"וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל" (ח, ז)
רַבִּי, בָּרְכֵנִי! - הִתְחַנְּנָה הָאִשָּׁה בִּפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְּרַמְסְקִי, סַכָּנָה גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת בְּפָנַי!
מִי הָיְתָה אוֹתָהּ אִשָּׁה? וּבִפְנֵי אֵיזוֹ סַכָּנָה עָמְדָה?
הָיְתָה זוֹ שָׂרָה, אַחְיָנִיתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בָּרוּךְ בֶּער לֶיְבּוֹבִיץ', רֹאשׁ יְשִׁיבַת קָמֶנִיץ שֶׁבְּלִיטָא. הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, וְעוֹמֶדֶת הָיְתָה לַחֲצוֹת אֶת הַגְּבוּל בֵּין פּוֹלִין לְרוּסְיָה. דָּבָר זֶה הָיָה כָּרוּךְ בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת.
הֶאֱזִין הָרַב אַבְּרַמְסְקִי לִדְבָרֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה, הִרְהֵר מְעַט וְשָׁאַל, הֲתוֹאִילִי נָא לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנִי חֶסֶד גָּדוֹל?
וַדַּאי! - עָנְתָה שָׂרָה בְּלִי הִסּוּס, בַּמֶּה מְדֻבָּר?
שֶׁתִּקְחִי עִמֵּךְ מְבַקֵּשׁ אֲנִי - הֵשִׁיב הָרַב - בְּעָבְרֵךְ אֶת הַגְּבוּל, אֶת כִּתְבֵי הַיָּד שֶׁל סִפְרִי חֲזוֹן יְחֶזְקֵאל, וְתַעֲבִירִי אוֹתָם לְוִילְנָא.
הָאִשָּׁה הָאַמִּיצָּה לֹא סֵרְבָה, לָקְחָה עִמָּהּ אֶת הַכְּתָבִים, וְהָרַב בֵּרְכָהּ שֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁלוֹם.
כֵּיצַד עָבְרָה הָאִשָּׁה אֶת הַגְּבוּל עִם הַכְּתָבִים? הִיא הָגְתָה רַעְיוֹן מְתֻחְכָּם, וְחִבְּרָה אֶת כָּל הַכְּתָבִים זֶה לָזֶה עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּעֵין סָדִין אָרֹךְ, אוֹתוֹ כָּרְכָה סְבִיב גּוּפָהּ.
קָרוֹב לַגְּבוּל צָעֲדוּ בַּחֲשָׁשׁ קְבוּצָה שֶׁל שְׁלֹשִׁים אִישׁ, הַחֲפֵצִים לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל בְּשָׁלוֹם. גַּם שָׂרָה צָעֲדָה עִמָּהֶם, וּבְפִיהָ נְשׂוּאָה תְּפִלָּה, אָנָּא ה', הַצֵּל אוֹתִי וְאֶת הַכְּתָבִים הַיְּקָרִים אֲשֶׁר עָלַי, וְהָבֵא אוֹתָנוּ בְּשָׁלוֹם אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ!
עִצְרוּ! - נִשְׁמְעָה קְרִיאָה בְּרוּסִית, וּמִיָּד הֵחֵלּוּ יְרִיּוֹת לְרַחֵף בָּאֲוִיר סְבִיב אַנְשֵׁי הַקְּבוּצָה. לְמִשְׁמַע הַיְּרִיּוֹת נִמְלְטָה שָׂרָה, וּמָצְאָה מַחֲסֶה בְּתוֹךְ גֹּרֶן שֶׁל תְּבוּאָה.
הַחַיָּלִים הָרוּסִים רָאוּ אִשָּׁה נִמְלֶטֶת. הֵיכָן הִיא מִסְתַּתֶּרֶת? שָׁאֲלוּ בְּכַעַס, אַף אִם אָנוּ לֹא רוֹאִים אוֹתָהּ, הַכְּלָבִים יְאַתְּרוּ אוֹתָהּ בְּקַלּוּת!
הַחַיָּלִים הָרוּסִים הֵבִיאוּ כְּלָבִים, מֻמְחִים לְאִתּוּר בְּנֵי אָדָם עַל פִּי רֵיחָם. הַכְּלָבִים צָעֲדוּ בְּרַחֲבֵי הַשָּׂדֶה, אַךְ שָׂרָה לֹא נִמְצָאָה.
כֵּיצַד לֹא אִתְּרוּ אוֹתָהּ הַכְּלָבִים עַל פִּי רֵיחַ גּוּפָהּ? גּוּפָהּ שֶׁל שָׂרָה עָטוּף הָיָה בִּכְתָבָיו שֶׁל הַחֲזוֹן יְחֶזְקֵאל, וְהַכְּלָבִים לֹא יָכְלוּ לְמָצְאָהּ, חֲבוּיָה בְּתוֹךְ הַתְּבוּאָה, וְכָךְ הָיְתָה לַנִּצּוֹלָה הַיְּחִידָה מֵאוֹתוֹ מִקְרֶה.
לְאַחַר תְּלָאוֹת רַבּוֹת זָכְתָה שָׂרָה לְהַגִּיעַ לְוִילְנָא. מִיָּד כְּשֶׁהִגִּיעָה, פָּנְתָה לְבֵיתוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים עוֹזֵר גְּרוֹדְזִינְסְקִי, וּמָסְרָה אֶת הַכְּתָבִים לְיָדוֹ, תּוֹךְ סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה.
נַעֲנָה רַבִּי חַיִּים עוֹזֵר וְאָמַר: אֵין פֶּלֶא בְּכָךְ שֶׁלֹּא נִתְפַּסְתְּ עַל יְדֵי כְּלָבִים, הֲרֵי בִּהְיוֹתֵךְ מֻקֶּפֶת בִּכְתָבִים, הָפַכְתְּ לִהְיוֹת חֵלֶק מִסֵּפֶר הַתּוֹרָה! יוֹתֵר מִשֶּׁשָּׁמְרָה שָׂרָה עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, שָׁמְרוּ הֵם עָלֶיהָ.