ינחמנו וישמחנו כמ"ש שמחנו כימות עניתנו וכן י"ר ב"ב א"ס.

מהרש"א פסחים דף ה עמוד א, בסו"ד

ויודע ה' את אשר לו - על ידי מצות סוכה.

ואגב אודיעך את הנראה לענ"ד, מהיכן שמעו רז"ל שהמבחן והנסיון לעתיד מה בין ישראל לבין הגויים יהיה במצות סוכה (כוונתו להגמ' בעבודה זרה ג עמוד א דאי' שם בתו"ד שהקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו וכו'), הגם שכל דרשותיהם היו מקובלות אצלם בתורה שבע"פ כל אחד כפי מה שקיבלה נשמתו בעמדה בסיני, עכ"ז כל דבר בתורה שבע"פ מיבעי ליה סמיכות בתורה שבכתב.

ונ"ל שהיה להם בקבלה זה ברמיזת המסורה, נמסר ב' פעמים ויודע, א' ויודע ה' את אשר לו (במדבר טז, ה), ב' ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח, טז), רצ"ל על ידי אנשים המקיימים מצות סוכה ויודע ה' את אשר לו, והוא דבר נחמד, ובפרט בהבינך היטב מ"ש לעיל שמובן הדבר ע"י מצות סוכה את אשר לו ית"ש ולא לסט"א שאין להם מלבוש אור מקיף ועל כן לא יכולים לקיים מצות סוכה הרומזת לאור מקיף, ומעתה בין והתבונן קבלת חכמינו ז"ל הם אמת ותורתם אמת ברוך שבחר בהם ובמשנתם.

הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע, בני יששכר מאמרי חדש תשרי מאמרי אות ח

חג האסיף - כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.

בגמ' סוף מס' סוכה ת"ר מעשה במרים בת בילגה... וזו סיומה דמס' סוכה (א"ה ומה שייכות זו למסכת סוכה, ולמה בסופה).

וידוע מצדיקים שאור כל חג נמצא במסכתא העוסקת בעניני החג. והנה מס' סוכה נמצא בה האור של חג הסוכות, והמסכתא היא שיעור קומה של כל הסוכה, וממילא בסוף המסכתא ביכרתי הסוכה נמצא שבט דן שכידוע נפלטו מענני הכבוד ולא היו תחת פריסת סוכת שלום, ולא הורשה להם הכניסה בסוכה בשביל חטא ע"ז שנמצא בהם... וע"כ בסוף מס' סוכה נמצא המעשה של מרים בת בילגה שזה מכוון לעבודת ע"ז של שבט דן שנפלטו מחוץ לסוכה.

...וחג הסוכות הוא זמן התיקון של הנידחים שנפלטו מהמחנה, ונקרא בשם חג האסיף, שאז זמן העבודה לאסוף ולתקן אלה שנדחו. וע"כ מאס"ף לכ"ל המחנ"ת בגימ' האזר"ח בישרא"ל, שזהו התיקון של אסיפת הנדחים להתכנס עם כל ישראל בסוכה וכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, ...וע"כ בסוכות יש תיקון לכל נדחי ישראל שיתאספו למקום שרשם.

הרה"ק ר' יוסף צבי דושינסקיא זי"ע, מלפנים אבדק"ק גאלאנטא ולאחמ"כ גאב"ד דירושלים עיה"ק תורת מהרי"ץ פרשת אמור

ושמחת בחגך - ובזכות זה תהיה שמח תמיד.

והיית אך שמח – מצוה לשמוח בחג הסוכות וי"א כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח. וטעם אך – כי לא תהיה כי אם כן.

אבן עזרא, דברים פרק טז פסוק טו

הנני מוכן ומזומן לקיים מצות וכו'.

...וכן כל דבר מצוה שבעולם אל יעשה אותה האדם בפתע פתאום בלי קדימת ציור ומחשבה שכלית רק קודם עשותו יעכב וישתה מעט כדי שיתיישב בלבו להרהר לעשות מצו ה לשם שמים, כגון אם מניח ציצית או תפילין או עושה סוכה ואוכל מצה או שאר כל דבר מצוה לא די לו שיהא סור מרע לבד שיהא דעתו פנויה ממחשבות רעות ומהרהור עסקיו, רק צריך לעשות טוב לבנו' בניני המצוה על יסודות הקדושה דהיינו שמקודם יכין מחשבתו ויהרהר בלבו לעשות המצוה לקיים מצות בוראו שציונו בכך כדי לעשות לפניו נחת רוח בהיות מכוין בעת עשייתה שעושה לשם שמים...

שבט מוסר, פרק מ בתו"ד

השפע שלאחר מחילת העוונות מגיע בסוכות.

והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו (שמות כה, כ).

י"ל הרמז בזה על הסוכה כי סכ"ך עולה בגימ' מאה נגד מאה ברכאין וחג הסוכות הוא אחר ראש השנה ויום הכיפורים כי הם מעולם התשובה והכפרה, והם הקדמה לחג הסוכות ועיקר התשובה נגמר בחג הסוכות שהוא בבינה, וכאשר נמתקו הדינים נמשך מאה ברכאין מבריכה העליונה. וז"פ סוככים בכנפיהם לשון סכ"ך בכנפיהם על הכפורת לשון כפרה אחר יו"כ ופניהם איש אל אחיו כי בהיות המעין מתברך הוא פב"פ, וכן כל איש מביט בפני חבירו בפנים שוחקו' בשעת אשר הברכה בעול'.

א"י ופניהם איש אל אחיו, כי צריך כל אחד ואחד להתפלל ולשום פניו על זולתו להטיב לו ולא לעצמו לבד. וזהו בחג הסוכות.

הרה"ק ר' שלמה מראדומסק זי"ע, תפארת שלמה לסוכות

בדין קטן הצריך לאמו.

סוכה כ"ח א', קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה.

בפשטות נלמד דדין זה דקטן שא"צ לאמו חייב בסוכה הוא זמן בחובת חינוך למצוות סוכה כמו שאר השיעורים לקמן דף מ"ב א' לענין חינוך קטן, אמנם צ"ב מה טעם יש בשיעור זה לגבי חינוך דמצוות סוכה.

ואמר מרן זללה"ה די"ל דהכא אינו שיעור בעלמא בשער השיעורים שמצינו לגבי חובת חינוך, שמאותו זמן הוא ראוי ושייך בקיום המצווה ודיניה, משא"כ כאן אין השיעור משום שבאותו זמן הוא ראוי לקיים המצוה, אלא דבפחות משיעור זה הרי הוא במצטער, ואף גדול המצטער פטור מן הסוכה, ולכך גם בקטן לא חייבו משום חינוך כיון דגם גדול פטור בכה"ג, ואפי' אם אמו עמו לא חייבו בחינוך כיון דביסודו אינו שייך למצוה זו כלל.

אמנם יעוי' בחידושי הרשב"א לברכות כ' א' שכתב וז"ל, ומ"מ משום דאיכא אחריני דקטן חייב בהם אפילו קודם שהגיע לחינוך, כגון סוכה דאמרינן קטן דאינו צריך לאמו חייב בסוכה, עכ"ל.

ונראה מדבריו דחיוב קטן בסוכה כשאינו צריך לאמו אינו בתורת חינוך כלל, אלא הוא חיוב בפנ"ע אף שלא הגיע לכלל חינוך, אולם הרמב"ם בפ"ו מסוכה ה"א כ' וז"ל, קטן שאינו צריך לאמו וכו' חייב בסוכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצוות (ע"כ). משמע דס"ל דחיובו מזמן זה הוי מדין חינוך.

הגה"צ ר' משולם דוד סאלאווייציק זצ"ל ראש ישיבת בריסק, מאורי המועדים סוכות עמוד רס

אם סוכה הוי גלות אמאי מצטער פטור מן הסוכה.

בסכת תשבו שבעת ימים (ויקרא פרק כג פסוק מב).

במדרש (ילקוט סוף רמז תרנג) אר"א בר מרוס למה אנו עושין סוכה אחר יום הכיפורים, אתה מוצא בראש השנה הקב"ה יושב בדין על באי העולם, וביוהכ"פ הוא חותם הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כן עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהן כאלו גלו לבבל. וכן הוא בתפלה ובזכות צאתי מביתי וכו' יחשב לי בזאת כאילו הרחקתי נדוד וכו'.

ולכאורה צ"ע מאחר דהסוכה היא במקום גלות, אמאי מצטער פטור (סוכה כו עמוד א) ואמאי היא המצוה להדרה ולעטרה (שם כח עמוד ב, וכן שם י עמוד א), לכאורה איפכא מסתברא כל שמצטער יותר, יותר שכר יהי' לו בישיבתו בסוכה.

ובספר א' (אינני זוכר שמו) ראיתי שכתב המשך המשנה (דף כח עמוד ב) כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות וכו'. והיינו כי בלאו בבא הקודמת דעושה סוכתו קבע וביתו ארעי, לא היה מקום לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, כי הייתי אומר דטעם מצות סוכה היא משום גלות, וא"כ כשירדו גשמים לא יפנה כלל מן הסוכה ואדרבה אז המצוה יותר חשובה, אבל מאחר דקתני שעושה סוכתו קבע וביתו עראי, והיינו כמו דקתני בברייתא כיצד הי' לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה וכו', ולפי"ז בע"כ אין הטעם משום גלות, ומעתה יש לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות. והנה לפי המדרש הנ"ל דהטעם הוא משום גלות, באמת יש לשאול אמאי אם יש לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה, ואם ירדו גשמים אמאי מותר לפנות.

והנראה לפע"ד בזה עפ"י המדרש (רבה שמות מד, ה) שהביא רש"י בפ' כי תשא (לב, יג) בפסוק זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', אם לשריפה הם זכור לאברהם שמסר עצמו לישרף עליך באור כשדים, אם להריגה זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה, אם לגלות זכור ליעקב שגלה לחרן.

והנה שלשה הרגלים, המה כנגד אברהם יצחק ויעקב כמ"ש הטור בריש הל' ראש חודש (סימן תיז), פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח, ו) לושי ועשי עוגות ופסח היה, שבועות כנגד יצחק שתקיעה של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק, סוכות כנגד יעקב דכתיב (שם לג, יז) ולמקנהו עשה סוכות.

ולפי"ז י"ל מה שהסוכה מכפרת על גלות, אינו מפני שישיבה בסוכה היא ממש כמו גלות, אלא מפני שזכות יעקב מכפר על הגלות, והוא כנגד חג הסוכות, ולכן כשמקיימין מצות סוכה, והיא קצת כדוגמא גלות שהוא נודד מביתו וקובע את עצמו בסוכה, עי"ז מתעורר זכות יעקב לכפר על הגלות, והוא נכון לפע"ד. וי"ל קצת דלהכי נקט המדרש כאילו גלו לבבל, מפני שגם יעקב גלה לחרן שהוא בבבל.

הגה"צ ר' שלמה גאנצפריד זצ"ל ראב"ד אונגוואר ובעמח"ס קסת הסופר וקיצור שולחן ערוך ועוד אפריון על התורה

שמחת בית השואבה. ששואבים משם מים מבאר מים חיים.

ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים (ויקרא כג, מ).

נראה לי לפני ה' אלוקיכם דייקא, ר"ל היינו שמחת בית השואבה, וכמ"ש (ישעיה יב, ג) ושאבתם מים בששון וגו', כידוע מים זו תורה (בבא קמא יז עמוד א), וענינו ידוע לשאוב מים מבאר מים חיים להשיג רזי תורה (עיין סוכה נ עמוד ב).

וצא וחשוב לפנ"י הוי"ה אלהיכ"ם במספר קטן בגימטריא נ', הן הנה נ' שערי בינה, כנ"ל, וכידוע ליודעי חן. ואע"ג שאין ראיה מכל מקום זכר יש, צא חשוב שמח"ת בי"ת השואב"ה במספר קטן, וכולל הב' תיבות, סך הכל נ', כנ"ל.

הגה"צ רבי יצחק באניהאד'ער זצ"ל מעיר באניהאד ולאחמ"כ בפרעשבורג, צבי לצדיק "שמעתי מפי חזן הכנסת אשר התפלל וקורא בס"ת לפני אדמ"ו הגאון מהרמ"ס (ה"ה מרן החת"ס) זצ"ל, ה"ה הזקן יושב בתורה מה"ו ר' יצחק באנהארד ז"ל שהגיד לאדמ"ו... והתפלא עליו אדמ"ו ז"ל וכתב לעצמו לזכרון בשמו" לשון הרה"ק ר' חיים סופר זי"ע בעל מחנה חיים בפירושו שערי חיים על תהלים עב, יז

סוכה לזכר לענני הכבוד.

...והנה לרוב בנ"א שעוסקים כל ימיהם בחיי ההבל צריך לעוררם בזה שנסביר שעוה"ז הוא הבל ורק פרוזדור בעלמא, וכשידעו זה יוכלו לילך בדרך התורה ולשכון כל ימיהם בסוכת ענני הכבוד אף כשיושבים בבתיהם ועוסקים במלאכתם כיון שיהי' לש"ש.

אבל אף בנ"א שעוסקין כל הימים בתורה ועבודה ושוכנים כבר תחת ענני הכבוד שכל מעשיהם לש"ש, עכ"ז גם להם טוב לשנן שהעוה"ז דומה לפרוזדור ולא לסמוך על חכמתם, כי היצה"ר מתחכם מאד להכשיל כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (סוכה נב עמוד א), ואפשר שיעלים אותם על רגע ויכשילם בחטא, ולכן צריך גם הוא לישב בסוכה ולשנן שהעולם הזה הוא רק פרוזדור.

והנה דור המדבר שהשיגו מדריגה גדולה מאד כנביאים וזכו לענני הכבוד, מ"מ סוכות ממש ג"כ עשו להם, פי' שהוצרכו להיות במדבר ארבעים שנה ולחיות רק חיי עראי ולאכול ממן, כדי ללמוד ולשנן שהעולם הוא רק פרוזדור, כדי שכשיבואו לארץ לא ישתקעו בחיי ההבל כדכתיב (דברים ח, ג) למען הודיעך וגו'.

וזה כוונת חז"ל שר' אליעזר אומר שענני כבוד היו, פי' שצריך לעורר רוב בנ"א איך שעיקר החיים הם סוכות ענני כבוד, שיכול כל אחד להשיג מדריגה זו אם ידע שהעולם הוא דירת ארעי, כמו שהשיגו אבותינו. ור"ע מוסיף שאף מי שכבר השיג מדריגה זו צריך גם כן לסוכות ממש כמו שעשו אבותינו. ודברי שניהם אמת, ותרווייהו מודים שהיו ענני כבוד וגם בסוכות ממש ישבו...

הגה"צ רבי משה פיינשטיין זצ"ל בעל שו"ת אגרות משה, דרש משה דרוש כב עמוד שמג בתו"ד

בני ישראל נצטוו לעשות סוכה במדבר ע"מ לקבל אור המקיף.

כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג, מג).

...ולמה באמת עשו להם שם (במדבר) סוכות, הלא ידעו שלא יחנו שם רק שילכו דרך שלשת ימים, היה להם רק לאפות הבצק שלא יחמיץ אבל למה עשו להם סוכות.

ונראה מכל זה שאף אז עשו להם סוכות כהלכתן על פי הדיבור וזהו כי בסוכות הושבתי צויתי לישב ודייקא אז ביציאת מצרים כשאפו מצות, להשבית מאתם השאור שבעיסה כידוע מסגולת מצות מצה בכל פסח, ואז דייקא היה להם המצוה גם לעשות סוכות כידוע שביציאת מצרים האיר להם מאור פנימי לפי שעה כי השיגו אז הארה גדולה. ועל זה נאמר שם ויאפו את הבצק עוגות מצות ומחררה זו טעמו טעם מן שלשים יום, הגם שלא נצטוו אז על מצה, רק מפני שהופיע אז להם האור פנימי להשבית את השאור שבעיסה ברצון השם יתברך, ולזה טעמו בו טעם מן. כי בשאר ימות השנה אם יאכל מצה לא יפעול בנפשו כלום כידוע מהתיקונים יהי אור דא פסח, ואז דייקא נצטוו גם לעשות סוכות כדי להגיע גם להאור מקיף שהוא ממקום גבוה למעלה מן המוחין, וכמו כן בחג הסוכות המצות סוכה היא בחינת האורות מקיפין ועל ידי מצות לולב נכנס האור פנימי כידוע מספרים הקדושים, ובזה יובן הלימוד גזירה שוה בדברי חכמינו ז"ל ט"ו ט"ו מחג המצות לכמה ענינים, שלכאורה אין הבנה לענין הגזירה שוה מפני שהוא גם כן ביום ט"ו לחודש ומה דוגמא הוא זו גם רצו ללמוד חג הסוכות מחג המצות לאכילת מצה וכמו כן להיפך וכו', ועל פי דברינו יובן, כי המה ענין אחד להגיע להאור פנימי עם אור מקיף וגם יונח לציווי הזכר למצוה שנצטוו ביציאת מצרים.

הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע, פרי צדיק סוכות אות יג, בתו"ד

אם אני כאן הכל כאן (לשמחת בית השואבה).

הלל אומר אם אני כאן הכל כאן, ואם אין אני כאן מי כאן (סוכה נג עמוד א).

אני נקרא בחי' היראה (פרדס שכג, פרק א), כשאדם יש לו יראה יש לו הכל, אבל אם אין אני כאן – כאשר אין לו יראה, אפילו עוסק בתורה ותפלה ומקיים כל המצוות, מי כאן – למה נחשב לו זאת.

אך מי נקרא בחי' התשובה (זוהר הקדוש חלק ג קפה עמוד ב), שצריך האדם עכ"פ להחזיר את עצמו לשורשו למקור העליון, וד"ל.

ומי שחטא ישוב וימחול לו.

ב שמחת בית השואבה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין כו'. תנו רבנן יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו וכו' (סוכה נג עמוד א).

ומי שחטא ישוב וימחול לו. קשה למאי אצטריכו לפרש זאת, הלא התשובה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים.

ונראה לי הכוונה אם חטא ולא שב, שכבר נחתם לרעה ביום כיפור בנעילה, יש לו עדיין תקנה עד הושענא רבה ושמיני עצרת שיכתב ויחתם בספר מחילה ובספר חיים, כמו שכתב בספר הכונות שנתן הקב"ה לישראל זמן חדש אחר כיפור עד שמיני עצרת קודם מוסף ושמחת בית השואבה היא קודם שמיני עצרת לכך אומרים מי שחטא ישוב וימחול לו.

הרה"ק ר' ישראל מרוזין זי"ע, עירין קדישין חלק א עמוד שלח

על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים.

במתניתין יומא (סז עמוד א) בענין המשלח השעיר לעזאזל, וזה לשונו, על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים.

יש לומר רמוז על פי דברי הזוהר הקדוש (פרשת אמור (ק עמוד ב ברעיא מהימנא)), יעבר נא אדוני לפני עבדו וכו' (בראשית לג, יד), ביום ההוא אימתי בשעת נעילה וכו', כיון דההוא מקטרגא אזל בההיא דורנא ואתפרש מינייהו, בעי קודשא בריך הוא למיחדי בבנוי, מה כתיב (בראשית לג, יז) ויעקב נסע סכותה וכו', על כן קרא שם המקום סוכות, כיון דיתיב בסוכות, הא אשתזיבו מן מקטרגא וקודשא בריך הוא חדי בבנוי', עד כאן לשון הזהר.

וכיון שהיה אז קטרוג נדול מהמסטין קודם שנשתחד בהשעיר שלו, על כן היו מנחמין ומחזקין את לבו של המשלח השעיר לעזאזל שלא יפול דעתו ויחלש (ויתרע מזליה ח"ו) מגודל הדינים שהיה מהבעל דבר טרם קיבל חלקו היינו השעיר לעזאזל, ואומרים לו הרי סוכ"ה, שעל ידי השעיר הזה יזכו בקרוב להחסדים לחג הסוכות (וכמו שדרש בזוהר הקדוש כנזכר, שעל ידי הדורן הלז להמקטרג כדין 'יעקב נסע סכותה' כנזכר), ויחדי קודשא בריך הוא בבנוי.

והנה כנודע (זח"ג פנחס רנח ב ברעיא מהימנא, תיקון ע קלו עמוד ב) סוכ"ה עולה הוי"ה אדנ"י, שם פא"י דיוצא מפותח את ידיך (תהלים קמה טז, שער הכוונות ענין תפלת השחר דרוש א, פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ה), שממשיך מזון ופרנסה על ידי הסוכה. ונם ב'חג הסוכות נדונין על המי"ם', כמו שאמרו רז"ל בראש השנה (טז עמוד א).

וחג זה מביא שבע לעולם, וכנזכר לעיל מכתבי האריז"ל (במאמרינו [ימי החג] ליום א' דסוכות (אות יא, וראה עוד אות ב)), וכל זה נמשך על ידי הסוכה, על כן אומרים לו על כל סוכ"ה הרי מזו"ן והרי מים.

הרה"ק בעל המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע, שער יששכר מאמר סוכת שלום אות טו

הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

בברכת המזון אומרים הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, והוא מיוסד על הפסוק (עמוס ט, יא) ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, ובגמ' סנהדרין (צו עמוד ב, צז עמוד א) מבואר, דמשום כך נקרא משיח 'בר נפלי'. ומדברי רש"י נראה שהנפילה קאי על מלכות בית דוד שנפלה. אמנם המפרשים כתבו שהכוונה היא לבית המקדש שנפלה ועל שם כך נקרא המשיח 'בר נפלי'.

וצריך ביאור לשון הפסוק שהרי בין כך ובין כך מיירי בדבר שנפל כבר, והיה צריך לכתוב 'סוכת דוד שנפלה' בלשון עבר, ומפני מה כתוב 'הנופלת' לשון הוה שמשמע שכעת הוא בנפילה.

ויש לומר על פי מה שהביא הרמב"ן (בפרשת כי תבוא) על הפסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת מדברי הירושלמי (סוטה פרק ז הלכה ד) 'אשר לא יקים', וכי יש תורה נופלת וגו' ידרשו בהקמה הזאת, בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זה ארור, ע"כ. הרי לנו שלשון 'נופלת' שייך על כל דבר שניתן להתחזק בו יותר.

ועיין בזרע קודש (פרשת כי תצא על הפסוק כי תבנה בית חדש) וזל"ק, עפ"י מה שפירשתי 'ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם', שבונה ירושלים ה', ובמה בונה אותה בימינו על ידי הימים שלנו, שבכל יום כשאדם עובד אותו יתברך, הכל לפי מעשיו, בונה את ירושלים ובית המקדש וכו', כן בונה האדם מישראל שעובד ה' בכל יום, עד שיהיה נבנה בשלימות, ע"כ. וכעין זה כתב בתורת משה (פרשת דברים בדרשה לז' אב ד"ה כתיב). וכן להיפך, הרשעים על ידי מעשיהם הרעים מחריבים את בית המקדש העליון שנבנה על ידי מעשיהם הטובים של הצדיקים, כמבואר בגמ' חגיגה (יב עמוד ב) שישנם שבעה רקיעים ואחד מהם נקרא זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח פנוי.

...פעם אמר מרן הקדוש מצאנז בעל דברי חיים זלה"ה, שבית המקדש של מעלה כבר בנוי ונגמר אלא שחסר רק הפרוכת, וענה והשיב אחד מן הצדיקים שאנחנו מאמינים באמונה שלימה שרבינו הקדוש יכול לעשות הפרוכת, ולא השיב אז הדברי חיים דבר, אלא פעם אחרת אמר מהיכן אתם יודעים שלא עשיתי את הפרוכת אלא שרשע גדול במעשיו קרע אותו, ע"כ.

ומעתה ניחא שבית המקדש הנקרא 'סוכת דוד' כבר נבנה וכמעט נגמר על ידי מעשיהם של הצדיקים, אלא שהרשעים במעשיהם מחריבים אותו, ולכן נמצא תמיד במצב של נפילה, ומדוקדק הלשון נופלת'. וזוהי עבודת חג הסוכות לעשות תשובה מאהבה בכדי שיקים לנו הקב"ה את סוכת דוד הנופלת.

הגה"צ ר' ישראל משה פריעד זצ"ל אבדק"ק ניישטאט, ים שמחה מועדים עמוד קלב

מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן (קהלת ה, יא).

המליץ מרן זצלה"ה על זה, כוונתו, לו היה לכל אחד מזונו בצמצום מדי יום ביומו כמו שהיה לאבותינו במדבר, היו כולם מסתפקים במיעוטם, אך משום שיש עשירים בעולם אשר להם די מחייתם על משך ימי חייהם, ירע לעניים מדוע יגרע נחלתם.

וזהו שאמר, מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה, הרי עכ"פ יאכל, ואמנם השבע לעשיר, מה שהעשיר שבע ממנו אינו מניח לו, פי' לעני, לישן.

לאסרו חג.

...השם 'יצר הרע' הוא שם כולל, אבל ישנם כמה סוגי יצה"ר, יש יצה"ר המסית לעבירות ויש יצה"ר של עצלות שלא לעשות מצוות. וישנו סוג נוסף של יצה"ר, שכשהאדם מגיע לנקודה רוחנית מסויימת אשר ממנה יוכל להעפיל הלאה בעבודת ה', שם הוא עוצר את האדם ונותן לו תחושה של סיפוק ומשכנע את האדם בגדלותו ובמעלתו ושאינו צריך להתאמץ יותר.

והסר שטן מלפנינו ומאחרינו, מלפנינו, היינו לפני עשיית המצוה שלא יסית אותנו יצה"ר שלא לעשותה, ומאחרינו – אחר קיום המצוה, שלא ימנע אותנו מלהמשיך ולהתעלות ע"י הרגשה של סיפוק מדומה.

נראה שזהו הציווי המיוחד שנצטוו ישראל בסיום חנוכת המשכן וימי המילואים, 'זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה"' – 'אותו יצר הרע העבירו מלבכם', היינו אותו יצה"ר המיוחד לזמן זה, יצר של סיפוק, שביעות רצון מהקמת המשכן על כל שלביו, התרומות העשיה וההקמה, וסוף סוף תכלית הכל – השראת השכינה! כלל ישראל ביום זה היו בודאי בדרגה גבוהה מאד, וככל שהדרגה גבוהה ישנו סיכון יותר גדול מאותה הרגשה של סיפוק.

עיקר העבודה היא תמיד להמשיך ולהתקדם, בכל שלב ושלב עלינו להוציא מן הכח אל הפועל את מה שאצור בתוכנו, לעולם אין אנו מגיעים לשלב של סיום, כי כל סיום צריך להיות התחלה חדשה, ואסור לנו לעמוד במקום אחד ולהחליט שכבר הגענו לתכלית.

א"כ זהו הזמן המתאים ביותר לצוות על כלל ישראל 'אעבירו ית יצרא בישא מן לבכון', אל תסתפקו במועט ברוחניות, אל תעצרו באמצע העליה, שחנוכת המשכן לא תהיה חלילה סיום העליה וההתעלות אלא התחלה חדשה בעבודת ה!

...ביותר אנו יכולים לחוש הרגשה זו במוצאי יום הכיפורים (א"ה או לאחר הימים הטובים בכלל), לאחר עבודה מאומצת של חדש אלול ועשרת ימי תשובה, שביעות הרצון והסיפוק הנפשי שאחר עשיית המצוה הינם בגדר של פריקת עול, כאשר כל אחד הולך לדרכו ומזניח את חובת העבודה.

זהו גם ענינו של יום אסרו חג שאחר הרגל שלמדוהו חז"ל (בסוכה מה עמוד ב) מן הפסוק 'אסרו חג בעבותים' (תהלים קיח, כז). מטרתו של יום זה הוא לשמר ולקיים את ההשגות שהשגנו ברגל, ולהמשיך את השפעת הרגל לימים שאחריו ולא לתת ליצר הסיפוק לעצור את העליה הרוחנית בסיום החג.

זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו – וירא אליכם כבוד ה'!

הגה"צ רבי דוב זאב שטיינהויז זצ"ל רב דק"ק מחזיקי הדת בקופנהגן ומשגיח ישיבת קול תורה מצור דבש פרשת ויקרא עמוד קמח בתו"ד

המשך מקדש מעט

ויותר מזה ראה דברי מרן החתם סופר )במדבר ה, כט( וז"ל, "זאת תורת הקנאות אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה. יאמר זאת היא תורתן של בעלי קנאה גורם לשעבד הנפש תחת הגוף והנפש נקראת בחי' אשה לגבי גוף כדכתיב )מיכה ז( משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, שתשטה אשה הנשמה, תחת אישה להיות תחתיו של גוף לשפחה לו אזי ונטמאה. אמנם איתא קנאת סופרים שמפני זאת הקנאה הוא מזרז את נפשו לעבוד ה', וזהו או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה הוא רוח מאת ה' לטובה וקנא את אשתו בירך חברתה לומר ראה פלוני כמה נשמתו טובה כמה עובד ה' וכל כיוצא בזה, וע"ז והעמיד את האשה לפני ה' כי גדולה תשובה שמגעת עד לפני ה' ועשה לה הכהן ית"ש את כל התורה הזאת פי' הרי היא ע"י התשובה כאלו שמרה כל התורה ויהי' האיש הגוף מנוקה מכל עון והאשה ההיא תשא את עונה פי' להיותה כבר פגומה מאז, עתה יבוא לה נשיאת ראש עי"ז ותשא עוונה למעלה מעלה כי יעשה ממנה זכיות", ע"כ.

הרה"ק בעל הייטב לב זי"ע אומר )בפרשת שופטים, על הפסוק( "רק לא ירבה לו סוסים וגו' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. יתבאר על פי מה שאמר דוד המלך ע"ה )תהלים פו, ד( שמח נפש עבדך, ופירשו המפורשים כי האדם צריך שיהיה מסתפק במועט בענין עולם הזה ושמח בחלקו, אבל בענייני עולם הבא בתורה ומצות צריך לבקש תמיד יותר ויותר מלימודו והרגל שלו, למען לעלות מעלה מעלה יותר יום יום, לקנא קנאת סופרים במי שגדול ממנו בחכמה ובמעשים טובים. והוא שני הפכים, הסתפקות והתנשאות. וזהו שאמר שמח נפש עבדך להיות שמח בחלקו ומסתפק, ואשר אני מבקש ממך, על זה אמר כי אליך ה' לעבודתך נפשי אשא בהתנשאות, ולהיות שהם שני הפכים אני מבקש עזר וסעד, ע"כ דבריהם. והיינו דכתיב )שם קד, לג( אזמרה לאלקי בעודי, בבחינת עוד שלי תמיד יותר ויותר. וזהו שאמר פה לא ירבה לו סוסים וגו' לא תוסיפון לשוב בדרך הזה בחינת עוד, להרבות סוס, כי אם ליקח בחינת עוד להרבות עבודתו יתברך יותר ויותר...". ע"כ.

יכולים להרחיב עוד, אמנם לכאורה הובנו הדברים. ובמאי קא עסקינן הכא? ישראל קדושים הם. ובתוך תוכינו כל אחד יש לו מה לבקש מהקב"ה ולהיות כן וכל אחד רוצה לבקש זאת מהקב"ה. ישנו זמן מיוחד שיכולים לבקש זאת מהקב"ה )ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו תמיד, אמנם זמן מיוחד ישנו בפרט(. בתפילת שחרית, מנחה ומעריב.

מבקשים על פרנסה בברכת ברך עלינו, השליח ציבור אומר זאת ומבקש מהקב"ה: וברך שנותינו )קאי על פרנסה( ברוך אתה ה' מברך השנים. תענה אמן על מנת שזה יתקיים! לא. מדברים עם חברים אז...

מבקשים על רפואה! השליח ציבור מבקש מהקב"ה: רפאינו ה' ונרפא, ומסיים ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל, תענה אמן שנהיה בריאים! מדברים עם חברים...

מבקשים בקדיש: יהא לנא -שיהא לנו חנא וחסד - חן וחסד, וחיי אריכי - שיהיו לנו חיים ארוכים! ומזוני רוויחי - שיהיה לנו פרנסה בשפע! - תענה אמן על מנת שזה יתקיים! האם באמת יותר חשוב הדיבור עם החברים...?...ים

אף אחד מאיתנו לא רוצה לדבר בזמנים האלו )ועוד(, כי הרי כולנו רוצים וצריכים ישועות, אלא מאי? רואים שהשני מדבר ולא רוצים שהוא יחשוב שאנחנו פרימער'ס... או שפשוט רוצים להיות אחד מן החבורה ושלא יחשבו שאנחנו לא איתם.... הרי זה מה שהנחש אמר והייתם - כמו השני...

הבה נתחיל לחיות עם עצמינו ובשביל עצמינו, נלמד וניקח מוסר השכל מן אלו שלא מדברים באמצע חזרת הש"ץ וקדיש, ושיהא להון ולכון שלמא רבא, חנא וחסדא, ורחמי, וחיי אריכי, ומזוני רויחי, ופורקנא מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא און א גוט קוויטל ואמרו אמן ואמן.

More in this printout

View the whole printout