סיפר לי חסיד אחד שפ"א איחר רבינו לבא לסעודת הערב באחד מלילי חוה"מ של חג הסוכות, ישבו כל החסידים והמתינו עד שסוף סוף בא (לסעודותיו עם הצבור היתה לו סוכה גדולה מיוחדת סמוך לבית מדרשו), ראו כל המסובים כי הוא כולו אש לוהט ואורייתא קא מרתחא ביה, וע"כ משכו את עצמם לצדדין שלא לפגוש ישר את מבטו.
בו בפרק נדפס בלבוב ספר התקונים עם הפי' 'כסא מלך' על הדף בצדו, ומדפיסי לבוב שהיו מחסידי רבינו הביאו הספר אל רבינו, אחר תפלת מעריב דחוה"מ סכות הנ"ל ישב רבינו ועבר ע"פ אותו הספר מראשו ועד סופו, וע"כ איחר לבא אל סעודת הערב, ויהי בתוך הסעודה נתלהב רבינו ואמר בתלונה: ארץ נתנה בידי מדפיסים, והזוה"ק והתקונים נעשו הפקר, להדפס בצדם על הדף כל הפירושים ככל העולה על רוחם!. מי ביקש זאת מידם להדפס את הפי' "כסא מלך" בצדו של התקונים הקדוש?, אם אני אז מי שהוא ירצה לעיין בפי' זה, נבקשנו ונמצאנו גם אם יהיה נדפס בפני עצמו.
(פאר יצחק פרק כ"ד)
על יחסו של הגה"ק מצאנז זצ"ל אל רבנו כבר דברנו בארוכה בספרי הנ"ל, פה רוצה אני לספר פרט קטן אחד, שפ"א היה הגה"ק הנ"ל חולה ושלח רבנו את בניו הק' ר' סנדר ליפא ור' בערש זצ"ל לבקרו בחליו, ונלוה אליהם גם נכדו הרה"ק ר' בערש זצ"ל מווערצקי, שהיה אז עדיין צעיר לימים. שמע שאמר הגה"ק לאביו ולדודו הק' בני רבנו: שמעתי שאביכם מתרעם עלי, על שנתתי הסכמה על הדפסת הספר כסא מלך על התקונים. אמר לו בן רבנו רס"ל: חם ושלום, אבי מתרעם רק על שהדפיסו את הס' הנ"ל על הדף של התקונים בצדו, אמר הגה"ק: אביכם הוא גאון ויודע את כל הזה"ק והתקונים בע"פ ואינו צריך לשום פירוש, אבל מה יעשה אנוש כערכי, הצריך לפירוש על הדף...? כששמע זאת הרה"ק מווערצקי והוא לא ידע כלל מזה שזקנו רבנו מתרעם על ההדפסה הנ"ל, כשנסע לביתו מכר את ס' התקונים עם הפירוש הנ"ל שהיה לו בין ספריו, כדי שלא לעבור על דעת זקנו הק'. (וכן נכתב לי משמו של בנו הגה"ק ר' משה שליט"א אבד"ק זידטשוב).
(פאר יצחק תנינא סוף פרק שלישי)
רבה"ק מהרי"א זי"ע התלונן על פירושים שנדפסו בצד הספר
כדאי להעיר שבנוגע לספרים היה רבינו (כרבו רבינו מהרצ"ה) מבקר קשה מאוד, ובסה"ק ע"ת (פי וירא מ"ז ע"ב) הוא מביא משמו של רבו רבינו מהרצ"ה זצ"ל שאמר להה"ק ר' נפתלי זצ"ל הרב מראפשיץ בזה"ל שאסור ללמוד מאיזה ספר עד שהוא מקובל איש מפי איש שהוא מפי אליהו, ובכן לא יפלא כלל אם התלונן על שהדפיסו את הפי' כסא מלך בדף אחד עם ס' התקונים, ובפרט הלא יודעים אנחנו כי רבינו מהרצ"ה בהרבה מקומות בספרו על הזזה"ק בקר את בעל המקדש מלך (שהוא גם בעל כסא מלך) בקרת קשה מאד.
ולא לבד על הדפסת הפי' הזה ביחד עם הזוה"ק התלונן רבינו, כי אם גם כשנזדמנו לידו החומשים שנדפסו בצדם פירושיו של צדיק גדול וקדוש בדורו, פירושים שכשהם לעצמם נתן רבינו הסכמתו עליהם, קלל רבינו את המדפיסים ואמר, "אני אעקור אותם משרשם" זכה קרא תגר גם על הגהותיו של הגאון מלבוב
זצ"ל שנדפסו אז על הדף של השו"ע יו"ד, אעפ"כ שהיה הגאון אוהבו של רבינו, בקושי - אמר רבינו - התירו פירושים את הדבר להדפס את פרש"י עה"ת בצדו של החומש מפני שהכל צריכים לפירושו, אחרי כן התירו צדיקים להדפס את האור החיים הקדוש בצדם של החומשים מפני קדושתו המופלגת של האוה"ח, ועכשיו הותרה הרצועה כל הרוצה ליטול את השם בא ונוטל!.
בנוגע למאמרו של רבינו מהרצ"ה שאמר להגה"ק מראפשיץ זצ"ל, נמסר לי ממקור נאמן כי גופא דעובדא הכי הזה, כמסופר למעלה (בפרק ראשון) בקר הגה"ק מראפשיץ זצל את רבינו מהרצ"ה זצ"ל בביתו, וכשנסע ממנו לזה אותו עד העיר הסמוכה ראזדול, היה אז יום שלג זקור עמד רבינו (מהרי"א) על הקרש הבולט מאחורי העגלה, אחורי כתפיהם של שני הצדיקים האלה, לבושיו לא היו חמים ביותר והקור חדר אל כל עצמותיו, גם עמידתו על הקרש לא היתה בטוחה ביותר, ועלול היה בכל תנועה של העגלה לנפול לארץ ולרוצץ את גלגלתו, אבל כדי להקשיב סוד שיח שרפי קודש כדאי היתה לו לסכן את נפשו, כשהגיע לראזדול נכנסו שני הצדיקים לביתו של בעל-בית אחד, ורבינו נשאר במסדרון הקר אצל הפתח מבחוץ ועשה את אזניו כאפרכס להקשיב את אשר ידברו ביניהם שני רבותיו אלה.
בנתיים הרגיש בו רבינו מהרצ"ה כי הוא עומד מבחוץ, ופתח את הדלת והכניסו החדרה, מצא את הגה"ק מראפשיץ כשהוא עומד אצל ארון־ הספרים ומוציא ממנו ספר אחר ספר ומדפדף בו, פנה ואמר לרבינו מהרצ"ה "הנני אוהב מאד את התורה, ואם אני מוצא הזדמנות לראות איזה ספר חדש שלא ראיתיו עדיין הנני שמח עליו כמוצא שלל רב", ענה רבינו מהרצ"ה חלקו גם הוא שמקובל בידו מרבותיו שאין ללמוד רק מתוך ספר שמקובל לנו איש מפי איש שהוא מפי אליהו.
פ"א ספרו לרבינו שנמצאו חסידים שתלו עצמם באילן גדול, במה שנמצא במדרש תלפיות (בשער האותיות ערך משיח) שכתב בשם הזוה"ק "שמשיח צדקנו קודם שיתגלה יהיו נראים ממנו מעשים מכוערים" ח"ו, לא האמין רבינו לשמועה זו זצוה להביא את המדרש תלפיות שלא היה בין ספריו בביתו,
וכשפתחו וראה שכן באמת כתוב בספר זה - נתרגז מאד, ובחמת רוח קרע את הדף ההוא מן הספר והציתו באש, וצעק: וכי כך כותבים על משיח צדקנו?!.
כשנדפס אח"כ הספר הנ"ל מחדש בהסכמתו של הגרי"ש נטזון זצ"ל מלבוב, העיד הגאון הנ"ל על מאמר זה וכתב שחלו בו ידי כת ש"צ ימ"ש שהכניסו בשעתם אל תוך כמה ספרים דברים שהתאימו לרוחם, והערה זו נדפסה לא רק בהסכמתו בראש הספר, כ"א גם בתוך הספר אצל המאמר הנ"ל, אבל רבינו בתום לבבו לא בקש חשבונות רבים ולא נכנס בפשרות כלל דן את המאמר בשריפה ואת הספר בגניזה.