- שולחן ערוך פסק להקל במוקצה בשבת ולהחמיר ביום טוב, ורמ"א מיקל גם ביום טוב. ובמשנה ברורה שבנולד הרבה מחמירים גם ביום טוב.
- חקירת זית רענן ועוד ביום טוב שחל בשבת, אם דינו ככל יום טוב, או כיון שאסור בכל המלאכות מחמת שבת לא החמירו במוקצה.
- בגמרא שרק בדרבנן אסור בהספד ותענית לפניהם ואחריהם. ולכן אסרו במגילת תענית ראש חודש ניסן ופסח וג' תשרי.
- שאגת אריה מוכיח מזה שיום שאסור גם מדרבנן וגם מדאורייתא עשו חיזוק.
- בגבורת ארי שהראיה רק מג' תשרי, אבל בראש חודש ניסן ופסח אפשר שאסור משום שנמשך עוד ימים.
- בשואל ומשיב שמשם מוכח ביום טוב שחל בשבת שיש להחמיר במוקצה ככל יום טוב. וכן דעת האלף לך שלמה.
- שאגת אריה רצה להוכיח שמותר להתענות בראש השנה, מההוה אמינא שג' תשרי אסור משום אחר ראש חודש ולא משום אחר ראש השנה.
- שאגת אריה דוחה שיתכן שאמרו ראש חודש שסברו שהוא דרבנן, אבל ראש השנה שאסור מדאורייתא אין צריך חיזוק.
- קונטרס אחרון מחלק בראש חודש שעצם הקדושה דאורייתא אף שהתענית דרבנן אין צריך חיזוק שאסור בלאו הכי משום ראש השנה.
- לפי הקונטרס אחרון אין לאסור מוקצה ביום טוב שחל בשבת.
- בפשטות צד האיסור משום לא פלוג, שלא שייך לומר בזה אתי לזלזולי. אך בהאלף לך שלמה משום דאתי לזלזולי בשבת.
- הכרח האחרונים לאסור משום לא פלוג, שאם הוא רק משום היכר אין לאסור לפניהם ולאחריהם במקום שאסור מן התורה.
- בפני יהושע שאסרו ב' תשרי משום יום שלפניו משום לא פלוג. אך לשפת אמת הוא משום היכר וזכר הנס.
- מוקצה ביום טוב שחל בשבת תלוי במחלוקת פני יהושע ושפת אמת.
- גבורת ארי כתב בתחילה טעם איסור לפניו ולאחריו משום לא פלוג, ואחר כך משום היכר לנס.
- קושיית קבא דקשייתא על הצד לאסור, מנשא אשה שאסורה מן התורה ומדרבנן שאין צריך גט.
- חילוק בין מוקצה שאין כל יום טוב חל בשבת, ליום טוב שבמגילת תענית שלעולם חלים בימים שכבר יום טוב מן התורה.
- אפשר שראש השנה דומה יותר למוקצה שהוא תמיד בראש חודש, אף שלא כל ראש חודש הוא ביום טוב.
- בגר"א משמע שאם היה שופר מותר בטלטול, היה אסור למחבר ביום טוב שחל בשבת.
- אור שמח מחלק במוקצה שנאסר רק מחמת שבת שלא החמירו ביום טוב שחל בשבת. והפלאה מסתפק ומצדד להחמיר בכל מוקצה.
- שופר יש לומר שאסור גם מחמת יום טוב, ולכן אין ראיה מהגר"א נגד האור שמח.
View the whole printout