Skip to content
טיב הקהילה English

סגולת השבת בימי השובבי"ם - א

  • Va'eira
  • 5784
  • Hebrew
View printout

סגולת השבת בימי השובבי"ם ידועה ומפורסמת בספרים הקדושים, וגודל יקר ערכה בשבח 'תיקון היסוד'. כמ"ש מרן האר"י ז"ל ובכתבי תלמידיו גורי האר"י, שעיקר תיקון שובבי"ם על שם הפרשיות הנקראות בימי השבתות הללו. ולכן עיקר תוקף כוח ימי השובבי"ם וחשיבותם, הם ביותר בשבתות של ימי שובבי"ם ת"ת.

לפיכך לכבודה של שבת מלכתא, יצאנו השדה ללקט תפוחין קדישין, אמרים נעימים ופנינים יקרים, 'מתנה טובה' שדלינו מאוצר בית גנזי מורנו ורבינו הגה"צ שליט"א בספרו הנהדר [בשלבי עריכה] "טיב זמירות שבת".

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה – פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה!

הכנה לשבת קודש מיום חמישי

הגאון הרידב"ז זצוק"ל רבה המפורסם של העיר סלוצק, ובסוף ימיו עלה לכהן פאר כרב וראש בית דין של עיר הקודש צפת ת"ו, חלה פעם בימי חורפו במחלה אנושה רח"ל והגיע עד שערי מוות. כשהוחמר מצבו ביותר, הרימו רופאיו הבכירים את ידיהם בייאוש, והודיעו בנחרצות שאין שום אפשרות לרפאו בדרך הטבע, ושעת הגסיסה מתקרבת ובאה.

והנה לפתע נעשה שינוי גדול בבת אחת במצב בריאותו, הוא התיישב על מיטתו והתחזק בעצמו הלוך וחזק עד שבחסדי השי"ת התחולל עימו הנס הגדול, ועד מהרה התאושש ממחלתו ויצא בריא אולם לחיים טובים. לאחר שהבריא בשלמות ובירך ברכת הגומל בשם ומלכות כדין חולה שנתרפא, כאשר ציוונו הבורא יתברך (תהילים קז, לא-לב): "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ".

גילה באותו מעמד לפני סגל תלמידיו ואוהביו שהתפללו ושפכו לב כמים לרפואתו, שבאותה עת שפכרו הרופאים ידיהם בייאוש התקרבה אכן שעת מיתתו. כענין שמצינו בפרק אלו עוברין (פסחים נ.): "חלש ואיתנגיד", ופירש רש"י: "גווע, ופרחה רוחו" עכ"ל. עם פריחת רוחו עלתה ונתעלה לפני בית דין של מעלה, ושם נשאו ונתנו בדינו לחיים או להיפך. והוא החל להתחנן על נפשו, וטען לזכותו שהוא לומד תורה מתוך הדחק, כנודע גודל עניותו ומרודתו, שאפילו נרות להאיר את לימודו בלילות ועצים להסקת התנור לא היו בביתו, והוכרח לצאת ללמוד בבית הכנסת. וכן הוסיף לבקש בזכות החיבור הגדול שחיבר, הלא הוא פירוש הרידב"ז הנודע בתלמוד ירושלמי.

אולם כל אלו לא הועילו לעמוד לו לזכותו, להצילו ולהחזירו לחיים. וכבר היה הפסק בית דין נוטה לחובה ח"ו, אך לפתע בא לפני בית דין מלאך מליץ אחד, וטען שיש בפיו טענה טובה להגיד לאדם ישרו, ונתנו לו בית דין רשות לומר את דברו. פתח המלאך ואמר, שהוא נברא ממצות 'הכנת השבת' שהיה הרידב"ז מהדר בה, שהיה דרכו להקדים תמיד את כל סדר ההכנות לשבת ביום חמישי לעת ערב, ומהדר ביותר בכבודה של שבת שתהא מוכנה בבית במנוחה ושמחה כבר מליל שישי. וכך היו בני ביתו יכולים להכין עצמם בשלום וברוגע ביום השישי ערב שבת לקראת שבת מלכתא, ומקבלים פני שבת במנוחת הדעת ובמנוחת הנפש.

טענה זו של אותו מלאך של רחמים, סיים הרידב"ז, היא שהתקבלה לפני בית דין של מעלה, ופסקו ואמרו שאכן ראויה היא זכות 'הידור המצוה', שהיה מהדר להקדים יותר מן הצורך את הכנת השבת לליל שישי, שכמו כן יוסיפו לו עוד שנות חיים. וכך זכה שניתנה לו נפשו לשלל בזכות אותו הידור מופלא של הקדמת הכנת השבת לליל שישי, וזכה אחר כך לחיות עוד רבות בשנים.

מנהגו בקודש של כ"ק אדמו"ר הגה"צ רבי בנימין רבינוביץ זצוק"ל אמר, שהעולם מכוונים את זמני ההכנות לשבת קודש על פי שעת הדלקת הנרות... אבל אצלו בבית נוהג שתיכף כשחוזר מן התפילה ביום השישי ערב שבת מכינים את כל הנצרך לשבת, בלא שום הבדל אימתי הוא זמן כניסת השבת. וכך נשאר תמיד לפניהם כמה שעות טובות, שכבר הסתיימו כל ההכנות והסידורים, והשבת מוכנה ועומדת להיכנס אל הבית, לתפארת שבת מלכתא.

הרה"ק בעל "אמרי נועם" מדז'יקוב זצוק"ל, נסע פעם לברית מילה שהתקיימה באחת העיירות שבגלילות דזי'קוב רבתי, ושם נודע לו כי בכפר הסמוך מתגורר אדם זקן בא בימים, שבימי חורפו היה משרת בביתו נאווה קודש של מרן הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע בעל "נועם אלימלך". הרבי הק' נתרגש מאוד, וביקש לרתום מיד את המרכבה ולצאת תיכף בנסיעה לאותו כפר, כדי לבקר את הזקן ולשמוע ממנו מעט אודות הנהגותיו בקודש של אותו שרף עליון הרבי ר' אלימלך.

בהגיעם אל הכפר עלו ובאו לביתו של אותו זקן, ומצאוהו שוכב רתוק למיטתו חלש ומותש, ואף על פי כן שמח מאוד לקראת הצדיק עם פמלייתו שנכנסו לבקרו. לאחר שבירכו הרבי הגה"ק מדז'יקוב בכל לב, שאל אותו אם זכור לו אולי איזה דבר מאותם שנים ששימש בקודש בליז'ענסק. לשמע שאלתו של הצדיק, התרגש הזקן והתחלחל ועיניו התמלאו דמעות, וכה אמר, הנה איש פשוט אנכי, לא הבנתי הרבה ממה שראיתי שם למעלה בקודש, מופתים רבים וניסים תדירים התגלסו שם כל העת, אך בצוק העתים ורוב השנים ומחמת הזקנה שקפצה עלי, איני זוכר לספר בדיוק מאותם ניסים רברבן שהיו רגילים בו כ'מלומד בנסים'. – אבל דבר אחד מבית הצדיק זכור אזכור בבירור, והוא חקוק בלבי ובנפשי היטב עד היום.

כאשר בכל שבוע ביום השישי ערב שבת קודש, כשחזר הרבי ר' אלימלך מן המקווה היה דרכו להיכנס אל הבית שלא בפתח הגדול הרגיל, כי אם מסבב הילוכו בקודש להיכנס מסביב אל המטבח הגדול של החצר, שם עמדנו כולנו צוות המשרתים והמבשלות בעבודות הקדחתניות של ההכנות הרבות לשבת עבור כל אנשי החצר. והנה באמצע כל אותם הכנות ובישולים רבים, והבלגן הגדול שחגג שם במטבח של ערב שבת, נכנס לפתע הרבי בהדרו, כולו לבוש לבן כמלאך ה' צבא'ות, והתיישב לו ליד התנור הבוער כאש בבישול מאכלי שבת קודש.

מתחילה כשהגעתי לעבודתי בביתו, מספר הזקן, חשבתי שהוא מתיישב שם כדי לחמם את גופו מצינת המקווה... אך לאחר כמה דקות של דביקות עליון נורא, החל הרבי להגביה את ידיו הקדושות, הפשיל את שרוולי הקאפטין שלבש לכבוד שבת מלכתא, גילה את זרועותיו, ואט אט החל לדחוף את זרועות ידיו פנימה אל תוככי התנור הבוער! אנו שעמדנו בעבודות המטבח וראינו במעשי הצדיק נבהלנו ויראנו מאוד לנפשו, שלא ייכווה באש ח"ו. אך הוא לא שם ליבו אלינו, ודחק את ידיו פנימה יותר אל תוככי האש הבוערת, הניח את ידיו ואת זרועותיו על העצים, עצי הקודש העומדים על המערכה של מזבח שולחן שבת קודש. – והנה לנגד עינינו ראינו בפלא העצום איך האש בורחת ממנו, שלכל מקום שניסה לדחוק את ידיו זזה האש והתרחקה כמטחווי קשת אל הקצה השני של התנור... והוא בידי קדשו מנסה לרדוף אחריה ולתופסה. כך בכל מקום ומקום שהגיעו ידי קדשו בתנור ברחה האש במנוסה גדולה, וככל שניסה לא עלתה בידו להגיע אל בערת האש, ולא נכווה בשרו ולא כלום!

לפתע, כראות הרבי שאיננו מצליח בשום אופן לשרוף את ידיו, והאש מתנגדת ובורחת ממנו, הרים את קולו בבכי מר, כשהוא זועק ומתאנח: אוי, מיילעך מיילעך! ראה והביט עד היכן הגעת בשפלותך, ועד כמה הרבית לפשוע ולהרשיע, עד שאפילו להבות האש בורחים ממך ומואסים בגופך השפל, ואינם רוצים אפילו לשרוף אותך מעט, כדי להמציא מעט כפרה על עוונותיך! כך היה אותו צדיק וקדוש יושב שם שעה ארוכה בזעקות ובכיות של תשובה נוראה של ערב שבת עם חשכה, זועק ומתאנח בוכה וגונח על רוב חטאיו ועוונותיו שעשה במשך כל השבוע החולף, ועל שאפילו אין מניחים בידו מן השמים לכפר על עוונותיו במעט סיגופים של אש!

קולות בכיותיו וזעקותיו שנמשכו שעה ארוכה, התגברו והלכו בכל רחבי חצר הקודש, אימה ופחד נפלו על כל בני הבית. אפילו אנחנו, מספר הזקן בדמעות, המשרתים והמשרתות הפשוטים ביותר, הרגשנו כערב יום הכיפורים ממש! כולנו בכינו עימו יחדיו בתשובה, כשהדמעות זולגות מן העיניים ללא הרף ומתערבות להם בסירי הבישול... המעמד הנורא הזה שחזר על עצמו מדי שבת בשבתו נחרט עמוק בלב כל אנשי החצר, הבכיות הללו של התשובה, איש איש לפי מה שהוא, בצילו של הצדיק הגדול היושב אצל התנור, ובהתחברות לב ונפש עימו, זיכו את הלב ואת הנשמה, ברוב פחד ואימה מקדושת השבת הממשמשת ובאה בבית מעון השכינה הקדושה שבליז'ענסק. עד שלפני שניגשו למעמד הדלקת הנרות, היו המשרתות נופלות זו בזרועותיה של זו ומתרפקות בדמעות זכות וטהורות, מבקשות מחילה זו מזו ומתפייסות כמו בערב יום כיפור ממש.

וכך היינו ניגשים לקבלת פני שבת קודש בליז'ענסק מתוך תשובה רבתי, ותיכף משנכנסה השבת התחלפה מיד כל האווירה בבית הגדול והקדוש, שמחה רבה נעשתה בחצר הקודש בתפילותיהם הנלהבות של התלמידים והחסידים. ואין מילים בפה שיוכלו לתאר את תחושת העונג ואת טעם מתיקות השבתות בביתו הגדול של רבינו איש אלקים, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

שבת שלום ומבורך

כתב היעב"ץ בסידורו: "וז"ל כתבי האר"י, כשתכנס לבית תאמר בקול רם שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבוֹרָך, כי הוא מקבל הכלה בסבר פנים יפות ובשמחה גדולה" וכן נהג אבי מורי זצ"ל, ע"כ. והנהגה זו נהג אבי מורי הגאה"צ רבי לוי הכהן זצוק"ל בעל "מעדני השלחן", מדי שבת בשבתו. ואמרתי בעזה"י ברמזי נוסחא זו, שאנו פותחים את השבת בהאי ברכתא וצלותא: 'שבת שלום ומבורך', להורות וללמד לנו כיצד נזכה שיהיה לנו 'שבת מבורך' – על ידי שתהא 'שבת שלום'.

More in this printout

View the whole printout