הרב יהושע שפירא
הבן שלי חזר מהמילואים שתקן ומסוגר. מה אפשר להגיד לו?
כדאי להתייעץ עם מי שמתמחה בעניינים הללו שהם עמוקים ודורשים מידת דיוק רבה, ובמדינת ישראל התקדמו בצורה נפלאה בכל הנוגע לתופעות הנפשיות שמתלוות להתמסרות לצבא. לעיתים נכון לאפשר לו לעבור את התהליך, לעיתים נכון לשאול בעדינות אם אפשר לעזור, לתת תשומת לב ומעטפת חמה ואוהבת. ולעיתים המעטפת הנכונה היא דווקא נתינת מרחב, כדי שהחייל יוכל לעבור את התהליך בשקט ובנחת. יש פעמים שבהן נצרך מאמץ גדול כדי שבעל מקצוע ילווה ויעזור. לכן כדאי להתייעץ, לדון כל מקרה לגופו ולהתנהג בהתאם.
מה עושים כשהרב שלך אומר דבר אחד והלב שלך אומר אחרת?
תלוי במה מדובר, תלוי ברמת הקשר לרב, ותלוי במה אומרים רבנים אחרים ועד כמה אתה קשור אליהם. פעמים מתייעצים עם הרב עצמו על השאלה הזאת ומקבלים תשובות מפתיעות מאוד, כי בדרך כלל רב שנשאל אותה יודע להציב את הגבולות: מתי מדובר בהלכות מפורשות, שהן הדרכה אלוקית שאינה נתונה לשיקול; מתי זו הדרכה חשובה ומומלצת עד מאוד, שכדאי מאוד להתחשב בה; ומתי הדברים נאמרו בהקשר מסוים, וגם הרב עצמו יאמר שייתכן שלשואל מתאימה תשובה אחרת. תשובה כללית, בכל כך הרבה מצבים ואפשרויות, ודאי אינה נכונה.
האם מותר להורה להרגיש שהוא אוהב ילד אחד יותר מהשאר?
חז"ל אומרים במפורש "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים", ולומדים זאת מיוסף, שקיבל מיעקב כתונת מיוחדת ועורר את קנאת אחיו. יחד עם זאת, כשם שפרצופיהם של בני אדם שונים, ודעותיהם ודמותם שונות, כך היחס אליהם שונה. ועל כל הגוונים אנו מצווים "ואהבת לרעך כמוך", ובוודאי על הילדים, "כרחם אב על בנים". אדם צריך למצוא את המסילה לכל אחד מילדיו, ולראות אותו כ"חד בדרא", יחיד ומיוחד בעולם. אין ילד שאין לו מעלה שאין כדוגמתה אצל אף אחד מאחיו. לצערנו, הרבה פעמים הדבר מתגלה כשאנחנו צריכים להספיד, וכבר אי אפשר לגלות את האהבה בחיים. ואז נחשף לנו עד כמה כל יהודי יקר עד אין חקר. אהבה "הכי בעולם" נכונה בלי שום תלות באהבה הייחודית לכל אחד מהאחים האחרים.