נדיבי עמים נאספו – הכבוד שיזכו הגרים לעתיד לבוא - המשך
זה מספר שנים שאני מלמד נביא ישעיהו ושם פרק נו' ה' מדובר שהגר לא יאמר מה יהיה עלי ומה תקוותי הרי אין אני מ12 השבטים ואין לי מקום לשכון בתוך אחד השבטים, (להבדיל מה שקרה למקלל ששבט דן גירש אותו ממחנה דן כי אביו היה מצרי, ואכן בבית דינו של משה יצא חייב, ומתוך זה יצא וקילל את ה' רחייל), וכן הסריס שאין לו יכולת להוליד ילדים והוא בצער מה יהיה ישאר אחריו??
וכמו כן למה לא ניחם את הגרים שיש באפשרותם להיות בסנהדרין כמו שמצאנו בשמעיה ואבטליון שהיו ראשי הסנהדרין??
והתשובה
היא על פי המדרש כז' ה' שמפרש את הפסוק באיוב לא' "בחוץ לא ילין גר" שהכוונה שגר גם זוכה וחייב לאכול קורבן פסח כמו כל יהודי, וגם אם גר התחתן עם בת ישראל והוליד בת, והבת התחתנה עם כהן כשר וילדה בן הרי נכד הגר ראוי להיות כהן גדול עומד ומקריב על גבי המזבח, ונמצא הגר מבפנים ובן לוי מבחוץ, וכך מתקיים "בחוץ לא ילין גר", כמו כן "דלתי לאורח אפתח" זה יתרו שהוריד לו הקב"ה את המן שנאמר תהלים עח' "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח".
ושם כתוב שהקבייה מבטיח לסריסים שיתן להם יד ושם בבית המקדש במושב הסנהדרין, ששם יהיה מקומו ושם יזכר שמו, על פי דברי המצודת דוד.
ולכאורה אין כוונתו שכל הסריסים הצדיקים יהיו מעאי חברי הסנהדרין ואולי הכוונה לבודדים אם הם יהיו תלמידי חכמים מופלגים, כמו שמצאנו ששמעיה ואבטליון שהיו בני גרים וזכו להיות נשיא ואב בית דין, אלא כנראה ההבטחה היא לרוב הסריסים שהיו להם יד ושם שיוזכרו שמם לטובה על ידי חברי הסנהדרין, וכדברי הרד"ק שתוך חומות העזרה יזכר שמו, כי שם ימצאו החכמים תמיד ויזכרו מעשי החסידים החיים ושנפטרו מהעולם.
ואם כן
זה הבטחת ה' בפסוק "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי", שיזכה הגר לראות את נכדו מקריב בבית המקדש, כי בבית המקדש הקבייה נותן לכל גוי להתחבר למקסימום, עייי שנכדו יהיה כהן.
אומנם
להיות בסנהדרין ובעיקר מראשי הסנהדרין בעיקרון גרים לא זוכים להיות ראשי הסנהדרין ורק מפני שלא היו בקרב ישראל המיוחסים, וגם כשהם גדולים בתורה, ושמעיה ואבטליון בדיעבד לקחו אותם לנשיאים וראשי הסנהדרין כי לא היה חכמים שהתקרבו לגדלותם, אומנם ההבטחה שהם יכולים לקבל נכד כהן, זה דבר שבקלות יכולים לזכות בו לכתחילה ולא בדיעבד.
ואת החלק האחרון הבנתי, שכל הגרים יהיו מלוכדים יחד כמו שבט הגרים, ואם בראשם יהיה רבי עקיבא זה יהיה קבוצה לתפארת.
אבל יתכן
שטמון כאן עומק נוסף, וכאמור קודם, שהנה אנחנו מבקשים במוסף שנזכה כבר לביאת המשיח ולבניין בית המקדש השלישי ומזכירים שם את הפסוקים יישלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את פני ה' ריקם ומביאים גם את הפסוק הבא "איש כמתנת ידו כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לו ".
ולכאורה
בזמן הגאולה השלישית אין יצר הרע וגם יהיה שפע עצום שהרי לכל אחד ואחד יהיו 2800 עבדים, כמובא בילקוט שמעוני רמז תצט', ואם כן יהיה שפע של בהמות לכל יהודי, ואם כן כל אחד יתן בקלות בלי ניסיון כלל קורבנות בשפע רב כי לכולם יהיה ברכת ה' מרובה ביותר,
וגם האם יקריבו בלי סוף קורבנות כי כולם יתנדבו בקלות מלא קורבנות
כי הברכה תהיה מרובה גם בבהמות שבאותו יום יתעברו ובאותו יום יוולדו וכבר ירעו עם כל הבהמות, וכך יהיה בלידת בני אדם וכך יהיה בצמחים שיגלו מיידית וגם ידגלו אוכל ובגדים מוכנים - כתובות קיא'.
ולכן
נראה לחדש ומקווה שהתשובה נכונה היא, שכל אחד יתרום קורבנות לעתיד לבוא לפי נדבת לבו שהייתה לו עוד בזמן הגלות, שאם כפה את יצרו הרע שאמר לו אל תתרום או תתרום קצת, ובכל זאת הוא שבר את יצרו ותרם הרבה, כך יזכה לאותו נדבת לב שתהיה לו לעתיד לבוא.
ואילו
מי שבזמן הזה בגלות התקמצן וחסך ותרם קצת, גם לעתיד לבוא יתן רק קצת.
ואכן
מצאנו הבדלים ברורים בין הצדיקים שהיו בעת הגלות כשהיה יצר הרע שהם זוכים לחיות בשמחה ובאהבת ה' כל ימות הגאולה, ואילו כל מי שחזר בתשובה רק בזמן ביאת המשיח וכן כל הגרים שיטו שכם אחד לעבוד את ה', הם יעבדו את ה' מתוך פחד ואימה כפי שאומרים "ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך וגו'יי.
ונדבת לב
זה חלק מעבודת ה' בשמחה, ומי שנידב לבו בגלות כשיש קושי שזה מתוך אהבת ה' ואהבת חסד כי אין אימת חסד, יזכה להמשיך באהבה לתרום קורבנות לה' כל ימי הגאולה כי הוא הגביר בליבו מידת אהבה.
ולפי זה
הגרים שהתנדבו בזמן הגלות כמעט יותר מכל יהודי כביכול, כי נידבו את גופם ונשמתן לה' כשהתגיירו והתחברו לאמונת ה' ולקיום כל מצוותיו, הם יזכו להתנדב בבית המקדש יותר מכולם, ואדרבא דווקא בגלל שבית המקדש הוא בית תפילה לכל העמים, אזי כולם יראו בכבודם העצום של הגרים בבית המקדש שהם יתרמו הכי הרבה קורבנות מכל הבאים לבית המקדש כי נדבת ליבם גדולה מכולם.