ההלכות נערכו ע"י הרב יהודה אריה הלוי דינר שליט"א – רב ביהכ"נ צא"י "דברי שיר" ב"ב
נא לשמור על קדושת הגיליון.
ארבעת המינים בשבת
ביום שבת אינו נוטל ד' מינים, אפילו הוא יום ראשון של סוכות משום גזירה שמא יטלנו ד' אמות ברשה"ר (שו"ע ס' תרנ"ח סעיף ב').
אסור לטלטל את הלולב בשבת דהוי כאבן. כיון שהוא עץ בעלמא, ואפילו לצורך גופו ומקומו (רמ"א ומשנ"ב שם). אבל האתרוג מותר לטלטלו בשבת דראוי להריח בו, מכיון שהוא שבת ואינו נוטלו למצוה (רמ"א ומשנ"ב שם).
יש סוברים שבזמננו שאין נוהגים להריח האתרוג, ואינו עומד לכך, ואדם מקפיד עליו, יש לו דין מוקצה מחמת חסרון כיס, בין בשבת לפני החג, ובין בשבת בתוך החג. וכל שכן אתרוג והדסים של הסוחרים המיועדים לסחורה, שמוקצה אף לפני סוכות (הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, מובא בשש"כ פי כ"ב סייק נ"ה, ו"שלמי יהודה"י בשם הגר"יש אלישיב זצ"ל).
הלך עם לולבו בשבת
שאלה: מעשה באחד שיצא עם לולבו בידו בשבת, שכנו הזכירו ששבת היום ולא נוטלים לולב, האם מותר לחזור הביתה עם לולבו או חייב להפילו מיד?
תשובה: כיון שכבר לקח את הלולב והאתרוג בידים, מותר להמשיך איתם ולהחזירם למקומם בביתו (שעה"צ ס' תרנ"ד סייק ג' בשם פמ"ג, ו"ביכורי יעקב".ויש להעיר שמשמע מדברי המשנ"ב סי ש"ח סייק י"ג בשם אחרונים שבמוקצה מחמת גופו לא מתירים להמשיך לטלטלו ועייע משנ"ב סי של"ט סייק י"ט לענין טלטול נרות, ובס' תק"ו סייק כ"ט, לענין הפרשת חלה ועודה בידו, עיי שם).
ארבעת המינים כשהיום הראשון חל בשבת
בחו"ל שנוהגים שני ימים טובים (משום ספיקא דיומא) מחמירים ביום השני בדיני היום הראשון, אבל בארץ ישראל שיום טוב הוא רק יום אחד והשנה הוא חל בשבת, נוטלים את ארבעת המינים רק בימי חוה"מ ויש להקל בכמה דינים.
לולב שנקטם ראשו
נקטם ראש הלולב פסול כל שבעת הימים (מג"א ס' תרמ"ה סייק ו', בשם רבינו ירוחם).
לולב שנסדק ראשו
נסדק ראשו כהימנק (נראה כשנים) פסול רק ביום הראשון אבל ביו"ט בשאר הימים כשר (שם).
לולב שנחלקה התיומית
נחלק העלה העליון (התיומית) פסול רק ביום ראשון אבל בשאר הימים כשר (שם).
לולב שנתיבשה התיומית
נתיבש העלה העליון פסול כל שבעה (עי' משנ"ב שם סייק כ"ב).
לולב בעל עלה יחיד
וכן אם העלה העליון שבראשו אינו כפול מתחילת ברייתו כשר לשאר ימי החג ("שערי תשובה"י שם סייק ה', בשם "מחזיק ברכה"י בשם ספר "זרע אמת"י) ויש מסתפקים בזה שאולי פסול לכל ימי החג (משנ"ב סייק י"ג בשם הריטב"א). ולפ"ז כמו כן אם העלה לאמצעי לא מכסה רובו דיש מחמירין שזהו כמו עלה א', לענין שאר ימים תלוי בפלוגתא זו.
אתרוג חסר
אתרוג חסר כשר בשאר ימי החג (כמבואר בגמ' סוכה ל"ו:, ורמ"א סי תרס"ט ה'), ובלבד שישאר בו רובו קיים, וגם נשתייר בו שיעור ביצה (משנ"ב סייק מ"ג), ויש סוברים דמ"מ יש להדר גם בשאר הימים שלא יהא חסר (ראב"ד "תמים דעים"י סי רל"ג, מאירי סוכה ל"ו:, ועייע "מקראי קודש"י חייב סי כ"ו), ויש סוברים ע"פ סוד שצריכים שיהיה שלם כל השבעה ("כף החיים"י ס' תרמ"ט סייק ע"ו).
חסר בשאר הימים
וכן מעשה שהיה שהרבה השתמשו באתרוג של ה"חזון איש"י, ונפל הפיטם, ושוב לא רצה להשתמש בו, רק באתרוג פשוט יותר, ואמר שגם בשאר ימים אתרוג שלם עם בלעטלעך, מהודר יותר מאתרוג חסר בלי בלעטלעך (מפי עד ראיה, הגר"פ שרייבר זצ"ל).
אתרוג שניקב או נסדק או נימוח או ניטל עוקצו וכד'
פסול משום "חסר", ופסול רק ביום הראשון ולא בשאר הימים, ויייא להדר גם בשאר ימים כנ"ל. ניטלה פטמתו יש להחמיר גם בשאר ימים (משנ"ב ס' תרמ"ט סייק ל"ו), וכן נסדק בחוטמו, יש להחמיר בזה שלא בשעת הדחק גם בשאר הימים, (כמבואר ב"ביאור הלכה" סי תרמ"ח סעיף י"ב דייה שינוי) ולדעת החזו"א (ס' קמ"ז סייק ה') אייצ להחמיר בזה.
אתרוג שיש בו חזזית או שינוי ממראה בחוטם האתרוג
פסול בכל שהוא, ובשאר האתרוג פוסל בשנים או שלושה מקומות (שו"ע ס' תרמ"ח סעיף י' י"ב), ופסול זה בכל ימי החג (רמ"א ס' תרמ"ט ה') ובשעת הדחק יש להקל בחזזית בשאר ימים (משנ"ב סייק מ"ט).
אתרוג המורכב והדס שוטה
אתרוג מורכב או הדס שוטה (שאינו משולש) פסול לכל החג, מכיון שאין זה מין כשר (משנ"ב ס' תרמ"ט סייק מ"ו).
פחות מכשיעור
אם חסר השיעור באחד מארבעת המינים, הוא פסול כל ימי החג (שו"ע סי תרמ"ט סעיף ה').
גזול
אם אחד המינים "גזול", הוא פסול בכל ימי החג משום "מצוה הבאה בעבירה" (שם).
בלי רשות
בשאר ימי החג מותר להשתמש בשאול מחברו, ולא צריך להיות דוקא "שלו", ומה"ט מותר להשתמש בשאר ימים בארבעת המינים של חברו, אם יודע שאינו מקפיד עליו (רמ"א סי תרמ"ט סעיף ה'). משא"כ ביום ראשון שצריך לזכות בו, אין כאן ניחא ליה (שעה"צ שם).
מגילת קהלת
כשחל סוכות בשבת, נוהגים בארץ ישראל לקרוא את מגילת קהלת ביו"ט ראשון של סוכות, ובחו"ל קוראים בשמיני עצרת.
נטילת לולב בין השמשות
שאלה: כשחל יו"ט של ר"ה ושל סוכות בשבת, למה לא תוקעים בשופר או נוטלים לולב במוצאי יו"ט בין השמשות, שהרי כל איסורי דרבנן מותר לעשותם בין השמשות כגון לעלות על האילן (כמבואר בשו"ע סי ש"מ ובסי רס"א), ונקיים עכ"פ ספק מצוה דאורייתא ?
תשובה:
- מותר לעשות שבות בערב שבת בין השמשות משום שתולין שעדיין הוא יום, וכן יש מתירים בבין השמשות של סוף שבת משום שתולין לקולא שכבר לילה, אבל בזה מ"מ אייא לתקוע וליטול לולב, כי אם זה יום הרי אסור לתקוע וליטול לולב, ואם זה לילה בין כך כבר עבר זמנו ("חידושי הרי"ם").
- יש סוברים שרק בין השמשות בערב שבת התירו שבות, אבל בין השמשות של סוף שבת לא התירו שבות משום חזקת שבת (משנ"ב סי ש"מ בסייק ב'), וא"כ אייא לתקוע בשופר או ליטול לולב.
- לדעת הסוברים שחז"ל ביטלו את המצוה לגמרי, ואפילו אם עבר ותקע לא קיים מצוה ("יחלקת יואב"י קכ"א קושיה צ"ט ודלא כהגרע"א), אייכ אין שום ענין ליטלו בבין השמשות.
- י"א היות שביו"ט עצמו גזרו בזה שמא יעבירנו ד' אמות ברשה"ר, וזה אסור גם בין השמשות, כללו בזה לאסור גם את בין השמשות.
מדיני ישיבה בסוכה
ברית מילה בביהכ"נ בסוכות
שאלה: ברית מילה הנערכת בביהכ"נ מיד לאחר התפילה ואין שם סוכה, איך יש לנהוג בשתיית היין?