נְקֻדָּה מִשִּׂיחָה – לַבּוֹגְרִים

יצחק תקן מנחה

למה נעמד השליח באמצע הפגישה?

אַבָּא/אִמָּא: בְּהִתְוַעֲדוּת 'שַׁבָּת הַגָּדוֹל' תשמ"ה, סִפֵּר הָרַבִּי "מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה אֵצֶל אַחַד הַשְּׁלוּחִים" (הָרַבִּי לֹא נָקַב בִּשְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲבָל גִּבּוֹרֵי הַסִּפּוּר הֵם הַשָּׁלִיח בְּמִינֶסוֹטָה הָרַב מֹשֶׁה פֶלֶר שֶׁיִּחְיֶה וְהַפְּרוֹפֵסוֹר וֶלְוֶל גְּרִין עָלָיו־הַשָּׁלוֹם):

"פַּעַם אַחַת נִכְנַס שָׁלִיחַ לְבֵיתוֹ שֶׁל יְהוּדִי נִכְבָּד, אָדָם מֻצְלָח בְּיוֹתֵר וּבַעַל אֶמְצָעִים, הֵן בְּעִנְיָנִים גַּשְׁמִיִּים, וּלְפִי דַּעְתּוֹ – גַּם בְּעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים, בְּעִנְיְנֵי חָכְמָה וְשֵׂכֶל כוּ', עַל־מְנָת לְקָרְבוֹ לְיַהֲדוּת. אוֹתוֹ יְהוּדִי לֹא הָיָה מוּכָן לְהִשְׁתַּכְנֵעַ כָּל־כָּךְ מַהֵר, וּבִהְיוֹתוֹ בַּעַל שֵׂכֶל רָצָה לְהָבִין כָּל דָּבָר בְּשִׂכְלוֹ, שָׁאַל שְׁאֵלוֹת וְהִתְוַכֵּחַ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט...

תּוֹךְ כְּדֵי הֱיוֹתָם שְׁקוּעִים בְּכָל לַהַט נִשְׁמָתָם בְּעִצּוּמו שֶׁל וִכּוּחַ שִׂכְלִי, עִיֵּן הַלָּה בְּאֶחָד מִסִּפְרֵי הַחָכְמָה שֶׁהָיו מֻנָּחִים אֶצְלוֹ, כְּדֵי לְנַסּוֹת וּלְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקָתוֹ בַּוִּכּוּחַ. כְּשֶׁהֵרִים אֶת עֵינָיו מֵהַסֵּפֶר כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בַּוִּכּוּחַ – לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו: בֶּן־שִׂיחוֹ – הַשָּׁלִיחַ – עוֹמֵד עִם הַפָּנִים לַקִּיר וּמִתְנַעֲנֵעַ... שִׂיחָתָם נִמְשְׁכָה זְמַן רַב, וְכַאֲשֶׁר הִבְחִין הַשָּׁלִיחַ שֶׁעוֹד מְעַט תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ – עָמַד לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה".

התפלה שחוללה מהפכה

יֶלֶד/יַלְדָּה: "וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַנְהָגָה בִּלְתִּי מְנֻמֶּסֶת זוֹ – לְהַפְסִיק לְפֶתַע בְּאֶמְצַע וִכּוּחַ שִׂכְלִי, מִבְּלִי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מֵחֲבֵרוֹ לַוִּכּוּחַ, שֶׁהִתְפַּנָּה מִכָּל עִסּוּקָיו וְהִזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ... דַּוְקָא הַנְהָגָה זוֹ הִיא שֶׁגָּרְמָה לְהַתְחָלַת הַ'מַהְפֵּכָה' בְּלִבּו שֶׁל אוֹתוֹ יְהוּדִי, עַד שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן נִתְקָרֵב לְיַהֲדוּת, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ קֵרֵב לְיַהֲדוּת עוֹד עֲשָׂרוֹת וּמְאוֹת יְהוּדִים!

הַיְּהוּדִי הַנָּ"ל לֹא יָדַע 'תְּפִלָּה' מַהִי; הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּו הִתְרַשֵּׁם עֲמֻקּוֹת, עַד שֶׁנֶּעֶשְׂתָה 'מַהְפֵּכָה' בְּלִבּוֹ – לֹא הָיָה אֶלָּא הָעֻבְדָּה שֶׁלְּפֶתַע 'שָׁכַח' בֶּן־שִׂיחוֹ אֶת כָּל כְּלָלֵי הָ'אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה' הַנְּהוּגִים בֵּין בְּנֵי אָדָם, שֶׁלְּפִיהֶם הִתְנַהֵג בֶּן־שִׂיחוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל זְמַן פְּגִישָׁתָם, וְהִתְנַהֵג כְּאָדָם שֶׁאֵינו מִן הַיִּשּׁוּב – לַעֲמֹד עִם הַפָּנִים לַקִּיר וּלְהִתְנַעֲנֵעַ!"...

אליהו נענה בתפלת מנחה

אַבָּא/אִמָּא: סִפּוּר זֶה מְבַטֵּא אֶת מַעֲלָתָהּ שֶׁל תְּפִלַּת מִנְחָה, בָּהּ אָנוּ עוֹזְבִים אֶת כָּל עִסּוּקֵינוּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם (וּכְמוֹ אוֹתוֹ שָׁלִיחַ בְּאֶמְצַע הַפְּגִישָׁה עִם הַפְּרוֹפֵסוֹר הַנִּכְבָּד) וְעוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל.

עַל תְּפִלָּה זוֹ אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא: "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה". דַּוְקָא בִּזְכוּת אוֹתָהּ תְּפִלָּה הוּא זָכָה שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס כָּפוּל, בְּעֵת הַוִּכּוּחַ שֶׁלּוֹ עִם נְבִיאֵי הַבַּעַל – הָאֵש שֶׁיָּרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם לִחֲכָה אֶת הַקָּרְבָּן שֶׁהוּא הֶעֱלָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לַמְרוֹת שֶׁהוּא שָׁפַךְ מַיִם מִסָּבִיב.

אָנוּ מְבִינִים מִכָּךְ שֶׁלֹּא רַק שֶׁיֵּשׁ בִּתְפִלַּת מִנְחָה מַעֲלָה מְסֻיֶּמֶת, אֶלָּא הִיא נַעֲלֵית יוֹתֵר מִיֶּתֶר הַתְּפִלּוֹת. מַדּוּעַ?

לעזב הכל ולהתפלל

יֶלֶד/יַלְדָּה: מַסְבִּיר עַל כָּךְ הָרַבִּי הָרַיַי"צ בְּמַאֲמָר נִפְלָא, שֶׁבַּבֹּקֶר אֵין זֶה חִדּוּשׁ שֶׁיְּהוּדִי מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל שֶׁיְּהוּדִי יַעֲמֹד בַּבֹּקֶר וְלֹא יַתְחִיל אֶת הַיּוֹם עִם תְּפִלָּה. וְכֵן בָּעֶרֶב, אַחֲרֵי כָּל הָעִסּוּקִים יְהוּדִי מְסַיֵּם אֶת הַיּוֹם בִּתְפִלָּה. "אֲבָל תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם טָרוּד בְּעִסּוּקָיו, וְנִמְצָא בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אוֹ בִּנְסִיעָה וּפוֹנֶה מִכָּל עֲסָקָיו וּמִתְפַּלֵּל – הִיא עֲבוֹדָה אֲמִתִּית".

לְפִי זֶה מֻסְבָּרִים בְּ'הַיּוֹם יוֹם' דִּבְרֵי הַגְּמָרָא "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה" – זָהִיר הוּא מִלְּשׁוֹן זוֹהֵר וּמֵאִיר. מָתַי מְאִירָה מַעֲלַת הָאָדָם ("הִתְגַּבְּרוּת הַצּוּרָה עַל הַחֹמֶר")? בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה בָּהּ אָנוּ מְבַטְּאִים שֶׁהָרוּחָנִיּוּת הִיא הָעִקָּר אֶצְלֵנוּ, וְלָכֵן אָנוּ עוֹזְבִים אֶת הַחָמְרִיּוּת בִּשְׁבִיל הַתְּפִלָּה.

הגיעה שעת מנחה

אַבָּא/אִמָּא: זְמַנֵּי הַתְּפִלּוֹת מְבַטְּאִים גַּם תְּקוּפוֹת בַּחַיִּים:

'שַׁחֲרִית' – יְמֵי הַשַּׁחֲרוּת וְהַנַּעֲרוּת. יֶלֶד וְנַעַר יְהוּדִי מִתְחַנֵּךְ לְלִמּוּד תּוֹרָה בְּחֵידֶר וּבִישִׁיבָה, וְאֵין כָּאן כָּל חִדּוּשׁ, כִּי חוֹבָה עַל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה.

'עַרְבִית' – כְּשֶׁאָדָם כְּבָר "זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים" הוּא נָח מֵעִסּוּקָיו וּפָנוּי לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת.

'מִנְחָה' – כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא 'בְּאֶמְצַע הַחַיִּים' וְטָרוּד בְּעִסּוּקָיו וּבְנִהוּל בֵּיתוֹ, וְהוּא מִתְפַּנֶּה מִכָּל עִסּוּקָיו לְלִמּוּד תּוֹרָה, וְכֵן דּוֹאֵג שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ עַל־פִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, זוֹהִי הָעֲבוֹדָה הָאֲמִתִּית. בְּכָךְ נִכֶּרֶת מַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם.

שעת השיא

יֶלֶד/יַלְדָּה: כָּעֵת נָבִין מַדּוּעַ סֵדֶר תְּפִלּוֹת הַיּוֹם הוּא עַרְבִית, שַׁחֲרִית, מִנְחָה (לְדֻגְמָה, בְּרֹאשׁ־חֹדֶשׁ אָנו מַתְחִילִים "יַעֲלֶה וְיָבֹא" בְּעַרְבִית, אַחַר־כָּךְ בְּשַׁחֲרִית וּמְסַיְּמִים בְּמִנְחָה) – תְּחִלַּת עֲבוֹדַת הָאָדָם הִיא לְהָאִיר אֶת חֹשֶׁךְ הָעוֹלָם (עֶרֶב), אַחַר־כָּךְ מַתְחִיל לְהָאִיר (שַׁחַר), עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְתַכְלִית הָאוֹר (צָהֳרַיִם), שֶׁהָאָדָם מְגַלֶּה אֵיךְ שֶׁתַּכְלִית כָּל דָּבָר בָּעוֹלָם הִיא הַקְּדֻשָּׁה, וְלָכֵן הוּא פּוֹנֶה מִכָּל עֲסָקָיו וּמִתְפַּלֵּל מִנְחָה [וְלָכֵן יִצְחָק דַּוְקָא תִּקֵּן מִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁעִנְיָנוֹ שֶׁל יִצְחָק הוּא "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים" – לַהֲפֹךְ אֶת טֶבַע הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁם אֱלוֹקִים לְאוֹר וְלִקְדֻשָּׁה.]

לָכֵן גַּם תְּפִלַּת מִנְחָה קְשׁוּרָה עִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא (שֶׁנַּעֲנָה בִּזְכוּת תְּפִלָּה זוֹ), שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ הוּא מְבַשֵּׂר הַגְּאֻלָּה, הַזְּמַן בּוֹ הָעוֹלָם עַצְמוֹ יַהֲפֹךְ לְדִירָה לוֹ יִתְבָּרֵךְ.

הלקח:

גַּם בִּ'שְׁעוֹן חֹרֶף' בּוֹ הַיּוֹם קָצָר וּתְפִלַּת מִנְחָה יוֹצֵאת מַמָּשׁ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, נַקְפִּיד עַל תְּפִלָּה בְּמִנְיָן!

(מעובד על פי שיחת שבת הגדול תשמ"ה; מאמר דיבור־המתחיל "נעשה נא" תרצ"א; לקוטי שיחות, חלק לה עמוד 130, ועוד)