אם היה רבינו בשבתות וכל ימות השנה אש מתלקחת ונורא על כל סביביו, הנה בחדשי הרחמים והרצון, החל מר"ח אלול עד אחרי ימי חג הסוכות היה בוער כאש ממש, ולא יכלו בכלל לעמוד במחיצתו. (פאר יצחק פרק כ"ג אות א')
ממחרת יוה"כ פטר רבינו את אורחיו בפנים מאירות ובשמחה, והתחיל לעסוק בסוכתו, היתה זו אמנם מוכנה ועומדת משנה לשנה אבל אעפ"כ טפל בה בעצמו, והניח את הסכך בידיו הוא והעביר את כל כליו וחפציו וספריו לתוכה. בחג הסוכות עברה יראתו וקדושתו כל גבול אנושי, כמעט יותר מבימים הנוראים, ואם היה בכל השנה כלה נורא על כל סביביו, הנה בימי חג הסכות היתה ישיבתו בתוך הסוכה רק ביראת ה' כל היום, שאפילו בניו הי' יראים מגשת אליו, בכל יום ויום מימי החג ערב ובקר היה מסיב בסעודה יחד עם הצבור, וארכבותיהם של המסובים היו דא לדא נקשן, ונשמרו לנפשותם שלא לעשות תנועה כל שהו, שלא לבטל אותו מדבקותו.