"כִי יְּדַעְּתִיו לְּמַעַן אֲשר יצווה את בָנָיו וְּאת בֵית ו אַחֲרָיו וְּשָמְּרּו דר ך ה' לַעֲשֹות צְּדָקָה ומִשְּפָט " פירש רש''י ז''ל: "כי ידעתיו'' מלשון חיבה. ב ספר קול יהודה של הרב יהודה צדקה זצ''ל כתוב: הנה אברהם אבינו נתנסה בעשרה ניסיונות ובכל זה אין אומר הכתוב ''ידעתיו'' מלשון חיבה אלא רק עבור 'אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו'. מכאן רואים מה גדולה מעלת חינוך הבנים שרק משום כך הקב"ה מגלה לאברהם את מה שעתיד להעשות ומשרה עליו את שכינתו. התורה לא מזכירה שעמד בניסיונות הרבים אלא . דווקא על חינוך הבנים, אנו רואים בפרשה הבאה כיצד אברהם דואג שליצחק תהיה אשה כשרה וראויה כדי לדאוג להמשך הדורות שיהיו צדיקים וראויים כיון שהעיקר הוא חינוך הבנים, ודקדק לומר ''אחריו'' כי לפעמים אדם מחנך את בניו אך זה לא חודר פנימה, רק בפניו למראית עין הם מתנהגים כשורה, אך לאחר שהוא פונה עושים הם מה שליבם חפץ. לזה בא הכתוב ומדגיש 'אחריו' כי זה העיקר שידע לחנך את בניו שיהיו שומרי צדקה ומשפט גם אחריו, וגם כ שהוא הולך לעולמו יהיה בטוח שבניו אחריו ממשיכים בדרכו- בדרך התורה. אחד מהדברים המשפיעים על הילד הוא רושם חיובי.
רַבֵנ ו הַ''קְּהִלֹות יַעֲקֹב'' יָעַץ לְּאַבְּר ך שבְּנ ו הָיָה בן אַרְּבַע וָחצִי, לִקְּנֹות ל ו מָקֹום בַיְּשִיבָה לִתְּפִלָה בַיָמִים הַנֹורָאִים, ובֵאֵר דְּבָרָיו: שהֲרֵי כָל הַיִרְּאַת שָמַיִם שיֵש לָנ ו זה ו מִמַה שהַילד רֹואה בְּכִיֹות ותְּקִיעֹות הַשֹופָר שבְּבֵית הַכְּנסת, וְּזה מַש אִיר רֹשם רַבָ לְּכל הַחַיִים. וכן הַהַקָפֹות בְּשִמְּחַת תֹורָה. מָרָן הַ''קְּהִלֹות יַעֲקֹב'' עֹודֵד וְּזֵרַז את הָאָבֹות לִלְּמֹד בְּעַצְּמָם עִם יַלְּדֵיהם, מִלְּבַד מִסְּגרת הַלִמּודִים בַ'חידר'.
וכן יש חיוב גדול להתפלל כל הזמן על חינוך הבנים בכל זמן ובכל עת מעומק הלב, אִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָהּו : מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן א חָד ש הָיָה יְּרֵא שָמַיִם בַסֵתר, וְּהָי ו ל ו עֲשָרָה בָנִים וְּאִשָה אַחַת, שִשָה זְּכָרִים וְּאַרְּבַע נְּקֵבֹות, ובְּכָל יֹום הָיָה מִתְּפַלֵל ומִשְּתַטֵח ומְּלַח ך עָפָר בִלְּשֹונֹו, כְּדֵי שלֹא יָבֹוא א חָד מֵהם לִידֵי עֲבֵרָה וְּלִידֵי דָבָר מְּכֹעָר. אָמְּרּו: לֹא יָצָאת אֹות ה שָנָה שְּלֵמָה, עַד שבָא עזְּרָא, וְּהעֱלָה הַקָדֹוש- בָרּוְך- הּוא את יִשְּרָאֵל מִבָבל, וְּהעֱלָה אֹות ו כֹהֵן, וְּלֹא נִכְּנַס אֹות ו כֹהֵן לְּעֹו לָמ ו עַד שרָאָה כֹהֲנִים גְּדֹולִים ופִרְּחֵי כְּהֻנָה מִבָנָיו עַד
כ ך לִמֵד אֹות ו מִשְּנָה וְּתַלְּמּוד וַהֲלָכֹות וְּאַגָדֹות עַד שהִתְּחַכֵם הַרְּבֵה, וְּהַיְּנ ו רַבִי נַחּום הַפָקּולִי. וְּלָמָה קָר ו ל ו הַפָקּולִי, כְּמ ו שנ אֱמַר (יְּשַעְּיָה כ''ח): ''פָק ו פְּלִילִיָה''; שהֹוצִיא את אָבִיו מֵהַדִין של הָעֹולָם הַבָא, וְּכַמָה חַכְּמֵי הַדֹור שיָצְּא ו מִמנ ו וְּנִקְּרְּא ו פָקּולִי.
אֹות ו אָדָם [הַקַצָב] בָא ל ו בַחֲלֹום וְּאָמַר לֹו: רַבִי, כְּמ ו ש אַתָה נִחַמְּת אֹותִי, כֵן יְּנַחֵם הַקָדֹוש בָר וְך הּוא אֹותְְּך, כִי מִן הַיֹום שיָד ע בְּנִי פָסּוק אחָד הֹוצִיאּונִי מִדִינִי, כֵיוָן ש קָרָא קְּרִיאַת שְּמַע העֱבִיר ו דִינִי בֵין בַיֹום ובֵין בַלַיְּלָה פַעַם א', כֵיוָן ש קָרָא בְּבֵית הַסֵפר, בִטְּל ו דִינִי מִכֹל וָכֹל.
בַיֹום שנִתְּחַכֵם וְּקָרְּא ו ל ו רַבִי , הִתְּקִינ ו כִסְּאִי בֵין הַצַדִיקִים שבְּגַן עַדן, ובְּכָל יֹום וָיֹום שנִתְּחַדְּשָה תֹורָה בִשְּמֹו, מְּעַטְּרִים אֹותִי בַעֲטָרָה עלְּיֹונָה שהַצַדִיקִים מִתְּעַטְּרִים בָּה. בִשְּבִיל ך זָכִיתִי בְּכָל הַכָבֹוד הַזה. אַשְּרֵי חלְּקֹו . של מִי שעֹוזֵב בֵן שעָמֵל בַתֹורָה בָעֹולָם הַזה, ע"כ . תרגום הזוהר
וכן מסופר על אשה בשם סימה אקריב שבעלה נהרג בתאונת דרכים. לפני התאונה הם לא היו שומרי תורה ולאחר התאונה היה לה ולילדים שרשרת ניסים ולבסוף היא חזרה בתשובה. היא עברה לבני ברק והכניסה את ילדיה לתלמוד תורה. יום אחד בנה מגיע בוכה לאמו ואומר לה שמחר יש לו מבחן ולכולם יש אבא שמלמד אותם ולו אין אבא שילמד איתו. אמרה לו אימו: לא נורא אז במקום שתקבל ציון מאה תקבל 70 ". הוא אמר לאימו כאוב: למה שגם אני לא אוציא מאה" כך הוא הלך לישון בוכה. בלילה הוא חולם על אביו שבא אליו ובחלום מלמד אותו את כל הגמרא למבחן. לאחר שסיימו ללמוד שואל הבן אבא: " איך אתה יודע גמרא הרי אתה היית חילוני"? אמר לו אביו: "מיום ש אמא הכניסה אתכם ללמוד תורה העבירו אותי מגיהינום לגן עדן ומה שהנך לומד פה מלמדים אותי בשמים." בבוקר בא הילד בשמחה לאמו ואמר: "אמא אני יודע את הגמרא אבא לימד אותי" כך סיפר לה את כל הסיפור. (ישנה קלטת בה היא מספרת את כל סיפורה הארוך)
.מובא מעשה בספר של רבי אשר חדד זצוק"ל (אשר אמר עמוד שפ"ז) שהביא סיפור על אבא חילוני שנפטר בגיל צעיר ואחד מבניו היה בגיל 12 שהחליט ללמוד בישיבה ולחזור בתשובה, עד שכיום הוא אברך ועוסק בתורה. יום אחד הוא חולם את אביו לבוש בגדים לבנים בוהקים אבל רגלו שרופה ושחורה. שאל הבן את אביו: "מדוע זכה לבגדים אלו"? אמר לו: "כיון שאתה עוסק בתורה בזכותך זכיתי ולא עוד שקוראים אותי בשמים ר בי בזכותך", שאל הבן: "מדוע רגלך שחורה"? אמר לו אביו זהו בגלל אחיך שלא חזרו בתשובה.
חֲמִשִים שָנָה, וְּאַחַר כ ך נִכְּנַס לְּעֹולָמֹו. וְּעָלָיו הּוא אֹומֵר: ''בְּטַח בַה' וַעֲשֵה טֹוב'', וכְּתִיב: ''בִטְּח ו בַה' עֲדֵי עַד'', ששְּנֵי עֹולָמֹות שלֹו, שנ אֱמַר: ''כִי בְּי ה ה' צּור עֹולָמִים'' עַיֵן שָם. והכוונה, ש מִי שמִשְּתַטֵחַ לַה' ומַשְּלִי ך כָל בִטְּחֹונ ו עָלָיו, ומְּבַקֵש רַחֲמִים שיִהְּי ו בָנָיו ה ולְּכִים בְּדר ך הַת ורָה וְּהַיִרְּאָה, הַקָד וש- בָרּוְך- הּוא ע וזְּר ו שיִהְּיה ל ו
הַגָדֹול הַצָפּון ל ו לָעֹולָם הַבָא. (גדר עולם סוף פ''ח) כְּשֶׂהֵבִיא ו לִפְּנֵי הֶׂ''חָפֵץ חַיִים' ' את סֵפר הַתְּהִלִים הַיָשָן של אִמֹו הַצִדְּקָנִית, הִתְּרַגֵש ובָכָה וְּאָמַר: אַת ם יֹודְּעִים כַמָה דְּמָעֹות אִמִי שָפְּכָה לִפְּנֵי הַקָדֹוש- בָרּוְך- הּוא עַל סֵפר הַתְּהִלִים הַזה, שהַבֵן שלָּה יִהְּיה ''ערְּלִיכער-אִיד''...
מָרָן הַקְּהִלֹות יַעֲקֹב זַצַ''ל הָיָה אֹומֵר, שלִפְּעָמִים רֹואִים שבְּבַיִת פָשּוט יֹותֵר יֹו צֵא תַלְּמִיד חָכָם וְּצַדִיק, וְּזה ו מֵחֲמַת ש אֵיז ו סַבְּתָא של ו שָפְּכָה לִב ה בִתְּפִלֹות ובִדְּמָעֹות ש תִזְּכה לְּבָנִים תַלְּמִידֵי חֲכָמִים.
וְּאִם זה לֹא עָזַר לַבָנִים, הֲרֵי זה עֹוזֵר לַנְּכָדִים. ובַדֹור הָרִאשֹון של הַסַבְּתָא
מֵהם גַם כָבֹוד וגְּדְּלָה בָעֹולָם הַזה, מִלְּבַד שְּכָרֹו
, שלֹא רָא ו את הַנְּכָדִים, חֹושְּבִים מִת וְך רְּאִיָה קְּצָרָה ש הַתְּפִלֹות של הַסַבְּתָא הָלְּכ ו לְּאִבּוד ולְּבַטָלָה, חַס וְּחָלִילָה, ולְּבַסֹוף מִתְּבָרֵר ששּום תְּפִלָה לֹא חֹוזרת רֵיקָם - אִם לֹא עֲבּורֹו אָז עֲבּור בָנָיו ונְּכָדָיו. (חלק א' פרק כ''ח). (מספר שיחות חיים) הגמרא במס' סנהדרין דף קד' אומרת: מפני מה לא מנו את אמון בן אלה שאין להם חלק לעולם הבא עונה הגמרא מפני כבודו של בנו יאשיהו ,שואלת הגמרא אם כן מדוע המשנה מנתה את מנשה? והלו ראוי שגם את מנשה לא ימנו מפני כבודו של אביו חזקיהו? אומרת הגמרא
וְּעַיֵן עֹוד בְּחַיֵי עֹולָם לְּמָרָן הַקְּהִלֹות יַעֲקֹב