שאלות ותשובות בחיי היום יום במשנת רבינו הקדוש
שאלה
חג הסוכות הוא זמן שמחתנו, ואנו מצווים בו להיות בשמחה: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. הבעיה היא שאצלי שמחה אינה כפתור שלוחצים עליו לפי פקודה. בעיניי, שמחה היא תוצאה: כשהכול טוב, כשהעניינים זורמים, כשהפרנסה ברווח והכול רגוע – השמחה מגיעה מעצמה. אבל אצלי, מה לעשות, לא הכול הולך כשורה. יש דאגות, יש קשיים, ולבי נוטה הרבה יותר לדאגה מאשר לשמחה ולצהלה.
תשובה:
מצער מאוד לקרוא על הכאב ועל המשא הכבד שאתה נושא עמך. בראש ובראשונה אנו מברכים אותך מעומק הלב, שעתה, עם פתיחתה של השנה החדשה, תזכה להיוושע ישועה שלמה ולצאת מכל המצרים והקשיים המעיקים עליך; שהקדוש ברוך הוא ימלא את כל משאלות לבך לטובה, ותזכה לחיים טובים, שמחים ומאושרים.
ועתה, ברשותך, הייתי רוצה לחלוק מעט על נקודת ההנחה שהצגת בשאלתך.
תפסת את השמחה כמין תוצאה המגיעה רק כאשר הכול מסתדר על מי מנוחות. אולם האמת היא שהשמחה אינה תלויה רק בנסיבות החיצוניות.
הנסיבות הגשמיות אינן המקור לשמחה. השמחה האמיתית נמצאת אצל מי שקרוב אל ה׳ יתברך ודבק בו, כפי שמעיד הכתוב: עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמֹו. במקומו של הקדוש ברוך הוא שורה חדווה ושמחה.
על כן, הדרך לטעום טעם של שמחה, אפילו כשמסביב סוערות הסופות, היא להתקרב עוד ועוד אל ה׳.
כדי להבין כיצד פועל הדבר למעשה, נתבונן בדבריו המאירים של מרן רבינו הקדוש רבי שלמה מקארלין זי״ע, כפי שמביא נכדו, הרה״ק רבי שלמה חיים פערלוב מבאלחוב זי״ע, בספרו מקדש שלמה:
עִבְדּו אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה – בְּשִׂמְחָה הן אותיות מַחֲשָׁבָה, כי על ידי תיקון המחשבה נעשית שמחה.
ובמקום אחר הוא מביא בשמו באופן שונה מעט:
פירוש הפסוק כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, שעל ידי שמחה אדם יוצא מכל הגלויות. וזהו כִּי בְשִׂמְחָה – אותיות מַחֲשָׁבָה, כי שם, במחשבה, הוא התפשטות בלי צמצום, ובזה אדם יוצא מכל צרותיו.
התבונן בעומק הנפלא של המאמרים הללו: רבינו מגלה לנו ששני הדברים – תיקון המחשבה והשמחה – כרוכים ומשולבים זה בזה.
מצד אחד, כאשר אדם מטהר את מחשבתו ומקשר אותה אל ה׳ יתברך, מקיים את מצוותיו וחושב מחשבות קדושות וזכות – מתעוררת בקרבו השמחה, משום שהוא דבק במקור השמחה, שאין בו שום צמצום ומֵצַר.
ומן הצד השני, כאשר אדם מתגבר ומעורר את עצמו לשמחה, הוא מטהר את מחשבתו וזוכה להתקשר אל ה׳ יתברך.
זהו מעגל נפלא: מחשבה טהורה מביאה לידי שמחה, והשמחה מביאה לידי מחשבה זכה ודבקות.
אי לכך, העצה העולה מדברי רבינו לקראת זמן שמחתנו – ואף לכל ימות השנה – היא להתחיל מן המחשבה. אין האדם נדרש להתעלם מקשייו או לשכנע את עצמו שהם אינם קיימים; אלא שבתוך כל הדאגות הוא יכול לפנות מקום גם למחשבה אחרת: לזכור שהוא יהודי, שהוא קרוב אל ה׳ יתברך, ושהוא זוכה לחסות בצלו ולקיים את מצוותיו.
בחג הסוכות ניתנות לנו דרכים רבות לעורר מחשבה זו: הישיבה בסוכה, נטילת ארבעת המינים, אמירת ההלל ושמחת בית השואבה. כאשר האדם מפנה את מחשבתו אל הזכות הגדולה שבכל אלה, ומנסה לעורר בקרבו אפילו מעט שמחה – אותה שמחה עצמה מסייעת לו להתרומם מעל הדאגות ולהתקשר עוד יותר אל ה׳ יתברך.
אין הכוונה שהקשיים ייעלמו באחת, או שהלב יחדל מיד מלדאוג. אולם גם בתוך הקושי אפשר לפתוח בלב פתח קטן של שמחה; וככל שהאדם מחזק את מחשבתו בקִרבת ה׳, כך הולכת השמחה ומתרחבת בקרבו.
ובזכות ההתחזקות בשמחת החג תתקיים בך גם ההבטחה: כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ – שתזכה לצאת מכל המצרים, הצרות והדאגות, לחיים טובים, שמחים ומאירים.