נוי סוכה של רבה"ק מהרצ"ה זי"ע
שמות הקדושים
איש חסיד היה, שהיה רגיל להסתופף בצל הגה"ק מראפשיץ זצוק"ל, ובכל שנה ושנה כשהגיעו ימי אלול נסע לראפשיץ, ושהה שם בצל קדשו עד אחר שמחת תורה, כדרך החסידים ואנשי מעשה בימים ההם, אחר הסתלקות רבו הגה"ק מראפשיץ בשנת תקפ"ז, בהגיע ימי אלזל חשב החסיר לנפשו, הן כל השנים נסעתי לרבי המובהק וכהיום נשארתי בלי רועה איך אגש אל הימים הנוראים הבאים, ער שגמר בדעתו ליסע לזידיטשוב לשבות בצל רבינו העטרת צבי זצוק"ל, וכן עשה ונסע לזידיטשוב.
וסיפר החסיד הנ"ל אופן הגיעו אל הרה"ק: שהגיע לשם ביום ערש"ק באשמורת, ושמע מהחסידים שבתקופה האחרונה סגר עצמו העט"צ בחדרו המיוחד, ואין נותנים רשות ליכנס לשום אדם, כי כן היה דרכו בקודש בימים הנוראים, החסיד הנ"ל היה בידו הרבה פתקאות עם פדיון נפש, מכמה אנשים ששלחו עמו לזידיטשוב להפקד בדבר ישועה ורחמים בימים הקדושים, פתאום בא המשב"ק לביהמ"ד וראה את החסיד האורח, שאל להחסיד, האם הבאת עמך פדיונות, ענה ואמר הן. אמר לו המשמש, אם כן שעת רצון הוא כעת שיכולין ליכנס אל הקודש פנימה, כי דחקות גדול הוא בבית הרה"ק ועל כן ארשה לך ליכנס עם הפדיונות, ונכנס החסיד לפגי הרה"ק, אחר קריאת הפתקאות אמר לו הרה"ק, מה דבעית, אמר החסיד, רבי, ברוך השם אין חסר לי כלום, רק אחת שאלתי ואותה אבקש שאזכה לעבוד את הש"י כדבעי, ענה ואמר הרה"ק, אם כן שזאת אתה מבקש, תמצאהו.
עברו בשלום ימים הנוראים ראש השנה ויום הכיפורים, בהגיעו ימי הסוכות, וכידוע היה דרכו של רבינו העטרת צבי, שלא הניח נוי סוכה בסוכתו, ויהי בליל א' רסוכות בהגיע החסיד הנ"ל לתוך הסוכה של העטרת צבי, הרהר בדעתו, הן בשנה שעברה הייתי בצל מורי הקדוש מראפשיץ, שם היה סוכה בכל היופי וההדר, סדינין מצויירין וכו' וכו', וכאן האיך נראה הסוכה הזה של הרה"ק מזידיטשוב. וכאשר עמד החסיד עמוק במחשבותיו, נכנס פתאום הרה"ק להשלחן ובאמצע דרכו למקומו עמד אצל החסיד הנ"ל, ופתח ואמר בנוסחו הקדוש פזה הלשון: ראפשיץ איד דאך מלכות, אבער אונזער נוי סוכה איז 'שמות הקדושים', אונז פלאסטער מיר אריס די סוכה מיט 'שמות הקדושים'. והחסיד הנ"ל ארכבותיו דא לדא נקשן, בראותו עיניו הטהורים וקדושתו של רבינו הקדוש מזידיטשוב זיעזעכי"א.