א]
תנן בסוכה דף כ"ח ע"א נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות סוכה ובשו"ע סי' תר"מ סעיף א', ובט"ז בס"ק א' ביאור הטעם משום שסוכה הוה מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות (עי' סוכה כ"ח ע"א ובקידושין ל"ד ע"א). והנה, תוספות בפסחים דף ק"ח ע"ב (בד"ה היו) הקשו דמ"ש סוכה דנשים פטורות, ממגילה, ונר חנוכה, וד' כוסות, דנשים חייבות כיון שאף הן היו באותו הנס (כדאמרי' בפסחים ק"ח ע"ב, שבת כ"ג, מגילה ד' ע"א) הא בסוכה נמי היו באותו הנס [וכונתם היא, דאע"פ שנשים פטורות מדאורייתא יהא חייבות מדרבנן, עי' קובצ"ש פסחים אות רי"ג, ובספר דבר בעתו פסחים ק"ח ע"ב, וע"ע בהגהות ברוך טעם על טורי אבן מגילה דף ד' ועוד] ותירצו, שטעמא דאף הן היו באותו הנס מהני לחייבן רק במצוה מדרבנן, אבל במצות דאורייתא אינן נתחייבין משום אף הם היו באתו הנס ואפי' מדרבנן. ובתוס' במסכת מגילה דף ד' ע"א (בד"ה שאף) הקשו דבפסחים דף מ"ג ע"ב אמר רבי אלעזר נשים חייבות במצה בליל פסח מדכתיב לא תאכל עליו וגו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה, ואמאי צריך היקשא לחייב נשים תיפ"ל שאף הן היו באותו הנס, ותירצו שמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן עכ"ל תוס'. ופשטות כונת תוס' הוא לתרץ דאה"נ יש סברא לחייב נשים מטעם שהיו באותו הנס, אבל סברא זו מהני רק מדרבנן ואין להקשות ל"ל קרא דמדאורייתא לא מהני אף הן וכו' לחייבן [ועי' דבר נחמד בשפתי חכמים על מסכת מגילה בדף ד' בתוס' שם שביאור לפי"ז לשון הגמ' בפסחים אמר ר"א נשים חייבות במצה "דבר תורה" וכו' וצ"ב למה הוסיף ר"א תיבת דבר תורה, ולתוס' פשוט שודאי מדרבנן יש חיוב אחר רק מדאורייתא צריך היקש ולא סגי באותו טעם ודפח"ח]. וצ"ע מאי קשיא לתוס' ממצה דנשים יהיו חייבות מטעם שהיו באותו הנס הא כבר כתבו התוס' בפסחים הנ"ל שאף הן ל"מ רק במצוות מדרבנן, וממילא לק"מ דמצה ל"ש סברת אף הן וכו', ובאמת במרדכי במגילה רמז תש"פ מקשה ממצה, ומתרץ של"א אף הן במצוה מדאורייתא וכתוס' בפסחים וכן הוא בפירוש הרא"ם על הסמ"ג בהלכות פורים ולכאורה צ"ע (כן הק' בשו"ת דובב מישרים ח"ד סי' פ"ז, ברכי יוסף או"ח סי' תע"ג ועוד).
ב]
ונראה לומר, דהנה פשוט שאם סברת אף הן היו באותו הנס, הוא סברא מדאורייתא לחייב נשים, בודאי שיכול לחייבן גם במצוה מדאורייתא, ומזה שחידש תוס' שאף הן מהני רק בדרבנן, מוכח שאף הן וכו' הוה סברא רק מדרבנן וזה פשוט, ומה שהק' תוס' במגילה שבמצה תיפ"ל משום שהיו באותו הנס, מוכח מקושייתם שבההו"א ס"ל לתוס' שאף הן וכו' הוה סברא לחייבן מדאורייתא עד כדי כך שהקשו ל"ל קרא, וא"כ י"ל בפשיטות שמ"ש תוס' בתירוצם שמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן, כונתם הוא וכיון שהוא סברא מדרבנן מהני רק במצות דרבנן, והיינו שמסקנת תוס' בפסחים היה פשוט לתוס' במגילה רק בהס"ד נקט שהוא מדאורייתא, ופשוט, וק"ל. [ובאמת בספר בית יצחק העיר נמי על קושיית תוס' ממצה מתוס' בפסחים וכתב שאפשר שכונת תוס' הוא כדבריהם בפסחים, ודבריו סתומים, ופשטות כונתו דמ"ש מדרבנן היינו במצוות מדרבנן, ואולי כונתו להנ"ל, אבל בשפת אמת כתב שאינו משמע בלשון התוס' שכונתם לדבריהם בפסחים] (ועי' תשובות בנין ציון (להערוך לנר) ח"ב סי' מ"ג עייש"ה וצע"ג). ויש לציין שבתשובות מהרי"ל בסי' צ"ד מפורש שדעתו שכונת תוס' במגילה הוא כדבריהם בפסחים שכתב שם שסברת אף הן מהני רק במצוה מדרבנן כדכתבו התוס' "גבי סוכה ומצה" הרי מפורש שנקט שבמצה זהו כונת תוס'. [ובאמת הרבה אחרונים נקטו שתוס' במגילה חולק על תוס' בפסחים וס"ל שגם במצוה מדאורייתא עכ"פ מחייבא מדרבנן עי' במרומי שדה להנצי"ב וטורי אבן בתוד"ה נשים ובתוד"ה שאף פרי מגדים או"ח סי' תע"ב אשל אברהם ס"ק ט"ז ובא"א סי' תע"ט סק"ב, ובמגן גבורים סימן ע סעיף א, ובשפת אמת הנ"ל, שו"ת בנין ציון ח"ב סי' מ"ג, שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"א סימן תמ"ג, ברכי יוסף להחיד"א או"ח סימן תע"ג, וישועות יעקב בסי' תרפ"ז ותרפ"ט, ועוד].
ג]
ובעיקר דברי התוס' שאף הן אמרי' רק במצוה מדרבנן ובמצוה מדאורייתא פטורין לגמרי כתב הגאון ר' יוסף ענגיל זצ"ל בגליוני הש"ס במגילה דף ד', בטעם הדבר, שבמצוה מדאורייתא אף אם נתנה התורה טעם למצוה אין זה עיקר הסיבה ולא דרשינן טעמא דקרא ולכן אף אם היו באותו נס דכתיב בקרא אין זה סיבה לחייבם, משא"כ במצוה דרבנן בודאי התקנה הוא מהטעם שאמרו, ואם היו באותו נס חייבות, וכן משמע בשפת אמת, וכן הוא בשואל ומשיב הנ"ל וכן הוא במהר"ל בגבורת ה' פרק מ"ח, ועי' בתשובות חתם סופר או"ח סימן קפ"ה. ובלבוש בסימן תר"מ כתב כתוס' בפסחים מדנפשיה וביאר שם שבמצות מדרבנן אם יהיה נשים פטורות אתי לזלזל בדברי חז"ל לכן חייבוהו חז"ל אם היו באותו נס, אבל במצוה מדאורייתא אין חוששין לזלזול ולכן אין לחייבם. ועיין בלבוש בסימן רצ"א שכתב ששלש סעודות בשבת הם מן התורה ועיי"ש בסוף סימן רצ"א שמביא דעת ר"ת שנשים חייבות בשלש סעודות שאף הן היו באותו הנס של ירידת המן, וצ"ע דלכאורה הלבוש סותר את עצמו שבסימן תר"מ ס"ל כתוס' בפסחים שמצות מדאורייתא אין נשים חייבות כלל אפי' אם היו באותו נס, והכא בסימן רצ"א ס"ל שנשים חייבות בשלש סעודות ולשיטתו הוה מן התורה ואיך שייך לחייבן וצ"ע.
ד]
במצוה מדאורייתא עיי"ש, ומה שהעירנו על הלבוש כבר נזכר בתשובות מהרי"ל וצע"ג על הלבוש [ועי' באבודרהם שער שלישי – שער ברכת מצוות שמשמע כהמרי"ל, עיי"ש היטב]. ועיין בטור בסי' תע"ב שכתב שנשים חייבות בכל מצוות בליל פסח כגון מצה ומרור וכו' ובבית יוסף שם כתב הטעם משום שאף הן היו באותו הנס וכן הוא בשו"ע סי' תע"ב סעיף י"ד ע"פ הגר"א שם בביאורו, וכן הוא בלבוש, ולכאורה תמוה דבמצה א"צ הטעם של אף הן היו באותו הנס רק יש היקש לחייבן כדאיתא בפסחים מ"ג ע"ב ואדרבא תוס' במגילה הק' ל"ל קרא תיפ"ל שאף הן ותירצו מה שתירצו, ולמה כתב הבית יוסף שנשים חייבות מטעמא שאף הן היו באותו הנס, וראיתי בספר גבורת יצחק על מסכת פסחים בדף מ"ג ע"ב שתי' שתוס' במגילה הקשו ל"ל קרא תיפ"ל שאף הן וכו' ותירצו שמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן ועוד תירצו בשם הרב יוסף איש ירושלים שאי לאו ההיקש הו"א דנשים פטורות דיכולין ללמוד ט"ו ט"ו מסוכות שאע"פ שהיו באותו נס פטורות, ועל זה בא ההיקש, לומר שחייבות במצה ולא ילפי' גז"ש מסוכה (ומבואר שאף הן הוא סברא מדאורייתא ומהני גם בדאורייתא), ולפי"ז ניחא דאה"נ דבגמ' איתא שנשים חייבות מכח ההיקש, אבל לפי רבי יוסף איש ירושלים עיקר החיוב הוא משום שאף הן היו באותו הנס רק ההיקש מסלק הס"ד ללמוד מסוכה ולפטור נשים, ושפיר כתב הטור בית יוסף ולבוש שחייבות שאף הן, די"ל שסברי כרבי יוסף איש ירושלים עיי"ש בגבורת יצחק, וכן הוא בספר דרכי עזרי על פרק ערבי פסחים. אולם לכאורה בדברי הלבוש אאל"כ שהרי מפורש בלבוש בסימן תר"מ, שאפילו מדרבנן לא מהני במצוה מדאורייתא סברת אף הן, ואיך אפשר לומר שבסימן תע"ב ס"ל כרבי יוסף איש ירושלים שהוא להיפך, אלא עכצ"ל ביאור אחר בדברי הלבוש.
ה]
בתוספות במגילה בדף ד' בד"ה נשים מביא שיטת הבה"ג שס"ל שאע"פ שאמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה עכ"פ א"א להוציא אנשים ידי חובתם, ובטעמא דמילתא כתב בטורי אבן שם ע"פ התוס' שם בד"ה שאף שהקשו ממצה ותירצו שלא מחייבא אלא מדרבנן, והבין הטו"א דברי התוספות כפשטות שכונתם לומר שאה"נ שייך סברת אף הן אבל רק מדרבנן ולכן צריך היקש, ועפ"ז כתב שמבואר במגילה דף ז' שחיובא דאנשים הוא מרוח הקודש דהיינו דברי קבלה, וכדברי תורה דמי (וכ"כ הט"ז בסי' תרפ"ז ואכ"מ) וכיון שחיובא דנשים אינו אלא משום שהיו באותו הנס, ורק מדרבנן. אין אשה יכולה להוציא איש שא"א לחיוב מדרבנן להוציא חיוב מדברי קבלה. ובתוספות הגרעק"א (מגילה פ"ב מ"ד) הקשה על הטורי אבן וז"ל ולענ"ד הא תוס' בפסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה היו כתבו "והא דאמרינן דפטורות מסוכה אע"ג דהן היו באותו הנס כו' התם בעשה דאורייתא אבל בד' כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים" נ"ל כוונתם דדוקא במילי דרבנן כמו ד' כוסות וחנוכה דעיקרו דרבנן מעיקרא כי תיקנו, תיקנו גם לנשים שהיו באה"נ אבל במצות דאורייתא לא תיקנו חז"ל חיובא ביחוד לנשים, וא"כ ליתא לדברי טורי אבן דאם מצד רוח הקודש לא נתחייבו נשים לא היה להם לחכמים לעשות חיוב ביחוד לנשים כמו דלא עשו בסוכה, עכל"ק, והיינו שהגרעק"א מקשה שא"א לומר כהטורי אבן, דא"כ ל"ש סברת אף הן וכו' כיון שמגילה הוא מצוה מדאורייתא. ותמוה דמה קשיא ליה מכח תוס' בפסחים, הא הטורי אבן בנה יסודו ע"פ תוס' שם, שכתבו שאף בדאורייתא יש עכ"פ חיובא מדרבנן, ולכאורה צריך לומר שכונת הגרעק"א להקשות הוא, שהא שכתבו התוס' בפסחים שבמצוה דאורייתא לא מהני, "וי"ל שזהו ג"כ כונת תוס' במגילה ודלא כהטורי אבן", וממילא ליתא לדברי הטורי אבן. [ואף שדבריו סתומים מאוד לפי"ז, אלת"ה לא מצינו ידינו ורגלינו בזה, ועי' בחידושי רעק"א במסכת כתובות דף י' בהגהות מבן המחבר (הג"ר שלמה איגר) שאין לתמוה על קיצור לשונו של הגרע"א].
ה]
והנה אם נימא שכונת תוס' במגילה הוא שיש חיובא מדרבנן אף במצות מדאורייתא, צ"ב דמה יענה לקושיות התוס' בפסחים, ושאר הראשונים דאמאי לא חייבו חז"ל נשים בסוכה מדרבנן. וראה בקובץ שיעורים (להגר"א וסרמן) בפסחים אות רי"ג שהעיר כך. ועי' במרומי שדה להנצי"ב מש"כ בזה. ובברכי יוסף או"ח סי' תע"ג, ובנחל אשכול הלכות חנוכה ופורים סי' ט' אות כ"ו תירצו ע"פ שיטת הט"ז הידוע (באו"ח סימן תקפ"ח יו"ד סימן קי"ז וחושן משפט סימן ב') שדבר המפורש בתורה להתיר אין כח ביד חז"ל לאסור, ואכ"מ, וא"כ ניחא דאיתא בסוכה דף כ"ח וקידושין דף ל"ד דאע"פ שנשים פטורות מסוכה שהוא מעשהז"ג עדיין היה ס"ד לחייבן, ולכן יש גם קרא (דכתיב האזרח להוציא נשים) או הלכה למשה מסיני לפוטרם, ולפי"ז ניחא שכיון שפטר התורה נשים להדיא א"א לחז"ל לחייבן [ביתר ביאור כיון שהתיר התורה להדיא אכילת נשים חוץ מסוכה א"א לחז"ל לאסור אכילתם] וכן תי' בהגהות אמרי ברוך מהברוך טעם על טורי אבן במגילה דף ד', והא דלא תירצו כן התוס' בפסחים עיין בשעה"מ הלכות יסודי התורה בפ"ה שמוכיח מתוס' בכמה מקומות דלא סבירא להו כסברת הט"ז, וא"כ תוס' בפסחים אזלי לשיטתם דל"ל סברת הט"ז (עי' תוס' ב"מ ס"ד ע"ב ובברכת אברהם שם) ותוס' במגילה אזלי לשיטתם מכ"מ כהט"ז.
ו]
ועיין בברכי יוסף הנ"ל ובהגהות תפארת ירושלים על משניות מגילה פ"ב מ"ד (נדפס בילקוט מפרשים בסוף משניות) שצידדו לומר שאף התוס' בפסחים אין כוונתם לחלק ולומר שדוקא במצוה דרבנן אמרי' אף הן וכו' רק כונתם כהט"ז שאין שייך לחייבן מדרבנן כיון שדוקא בדרבנן אפשר לחייבן אבל במצוה מדאורייתא שהתורה פוטרם א"א לחייבן, וא"כ דברי התוס' ומגילה שווין הם.