וראיתי מעשה נפלא על אא"ז הגאון החסיד רבי אברהם זצ"ל בעל ה"מעלות התורה", אחיו של רבינו הגר"א זצוק"ל, שהוא ז"ל היה גר בעיר אחת רחוק מהעיר וילנא, פעם אחת הגיע אליו אגרת מרבינו הגר"א, שהוא חפץ ללמוד עמו בצוותא, ומבקש ממנו שיבא לגור בעיר וילנא, אחיו השיב לו, שהוא היה רוצה מאד בזה, אבל זוגתו הצדקנית אינה מסכמת לעזוב מקום מגוריהם בשום אופן, והסיבה לכך היא מפני מעשה שהיה, כי ידוע שהאתרוגים לא היו גדילים בפולין וסביבותיה, והיו מביאים אותם ממדינות רחוקות, והיו האתרוגים יקרים, והקהילה היתה קונה אתרוג וכל אחד מבני הקהילה שלא היתה לו האפשרות לקנות בעצמו היה מברך עליו, פעם אחת היתה סכנת דרכים באותו מקום קודם חג הסוכות, (כמדומה שהיה זה מפני הפשרת שלגים שנתאחרה באותה שנה, והיו הדרכים מלאים מים ולא היו יכולים לעבור בהם), ולא הביאו אתרוג לעיירתם, וקודם חג הסוכות הביא אחד אתרוג לשם, וביקש עבורו סכום גדול מאד, ונתכנסו פרנסי הקהל ודנו בכך, והחליטו שאין להם האפשרות לקנות האתרוג במחיר גדול כזה, רבי אברהם זצ"ל כששמע החלטת הקהילה חזר לביתו בצער, ואמר לזוגתו הרבנית שהשנה לא יהיה אתרוג בחג וסיפר לה את כל המעשה, והיא בשמעה זאת נחרדה ואמרה, איך יתכן חג הסוכות בלי אתרוג, והם עניים היו ולא היה להם ממון לקנותו, אבל
שלמי תודה פתיחה ג
היה להם דירה נאה שקיבלו מהוריה בנישואיהם, ומיד אמרה לבעלה, הבה נמכור את הדירה שלנו ובדמיה נקנה את האתרוג, ואנו נכנס לדור בצריף פשוט כמו כל העניים, והוא הסכים עמה, מיד הלך ר' אברהם ולוה מעות כסכום דמי האתרוג, וקנה את האתרוג, ולאחר החג מכרו את דירתם הנאה, ונכנסו לדור בצריף קטן כמו כל העניים, וברוב הדמים פרעו את החוב, ועכשיו כשבאה האגרת מרבינו הגר"א זצ"ל, אמרה הצדקנית, שבכל יום כשעוברת על יד הדירה הנאה שהיתה שלהם, והיא נזכרת שמכרו דירה נאה כל כך עבור קיום מצות אתרוג, אין לה הנאה ושמחה גדולה מזו בעולם, והנאה הזו אינה יכולה להפסיד, ולכן אינה רוצה לעזוב את העיר הזאת שהם דרים בה, ולא תפרד מכאן, ע"כ. והנה מצד הדין בודאי שאין צריך לפזר ממון כל כך ולמכור את דירתם עבור כך, אבל באהבת השי"ת שהיתה בהם, הסכימו לכל זה, להודיעך כמה חביבות מצות על ישראל.
ועוד מעשה שהיה עם רבינו הגר"א זצ"ל, (ונדפס בהוספות לספר "דברי אליהו" הוצאה שניה תרפ"ט, בשם ספר "פינות הבית"), הגר"א זצ"ל היה מדקדק נפלא בארבעה מינים, וישם כל מעיניו שהאתרוג יהיה מהודר שבמהודרים, ובאותו הזמן היו ישראל יגעים להביא האתרוגים ממרחקים, ושלחו שלוחים לבקש ולמצוא אתרוגים כשרים ומהודרים, כי לא היה בנמצא במקומם, פעם אחת שבו השלוחים בידים ריקניות, והיה רעש גדול בכל העיר על כך, וביותר הצטערו מאד על רבינו הגר"א ודאבונו אם לא יקיים מצות ד' מינים כדרכו בקודש, ושלחו מקורבי הגר"א שלוחים לבקש אתרוג ולקנותו אף בדמים מרובים מאד, ולא עלתה בידם, עד שנזדמן להם איש אחד שהיה לו אתרוג מהודר ויפה כראוי, אבל לא רצה למכור להם אף במחיר גדול מאד, ונאלצו לגלות לו כי האתרוג הוא בעד הגאון מווילנא, וכששמע זאת הסכים למוכרו, אבל התנה עמהם בתנאי מפורש, כי שכר המצוה הזאת שיקיים הגר"א עם אתרוגו יהא עבורו, והשלוחים הוכרחו לנענע לו בראשם ולהבטיח לו זאת, כשחזרו השלוחים היתה בלבם שמחה גדולה שהשיגו האתרוג, אבל גם צער גדול על שנאלצו להסכים לתנאי הזה ולצער את הגר"א, אבל מה מאד הופתעו כשבאו לרבינו הגר"א והביאו לו האתרוג ואמרו לו זה התנאי שהתנה המוכר, וכשמעו זאת, נהרו וזהרו פניו הק' משמחה ועליצת הנפש, ושאלוהו תלמידיו לדעת מפני מה הוא שמח כל כך, וענה ואמר, כי כל ימיו היה מצטער אימתי יוכל לקיים לכל הפחות מצוה אחת כתיקונה שלא על מנת לקבל פרס, כמאמרם ז"ל באבות (פ"א מ"ג) הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ועתה הזמין לי יוצרי מצוה יקרה כזאת שלא ע"מ לקבל פרס ואיך לא אשמח על כך ויתמלא ליבי שמחה וגיל, ע"כ.
ובספר "פאר הדור" (ח"א עמוד רפ"ט) כתב על מרן חזו"א זצ"ל, הידור מיוחד היה נוהג בקרשים אשר לדפנות הסוכה, שיהיו מהוקצעים ונאים ונרכשים על ידו בכסף מלא, והיה אומר: כמה גדולים דברי חכמים (זוהר ג' קל"ד) שאמרו, הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל, הנה הורגלו הבריות לטרוח ולהתאמץ בהידורם של ארבעת המינים, וביותר של אתרוג שהתורה קראתו "פרי עין הדר", ומפזרים על כך ממון רב, ואילו לצורך סוכתו מלקט כל אחד צרור שיירי נסרים אשר לא תואר להם ולא נוי, שזכה בהם מן ההפקר, והלא שתיהן מצוות שוות מן התורה, סוכה וד' מינים, וכדינה של כל מצוה חל גם על הסוכה ודפנותיה דין "זה אלי ואנחו" התנאה לפניו במצות, וכמו שאמרו חז"ל להדיא בשבת (קל"ג ב') דתניא "זה אלי ואנהו" התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה וכו', ע"כ.