שְׁמִינִי עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת תּוֹרָה
[אודות ה'שמחת תורה' הראשון להתקרבות מוהרנ"ת - ראה לעיל חלק ב' סימנים ע"ה וע"ח]
תצט *
רַבֵּנוּ אָמַר: "הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁמְּחַלְקִין פַּרְנָסָה בִּתְפִלַּת גֶשֶׁם' (שֶׁבִּתְפִלַּת מוּסֶף בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת), וַאֲנִי אוֹמֵר - בֶּאֱמֶת וֶאֱמוּנָה׳* (שֶׁבִּתְפִלַת מַעֲרִיב בְּלֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת)":
א. כי הוא מנהג קדמון [מקורו בזוהר בראשית דף ח' ע"א ואמור דף צ"ז ע"ב, ומובא ב'מגן אברהם' ריש סימן תצ"ד] להיות ניעור בליל שבועות וגם לעסוק אז בתורה, וגילה רבינו הקדוש שהעיקר הוא להיות ניעור ולא לישון כל הלילה; וראה 'שער הכוונות' עניין חג השבועות דרוש א': "ודע כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל, אפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא, וכמו שכתב הרשב"י בהקדמת בראשית וכו', כי אם לא ישן כלל וודאי שלא ימות בשנה ההיא".
ב. ראה ב'שער הכוונות' עניין סוכות דרוש ו': "הדין נידון ונגמר בחצות הראשון של ליל הושענא רבא, ואז בעת חצות לילה נגמר החותם וכו', ולכן נוהגים לעסוק בתורה בחצות לילה הראשון עד זמן זריחת הלבנה, וקוראים ספר 'אלה הדברים' הנקרא משנה תורה וכו"", עיין שם עוד; וראה עוד ב'מגן אברהם' ריש סימן תרס"ד: "נוהגים ישראל להיות ניעורים בליל ערבה וכו', וכבר נדפס הסדר", (וראה 'כף החיים' (סופר) שם ס"ק ג ד). ובפנימיות המנהג להיות ניעור בליל הושענא רבא ולומר אז משנה תורה ותהלים ראה 'ליקוטי הלכות' דברים הנוהגים בסעודה ד' אות י"ג, תפילת ערבית ד' אותיות כ"ט - ל', שבת ז' אותיות נ"ט - ס"ה, סוכה ב' אות ד', ערלה ד' אות ט"ז, ערב ג' אות ל"ח.
תק *
בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הָיָה מִנְהַג רַבֵּנוּ לַעֲרֹךְ שֵׁלְחָן מְיֵחָד עִם הַ׳בַּעֲלֵי בָּתִּים׳ תּוֹשָׁבֵי הָעִיר בִּלְבָד - "אַ בַּעַלבַּיתִּישֶׁע טִישׁ", וְלֹא הֶרְשָׁה אָז אַף אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַחֲסִידִים לְהִכָּנֵס וּלְהִצְטָרֵף לְשֶׁבֶת עִמָּהֶם, כִּי רַבֵּנוּ דִּבֶּר עִמָּהֶם דִּבּוּרִים לְפִי עִנְיָנָם וּלְפִי דַּרְגָּתָםי.
אַחֲרֵי עֲרִיכַת הַשֻׁלְחָן, כְּשֶׁהָלְכוּ כְּבָר כָּל הַקָּהָל לִתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה, לָקְחוּ וְלִוּוּ בַּעֲלֵי הַבָּתִּים אֶת רַבֵּנוּ תַּחַת חֶפָּה עַד לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרַאת הַהַקָּפוֹת שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה, וְאָז בְּדֶרֶךְ הַלְוּוּי כְּשֶׁרָקְדוּ וְשָׁרוּ הֶרְשׁוּ כְּבָר הַחֲסִידִים לְהִצְטָרֵף, וְעָזְרוּ לָהֶם בְּשִׂמְחָתָם.
מִנְהָג זֶה הָיָה נָהוּג עוֹד אֵצֶל זְקֵנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיָה עוֹרֵךְ אָז שֶׁלְחָן מְיֵחָד עֲבוּר אַנְשֵׁי יִבַּעֲלֵי הַתְּהִלִים' הַמְכֵנִים 'תְּהִלִים נִיקֶעס' שֶׁהָיָה לָהֶם אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבָּעִיר, שֶׁהָיוּ מִתְאַסְפִים שָׁם וְהָיוּ מִתְפַּלְלִים שָׁם יַחְדָּו, וְאַחַר הַתְּפִלָּה נוֹהֲגִים הָיוּ לוֹמַר בְּכָל יוֹם אֶת כָּל סֵפֶר הַתְּהִלִים*:
תקא *
כְּשֶׁחָל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת בְּשַׁבָּת הָיָה רַבֵּנוּ אוֹכֵל אַף סְעוּדָה שְׁלִישִׁית שֶׁל
ב. ראה ב'חיי מוהר"ן' סימן רס"ג: "ביום שמיני עצרת דיבר עימהם [עם רבי יודל ורבי שמואל אייזיק] מעניין ריקודין והמחאת כף וכו'. אחר כך התחילו לכנוס המון עם מאנשי העיר שבאו אליו בניגון ושמחה כנהוג ביום שמיני עצרת, ואז אמר לרבי יודל ולרבי שמואל אייזיק: 'לכו לכם, כי אני צריך לעסוק עימהם, ואין זה שייך לכם'; והלכו להם ממנו. ואחר כך נעשה שם שמחה גדולה בקול רעש גדול של שיר ושמחה וכו'", עיין שם עוד. ועניין זה מבואר על פי דברי רבינו בליקוטי תנינא סימן ז' וסימן ס"ח, ראה שם: "צריך הצדיק וכו' שיהיה למעלה ולמטה, שיהיה מראה למי שהוא למעלה, בבחינות שמים, שהוא להיפך וכו', ולהיפך למי שהוא למטה בארץ ממש יהיה מראה לו כי ה' עימו, כי 'מלוא כל הארץ כבודו'; וזהו עיקר השלימות, להיות למעלה ולמטה". (רל"י).
ג. ראה לעיל חלק א' סימן שי"ז, וראה עוד שם בסימן קל"ד.
שַׁבָּת בְּתוֹךְ הַמֶּכָּה (כַּמְבֹאָר בְּשֶׁלְחָן עָרוּךְ"י שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ אוֹכְלִים בַּסֵּכָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק שְׁבִיעִי), אַךְ לֹא הָיָה יָשֵׁן אָז בַּסֵּכָּה": (רבי לוי יצחק שמעה מרבי אברהם ב"ר נחמן)
תקב *
רַבֵּנוּ הָיָה עוֹלֶה לַתּוֹרָה בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה לַיִחֲתַן תּוֹרָה', וּמוֹהֲרַנַ"ת הָיָה עוֹלֶה לַחֲתַן בְּרֵאשִׁית'; וְאָמַר מוֹהֲרַנַ"ת עַל זֶה: "דֶער דֶבִּי הָאט עוֹלֶה גֶעוֶוען חָתָן תּוֹרָה, וַוייל דֶער דֶבִּי הָאט אוֹיסְגֶעפִירְט זַיין זַאךְ; אָבֶּער אִיךְ דַארְף אָנְהוֹיבְּן" - "רַבֵּנוּ עָלָה לַחֲתַן תּוֹרָה הַמְסַיִם אֶת הַתּוֹרָה, כִּי רַבֵּנוּ נִצַח וְגָמַר עִנְיָנוֹי; אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית":
תקג *
מוֹהֲרַנַ"ת אָמַר: "יַיִן הַמְשַׁכֵּר נָכוֹן לִשְׁתּוֹתוֹ רַק בְּפוּרִים, וְלֹא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה"":
ד. 'אורח חיים' סימן תרס"ח סעיף א': "ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום, מפני שהוא ספק שביעי"; וב'מגן אברהם' שם סוף ס"ק ב': "דאם הוא שבת צריך לאכול סעודה שלישית בסוכה".
ה. ראה 'דרכי משה' סימן תרס"ח ס"ק ג'; 'מגן אברהם' שם ס"ק ב'; [וראה עוד שו"ת 'כתב סופר' אורח חיים סימן ק"כ].
ו. ראה 'חיי מוהר"ן' סימנים רי"ח רכ"ט שכ"ב; להלן סימן תתע"ט ובהערה שם; וראה לעיל בחלק א' סימן קי"ח שרבינו הקדוש זכה לבחינת קריאת התורה בשבת; [וראה עוד ב'שיחות וסיפורים' סימנים י"ז י"ח ש'חתן תורה' מרמז על הילולת רבינו הקדוש שחלה בימי חג הסוכות, עיין שם דברים נפלאים].
ז. ראה עוד 'ליקוטי הלכות' ספר תורה ד' אותיות ד' - ט' מעניין ההתחדשות בשמחת תורה על ידי שמתחילים אז את התורה מבראשית, עיין שם בדבריו הנפלאים באריכות.
ח. ראה גם ב'כוכבי אור' חלק 'ששון ושמחה' אות א' בסופה: "מאוד צריכין ליזהר למעט בשתיית משקין המשכרין בכל האפשרות גם בשבת ויום טוב, ואפילו בשמחת תורה, ולא כטועים בזה, ומכל שכן וכל שכן בימי החול; כי לא על שמחה כזאת הזהיר אותנו אדוננו
מורנו ורבינו ז"ל, כי על זה נאמר (קהלת ב ב) 'ולשמחה מה זו עושה', כי אין זה שמחה, רק הוללות וסכלות".
תקד *
תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ וְהַרְגָּשָׁתוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן טוּלְטְשִׁינֶער בִּגְדֵלַת מוֹהֲרַנַ"ת הָיְתָה כֹּה רַבָּה, שֶׁפַּעַם שָׁתָה יַיִן הַמְשַׁכֵּר בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה מְעַט יוֹתֵר מֵהָרָאוּי, וְנָפַל מֵחֲמַת גּדֶל הַשִׂמְחָה לְרַגְלֵי מוֹהֲרַנַ"ת וּנְשָׁקָן, וְאָמַר לוֹ: "אִיר זֶענְט מַיין חִיוּת ! אִיר זֶענְט מַיין לֶעבְּן ! אִיר קְוִויקְט מֶעךְ מִיט אַייעֶרֶע דִּבּוּרִים !" - "אַתֶּם הַחִיּוּת שֶׁלִי! אַתֶּם הַחַיִּים שֶׁלִי! אַתֶּם מְשִׁיבִים נַפְשִׁי בַּדִּבּוּרִים שֶׁלָּכֶם!"; וְשָׁתַק מוֹהֲרַנַ"ת.
לַמָּחֶרֶת שָׁאַל אוֹתוֹ מוֹהֲרַנַ"ת: "נַחְמָן, גֶעדֶענְקְסְט אֶפְשָׁר וָואס דוּ הָאסְט גֶעכְטְן גֶעזָאגְט?" "נַחְמָן, אוּלַי זוֹכֵר אַתָּה מַה שֶׁאָמַרְתָּ אֶתְמוֹל ?"; הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי נַחְמָן: "יָא, הַיינְט זָאג אִיךְ אוֹיכְט אַזוֹי!" - "כֵּן, גַּם הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ!". אָמַר לוֹ מוֹהֲרַנַ"ת: "נוּ, דִי רֵייד וָואס דוּ הָאסְט גֶערֶערְט אִיז אֱמֶת, אֶבֶּער נִישְׁט שִׂמְחַת תּוֹרָה טְרִינְקֶען מֶערֶער" - "נוּ, הַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבַּרְתָּ אֲמִתִּיִּים הֶם, אֲבָל לֹא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הוּא הַזְמַן לְהַרְבּוֹת בִּשְׁתִיָּה״":
ט. כי רק בפורים נכון לשתות משקה המשכר, מה שאין כן יום שמחת תורה שהוא יום של 'דיבור בדיעה', ראה ליקוטי קמא סימן ע"ד. (רל"י).