מסופר בספר מראה אש (דף נא:): בשנת תרמ"א הייתי לקבל פני אדמו"ר הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע על ימים האחרונים של סוכות, ואחר ההושענות נחלש הרה"ק, ולא ישב עם העולם אצל הסעודה, ואף תפילת מנחה התפלל בחדרו עם מניין מצומצם, ולערב- זייגער צעהן (בשעה עשר) בלילה כאשר שכב על המטה, פתח את פיו הקדוש זאמר: "הרה"ק הרבי ר' הירשלע מזידיטשוב זי"ע היה פעם חלש מאוד בליל שמיני עצרת, ושכב במיטתו, ובשעה עשר בלילה אמר להעומדים שם בהתלהבות גדולה 'מלאכים ושרפים שמחים עכשיו בשמחת התורה, ואנו שוכבים כעת במיטה' וקם ועמד על רגליו וערך את ההקפות בהתלהבות גדולה", והאריך ימים אחר כך, אנו גם ננסה היום כן", וירד מן המיטה והתפלל תפילת ערבית בהתלהבות גדולה כדרכו בקודש להתפלל כמעט במסירות נפש, אחר כך התחיל לעשות ההקפות גם כן בהתלהבות גדולה, ויעש הקפה אחת ולא יותר, זמסר הספר תורה לבנו הרה"ק רבי משהל'י משינאווא זי"ע, אחר זה קידש על היין וישב לסעוד את סעודת יום טוב.
ובתוך הסעודה פתח את פיו הקדוש כדרכו בקודש לספר בדברים העומדים ברומו של עולם, ואמר "הפלא ופלא הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע ראה פעם אחת אחר הקפה ראשונה את בניין בית המקדש גמור, ודבר מועט עוד חסר בו, והוא התווכח, ורצה וכו', שיוותרו ויתנו גם דבר מועט זה, ולא ויתרו, לא רצה הרבי ר' אלימלך להמשיך לערוך את ההקפות ומסרם לבנו הרה"ק רבי אלעזר מליזענסק זי"ע שימשיך לנהל את ההקפות", וסיים הה"ק "הפלא ופלא כבר עבר מאז יותר ממאה שנה, ולא רוצים עוד לוותר ולתת הדבר מועט", ע"כ המסופר שם.
בנוסח שונה מסופר בספר בית אלימלך, שהרה"ק מאפטא זי"ע היה נוהג ליסע לימים האחרונים של חג הסוכות לליזענסק, ופעם אחד לא היה יכול לנסוע בימי החג ונסע אחר החג לשבת אחד, אמר הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע להרה"ק מאפטא, שבשעת ההקפות הראו לי המשכן עם הכלים, שהיה קטרוג גדול על בני ישראל, והרבי ר' אלימלך רצה להשפיע ולהמשיך על בני ישראל כל טוב, ולא יכול מפני הקטרוג, עד שעשה הרבי ר' אלימלך כל מיני השתדלויות, וביטל הקטרוג ונסתלקו המקטרגים, ונעשה עת רצון למעלה, עד שהראו להרבי ר' אלימלך את המשכן עם הכלים, רק הפרוכת לא הראו לו. ואמר הרבי ר' אלימלך זצ"ל להרב מאפטא זצ"ל, "אולי אם כבודו היה בכאן בשעת ההקפות, היה"