וירא את המקום מרחוק!!!! היה שם ענן אפור ואפרורי... האם זה באמת שם??
כתוב בחז"ל שכשאברהם אבינו הלך יחד עם יצחק לעקידה... כשהוא התקרב, 'וירא את המקום מרחוק'!! מה אברהם ראה שם מרחוק?? הוא ראה שם ענן!!! ואז הוא שאל את אליעזר וישמעאל, אתם רואים שם משהו?? והם ענו לו: לא!! אמר להם אברהם: אם ככה, שבו לכם פה עם החמור, וצריך להבין: מה פשר הענן שאברהם ראה?? ולמה הם לא ראו? ואם הם לא ראו, אז למה זהו? לא מגיע להם כלום? תחשוב: אליעזר וישמעאל הלכו איתם כברת דרך משמעותית מאוד... אם הם הלכו סימן שהם רצו... שהם היו 'בעניין', אז מה קרה פתאום שברגע האחרון הוא משאיר אותם שם בכותל המערבי מאחורי שער המוגרבים?? מה... רק מי שרואה ענן מגיע לו להיכנס?? והתשובה היא: שהסיפור האמיתי היה הפוך לגמרי!!!!
ר' עזריאל היה מבאר עניין זה ע"פ החתם סופר (כמדומני), שה' הרי לא הסתיר מאברהם כלום... (המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?) ולכן ה' גילה לאברהם את כל סדר פרקי המרכבה ואיך שכל הפעולות שאנחנו עתידים לעשות כך בעוה"ז בתורה ומצוות, איך כל דבר פועל בשמי רום, כמו שכתוב: 'היוצר יחד ליבם, המבין אל כל מעשיהם', שה' מבין מה המעשים של עם ישראל פועלים, ולכן כשאברהם כתב ספר יצירה, זה אומר שה' נתן לו להבין את כל רום המעשים... ולכן כל פעם שאברהם היה עושה מצווה, החל מהכנסת אורחים וזיכוי הרבים וכלה בעירובי תבשילין, אברהם היה עושה את זה בהתלהבות עצומה, ברשפי אש שלהבת קה כי... כי הוא הבין!!! הבין עד היכן הדברים מגיעים ואיזה שפע רב מושפע על ידם... חוץ!!!! חוץ ממקרה אחד!!!
ביום שה' ציוה את אברהם קח נא את בנך את יחידך והעלהו שם לעולה... כאן לא היה לאברהם שום מוחין... שום התלהבות... שום השגות... ולמה לא?? נו... באמת למה לא?? למפרע כולנו יודעים את הסיבה: שבאמת ה' לא רצה שזה יקרה... ולכן באמת לא היה לאברהם אבינו מה להשיג ולהבין בפנימיות העקידה... כי... כי למייעשה 'לא דיברתי ולא ציוויתי ולא עלתה על לבי', ואברהם הולך לעשות את הדבר הכי קשה בחיים שלו... דבר שנוגד את כל האישיות שלו... דבר שמצטער אותו... ולפחות שיהיה התלהבות... לפחות שיהיה מוייחין... קצת אורות... אבל לא!! גם זה גארנישט!!! וילכו שניהם יחדיו... הולכים כי כך ה' רוצה...
נו... בא נקווה שככל שנתקרב יתחיל הלב לפעום... מה שנקרא 'מהר אהוב כי בא מועד', והולכים ומתקרבים ו... ושום דבר... אפס הרגשים... אפס התלהבות... מה בקשתי...? קצת מויחין לפני התקיעות?? מילא בעל תוקע שגרתי בשנת 2027 אין לו מויחין, אבל אני אברהם, אני השופר המקורי, אני מחזיק ב-איל המקורי... הולך לעקוד את הבן שלי... לא מגיע לי קצת פייאער?? ואז אברהם מתקרב ואז לפתע הוא רואה את המקום!!! ומה הוא רואה?? מרחוק!!! הוא רואה שזה עדיין רחוק... אמרתי אחכמה והיא רחוקה... גארנישט!! את זה אברהם רואה... אברהם רואה ענן... מה זה הענן הזה?? מעונן חלקית עד בהיר... ככככלום אחד גדול...
ואז לפתע אברהם אבינו מבין: לפני יומיים אמרתי לה' הנני!!! מה זה הנני?? אני מוכן לעשות כי אתה רוצה!!! אם אני מבין מה שאני עושה, אז אני רוצה, ואילו כעת אמרתי לה' שאני עושה למענו... הנני!! אם ככה... הענן הזה... העננה הזו שאני רואה מרחוק... היא היא השכינה... 'ה' אמר לשכון בערפל', הלשמה הכי גדול זה ערפל!!! ענן!!! תעשה כי ביקשתי ממך...
אברהם שואל את אליעזר וישמעאל: אתם מרגישים התלהבות?? הגיע המוחין?? לא!! הם עונים באכזבה... שום דבר... מה לא עשינו... הלכנו למקווה... למדנו חסידות... אמרנו את כל ספר תהילים... אפילו ג' דפי גמ' עם קצוי'ת למדנו... אפילו את תפילה שקודם התפילה גם אמרנו... ושום דבר...
נו... שואל אברהם אבינו: אם כבר שלושה ימים אנחנו לא רואים שום דבר... רק ענן!!! יש בשביל מה להמשיך?? עונים לו: לא!!! אין טעם להמשיך... אם אין כיסופים ורגשי קודש... אז בשביל מה זה...
כעת פונה אברהם ליצחק: מה אתה אומר??? טוענים פה שאנחנו כבר שלושה ימים הולכים והולכים לחינם... אנחנו רוצים לעבוד ...'ה הלכנו... טרחנו... אבל אין מויחין... לא מרגישים כלום... הכל מרגיש אבן... ואני מסתכל קדימה ואני לא רואה באופק שום קצה חוט... אני רואה שם רק ענן.. אפור... ללא הרגשים ולא ערגה וכיסופים... האם יש טעם להתקדם???
עונה יצחק: בוודאי!!! אז מה ומעונן... אז מה ואין לי מוחין?? אז מה ואני לא מתרגש... האם באתי פה להתרגש או לרגש את ה'?? אני פה למענו ית'... אם ה' רוצה שם משהו מרחוק... גם אם אני מרגיש מעונן... אז מה... אני הנושא?? מה... וכי זה תלוי בי?? וכי אם זה מרגש אותי לכן זה יותר עבודת ה'?? אני פה בשביל שה' יתרגש... לא אני??
אומר אברהם לאליעזר וישמעאל... שבו לכם פה עם החמור!!! מי שחייב להרגיש מויחין ואורות, ואם הוא לא מרגיש כלום אז הוא נעצר ולא ממשיך... אז אין בעיה... אתם מוזמנים להישאר כאן עם החמור, ואני והנער נלכה... לאן נלך? לענן!!! ה'עננות הגבוהה' והאפרורית לא מפריעה לנו להמשיך ללכת אחרי ה'... כי אנחנו פה לא משרתים את הרגש שלנו, אלא לשמח את ה'...
ושם!!! שם עקידת יצחק קרתה!!! ימים יגידו ושם ירדה אש מן השמים... אבל עדיין... האש ירדה רק במזבח... כי בתוך הבית?!? ה' אמר לשכון בערפל!!! הלשמה הכי טהור שהכי מצליח לרגש את הרבש"ע זה ה-הנני בלי טיפת הבנה... ככל שאתה יותר מבין את התמונה, אתה פחות עושה את זה למענו ית'... והוי כמה שאנחנו אוחזים שם... הוי כמה אנחנו עושים בלי להבין... הוי כמה ערפל מכסה אותנו מכל הכיוונים וה' מזמין לנו כל מיני סיטואציות שאין לך מושג מאן ולאן... ואנחנו שם איתו... והבעיה הכי גדולה שלנו שאנחנו בוחרים גם להרגיש עם זה דפוק!!!
הההלו.. ה' אמר לשכון בערפל... מתי תבין שכשאתה מגיע הבייתה וכל החסר צף... כל ההתמודדויות, ההמתנות... הניגודים בזוגיות, כל האתגרים הבלתי פתורים שמלוים אותנו בתוך הבית ויש ערפל סמיך שלא מאפשר להבין מה הרבש"ע רוצה להרויח כאן... הרי דווקא כאן יש אורות ערפל... האורות האלו הם לא אורות של ה'... אלא אורות שלך... אתה מאיר לה'!! אתה מדליק לו נר בערפל... אתה רואה את המקום מרחוק!!! לך נדמה שזה מרחוק ואתה לא קולט שלמעשה- של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא... אתה מצידך מרגיש רחוק מה', לא מבין... אבל ה'בהמות הייתי עמך' היא היא!! שם אתה ממליך את ה'...
מי יתן וקל נא ויאר לנו... שה' יאיר לנו את הערפל ונבין.. ונשמח בו... אבל עד אז!!! עד אז לדעת שדווקא כשרואים את המקום מרחוק, ודווקא כשרואים שם ענן... זה לא אומר שטעינו בדרך, אלא אדרבה, ה' אמר לשכון בערפל... שם!!! שם ירד האור הגדול ביותר ליהודי... וירד ה' בענן...