חידוש עצום שהתחדש בנס, בפשר העניין
בסיום יום כיפור כשאמרים 7 פעמים ה' הוא האלוקים, ראיתי במחזור שהעניין הוא שבכל פעם כביכול הי עולה ברקיע עד לרקיע השביעי, והצטערתי על הפרידה, ולא הבנתי איך אפשר לאחר מכן לשמוח ולרקוד יילשנה הבאה בירושלים" כאשר אנו עדיין בהלם ובצער מהפרידה הכואבת מהי מאתנו.
אבל כאמור אנו רצים במוצאי יום כיפור מחיל לחיל למצוות סוכה וארבעת המינים, שאנו מוקפים בקדושה ואחוזים בקדושה בהידוק, וזה קצת ניחמני.
אבל בסייעתא דשמיא בליל יוייט ראשון של סוכות ראיתי מדרש רבה בראשית יט' זי שלפי זה מובן נפלא עניין האושפיזין, ששם כתוב שעיקר שכינה בתחתונים הייתה, וכיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע א', חטא קין נסתלקה לרקיע ב', דור אנוש לג', דור המבול לד', דור הפלגה לה', סדומיים לו', ומצרים בימי אברהם לז', וכנגדן עמדו ז' צדיקים ואלו הן : אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, עמד אברהם והורידה לו', עמד יצחק והורידה מן ו' לה', עמד יעקב והורידה מן ההי לדי, עמד לוי והורידה מן הדי לג', עמד קהת והורידה מן הגי לבי, עמד עמרם והורידה מן הבי לאי, עמד משה והורידה מלמעלה למטה.
ואם כן יתכן שעניין שבעת האושפיזין זה להחזיר לנו בעבודת שמחת הסוכות את השכינה שנסתלקה מאתנו בסיום יום כיפור, חזרה אלינו למטה לארץ, על ידי התחברות האושפיזין אלינו שבזכותם השכינה תרד כל יום בעוד רקיע כפי שהיה קודם מתן תורה.
ואכן, אברהם יצחק ויעקב ומשה בעבר אכן היו הצדיקים שהורידו את השכינה ברקיע עד לארץ למטה, אומנם בזמן מתן תורה יתכן שהיה צורך בכוח אבות משה לתת עוצמה למשה להיות המקבל פני שכינה כאן למטה, ולכן יוסף לא נכלל בל הצדיקים וגם לא אהרן, אלא אבותיו של משה שהם לוי קהת ועמרם ובעצם רצף ארוך של בן אחר בן מאברהם אבינו בבחינת לא ימושו מפיך ופי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם וכייש 7 דורות ברצף.
אומנם אנחנו בסוכה משתמשים באבות וגם ביוסף וכו', כי אנחנו רוצים את כוח קדושת היסוד של יוסף הצדיק, ומשתמשים באהרן שרוצים את אהבת שלום של אהרן, ובדוד שבנה את יסודות בית המקדש הראשון שבזכותו נפתחו שערי בית המקדש ובזכותו שרתה בו שכינה.
ולפי זה יוצא נפלא, שיום שביעי של סוכות למרות שאיננו יום טוב כשביעי של פסח, בכל זאת הוא יום קדוש מאוד כי הוא יום בו ה' יורד למטה לארץ.
ולכן יש בו יש פתקא טבא, וגם יום חיבוט ערבות, שהקיפו את המזבח 7 פעמים, וגם היו ערבות ארוכות ממוצא שהיו זוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח, וכפי שאמר רבי אבהו רמז לזה מהפסוק "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". ובעצם בפסוק זה אומרים ייקל ה' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", שה' הוא האלוקים שאמרנו בסיום יום כיפור בעת הסתלקות השכינה לרקיע השביעי, עכשיו להיפך ה' מאיר לנו שהוא יורד עד למטה בזכות שבעת האושפיזין.
ואכן כמו שבזמן משה הי ירד למטה בשביל לתת לנו את התורה הקדושה, כך אנחנו בשמחת תורה שכביכול הי עוצר למטה עבורנו זה בשביל התורה הקדושה, ולכן אנחנו ביום זה מראים שאנחנו רוצים את התורה ששמחים בסיומה ושמחים בחזרה מחדש על התורה, כך שקרבת ה' לנו תישאר בזכות לימוד התורה בהתמדה ובשמחה ובדבקות אמן ואמן.
ואני מודה להקבייה שחלק שני של החידוש נוסף לי בזכות הרהורי ליבי בזמן השינה בליל ראשון, ואין בפי מילים איך להודות להקבייה שזכרתי את ההשלמה ולא שכחתיו בבוקר.
והחברותא היקר רב אלדר נתנזון שליט"א הוסיף שלכן אומרים בשמחת תורה ובה פותחים את ההקפות הפסוק "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדויי, כי פסוק זה מכוון על מתן תורה שעם ישראל ראו שבכל 7 הרקיעים אין עוד מלבדו, ואנחנו בשמחת תורה כשהי ירד מהרקיע השביעי ונשאר עמנו לפחות עוד יום זוכים אנו לדרגות גבוהות ברוחניות, כמו שהיה בזמן מתן תורה.
וכמו כן מובן לפי זה דברי רשייי על חג שמיני עצרת, שכתב עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם, ורק בסוכות מצאנו כזאת, כי כאן הייתה עבודה שלנו בכל ימי הסוכות להוריד את השכינה למטה עמנו, עייי האושפיזין הצדיקים, ולכן הקבייה אומר קשה עלי פרדתכם.
ומצאנו רעיון כזה ביציאת מצרים, שבליל היציאה היו במט שערי קדושה בזעיר אנפין, כמובא ברמח"ל חוקר ומקובל פיח' שכשישראל היו במצרים היו מלוכלכים במטי שערי טומאה והוציאם ה' על ידי 49 שערי קדושה כי זה לעומת זה עשה אלוקים יצר טוב ויצר רע זה בטהרתו וזה בטומאתו כל אי יש בו בחינה לקדושה או להיפך לטומאה. וכאשר ירים זה יכניע את זה, דהיינו עייי הקדושה נכנע בחינה זו של טומאה שבאותה מידה ושער ופנים.
ואומנם לאחר ליל הסדר עם ישראל נפלו מדרגתם, בכדי שיעבדו בעצמם להתעלות במט ימי הספירה עד מתן תורה
וכפי שכתוב בפרי עץ חיים של המקובל רבי חיים ויטאל זצ"ל שער חג המצות (א - ח) שביום א' של פסח, מתקיימים כל אלו המוחין הנייל בזייא, לכן אנו אומרים הלל גמור ביום א' דפסח, כי הם מוחין גמורים. ולפי שנכנס מן הלילה גייכ, לכן אנו אומרים הלל גמור גם בליל פסח, משאייכ בשאר המועדים. אך אחייכ מסתלקין לגמרי כמתחלה, אחייכ חוזרין ונכנסים אי לאי כמייש בעייה, עד חג שבועות, משאייכ בליל פסח ראשון, כי אז נכנסו כולם ביחד, משאייכ בשום זמן מן הזמנים :
והענין - כי אז הוצרך לעשות זה ברגע ההוא, שלא כדרך הטבע, כדי להוציאן מבית עבדות לחירות. ואחר שיצאו, לא הוצרך העניין ההוא, וחזר הדבר לטבעו הראשון לכנס כשאר המדרגות עד חג השבועות,
וסיים שעדיין צריכין אנו לבאר, שאם כן שחזרה הטומאה למקומה ביום ב' של פסח, אייכ איך יש זי ימי הפסח, ולמה הם יייט, וכן בכל השבתות ורייח שבין פסח לעצרת, מה זווגים יש למעלה, אמנם זה נבאר למטה בעייה, ביום ז' של פסח, בסוד קריעת ים סוף עייש :
וצריך להוסיף שלמרות שבזכות אברהם יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם ירדה השכינה עד לרקיע הנמוך שמשה משם הוריד ללמטה, בכל זאת הקבייה אכן היה קרוב לעם ישראל אבל עם ישראל היה צריך בעבודת ספירת העומר בכוח 7 רועים להתקרב אל ה', כדוגמת הכתוב "דרשו את דרשו את ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב", המדבר על עבודת אלול וימים נוראים.
ואכן ימי ספירת העומר עם ישראל התעלה חזרה להתקרב להי והעבודה הייתה בכוח עבודת שבע הספירות העליונות, שעליהם מושתת העולם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. שהם כנגד ובכוח של שבעת הרועים, שהם: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. אברהם אבינו, מידתו חסד חסד בגשמיות – הכנסת אורחים וחסד ברוחניות - "ויקרא אברהם בשם ה' א-ל עולם", שגייר אב להמון גוים, ואכן אברהם אבינו – עמוד החסד: "חסד לאברהם" (מיכה ז', כ'). יצחק בנו – עמוד היראה: "פחד יצחקיי (בראשית ל"א, מ"ב), מידת הגבורה. ויעקב תפארת שזה שלימות ולכן בכסא הכבוד יש את פני יעקב האדם השלם.
משה כנגד נצח כי התורה מביאה את האדם לחיי נצח, אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, אהרן כנגד הוד או בגלל בגדי כהן גדול שהיו יפים כבגדי מלכות המפיץ הוד והדר לכבוד ולתפארת, או בגלל עבודת הקורבנות שהם כנגד עבודת הלב עבודה פנימית, - יופי פנימי, או שבהוד זוהר פניו שזהרו כשני יהלומים וכשדיבר (היה מספר) היו מאירות וגורמות שיקשיבו לו ושיקבלו דבריו לעשות שלום ולהפסיק מחלוקת. יוסף כידוע כנד קדושת היסוד, שמירת הברית בקדושה כידוע. ודוד כנגד מלכות ופשוט.)
ואולי בגלל חטא העגל השכינה עלתה חזרה לרקיע השביעי, וכמו כן מובן לפי זה דברי הגאון אורי אהרן מור יוסף שליט"א.
ואכן ברור כשמש שבימים נוראים הקבייה קרוב אלינו ככתוב בישעיהו נה' ו' "דרשו את ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב", וכתב רש"י: בהמצאו קודם גזר דין בעוד שהוא אומר לכם דרשוני: דהיינו באלול ובימים נוראים שזה זמן גזר הדין וקודם לו.
והנה ביום כיפור לא כל בתי כנסת והקהילות אומרים הי אלוקים 7 פעמים בדיוק באותו הזמן, יש כאלו אולי שאפילו מקפידים על זמן רבינו תם, והאם בכל אמירת הציבור ה' הוא האלוקים השכינה עולה לרקיע נוסף, הייתכן? הרי בבית כנסת אחר עדיין לא אמרו זאת? אלא הכל כביכול במסלול אישי בזעיר אנפין כלשון רבי חיים ויטאל.
ואומנם לאחר יום כיפור יש עבודה של 7 ימי סוכות ולא 49 יום שנצרך בספירת העומר, כי בסוכות זה עבודה מתוך אהבה וכך כל יום כולל את כל 7 צורות המידה, כגון יום א' של חסד זה כולל כל הבחינות של גבורה תפארת נצח ויסוד.
כמו כן התבוננתי בסייד שמחודש אלול שהוא כטי ימים בחודש עד הושענא רבה יוצא 50 יום, ובעצם זה כבר כמו חג השבועות שאחרי 49 יום יש עבודה מיוחדת של חג השבועות, ואכן הושענא רבה זה יום תפילה מיוחד במינו שקשור מאוד למספר 7 שמקיפים בו 7 פעמים את המזבח.
ואכן מצאתי בילקוט שמעוני פנחס רמז תשפב' ששואל הרי שבועות ושמחת תורה נקראים עצרת, מדוע אם כן אין 50 יום בשמחת תורה כמו שיש בין פסח לשבועות?? ומכוח השאלה רואים אנו שאכן שש להשוות בין שבועות לשמחת תורה כלפי עבודת 50 יום.
ובתמצית מצאנו זאת באלשיך הקדוש אני הי - עשיתי עמכם לפנים משורת הדין, שלא יחלתי והמתנתי עד שתהיו קדושים, אלא בקדושתי הגדולה הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כדי שעל ידי צאתכם מהטומאה בלבד תהיו קדושים, ואתם עשו את שלכם להיות קדושים. אלשיך (במדבר טו' מ').
ואכן אומרים בסיום כל הקפה בהקפות בשמחת תורה "ישכינה הקדושה בתוכינו, זכותה דאברהם (בהקפה א) עמנו ושם נשמח כולנו בבוא לציון ברננה".
ואסיים בדברי החינוך מצווה שלי ומפי החכמים שמעתי שבעניין היובל סוד נפלא שלא גילוהו, וכי בו נרמז כל ימי עולם ושניו. גם בעניין הל, שנצטוינו למנות 7 7 ולא 8 8 וכיוצ"ב, ושמתי לב שהמספר 7 משמש בהרבה מצוות, שבת מנוחה ביום ה7, שמיטה בשנה ה7, ואחרי 7 כפול 7 שנים נשבות שנה אחת יובל, וכן פסח 7 ימים, וכן סוכות ואחרי ה7 חוגגים עצרת. וכמו כן נמנה 7 כפול 7 שבתות מפסח עד עצרת – ספירת העומר, ואחרי זה חוגגים חג שבועות.
וכן כריתת ברית לקיום ענין, על חשבון 7, ככתוב ייכי את 7 כבשות תקח מידי". וכן בלעם שהיה חכם, עשה 7 מזבחות. וכן לשון שבועה, שהוא מתורגם קיום, פירשוהו מלשון 7.