יש לך אופי מרצה?? לא קל לך?? אל תמהר לשקוע ברחמים עצמיים...

בשבוע שעבר פתחנו את הנושא של היכלות לשנות את הרצון מותאם לגמרי לפי רצון ה'... והגיעו תגובות רבות ולגודל חשיבות העניין נחדד את הדברים עוד קצת...

נחזור שוב על עיקרי הדברים: יהודי שהתרגל לקבל ע"ע עול מלכות שמים, מתאמן לקבל באהבה שינויים בתכניות... לדוגמא: תכננתי הבוקר הזה לשבת וללמוד בהתמדה ובסוף ה' רצה שאני אבלה כל הבוקר עם הילד בבית וגם אלך איתו לרופא משפחה.. ברגע הראשון זה מרגיז... שינוי מסלול!!! רציתי ללמוד... רציתי להתעלות... להספיק... ובסוף ה' הגיע ושינה לי את כל התכניות... אז מי שיודע רק מה זה עול תורה ולא שמע מעולם מה זה עול מלכות שמים, מבחינתו, הוא רואה את בבוקר הזה הפסד אחד גדול וסיבה מספקת לחוסר מצב רוח ואולי אפילו גם ירידה ברוחניות... (גם אם אני לא אשם בביטול תורה הזה, אבל כידוע, אונס רחמנא פטריה, אבל לא זכייה, סו"ס בזבזתי את כל הבוקר) תכל'ס 'לא עשיתי כלום הבוקר הזה...' וכאן אנחנו בגיליון שלהבת משננים לא הרף שיש עוד משהו!!! יש קבלת עול מלכות שמים, שזה אומר שבבוקר הזה עשיתי משהו ועוד איך... זכיתי להמליך את ה'... ה' הזמין תכניה אחרת... ואם הייתי איתו שם ונכנסתי לזה והסכמתי ללכת עם התכניות של ה'..אז נכון שהפסדתי סדר א'... אולי גם הפסדתי דף גמ'... אבל הרווחתי לה' בוקר של של חדר יחוד ובהחלט לא בזבזתי את הבוקר... אדרבה, עשיתי בו את עיקר היעוד שלי בבריאה, להיות הרעיה של ה' במשרה מלאה!! הייתי איתו!!! עד כאן בסדר???

אבל עדיין!!! עדיין זה לא סוד רציתי ללמוד!!! זה לא סוד שאני אוהב ללמוד... ואחת שאלתי מאת ה', וחבל לי שלא למדתי... היה לי פה הקרבה מצידי, והכל בסדר... אדרבה!! עיקר המלכת ה' שלי זה דווקא בגלל שבאמת כאן משהו שנגד את רצוני ו... ובכל זאת קבלתי את זה באהבה...

אלא!!!! שכאן ממתינה לנו מדרגה נוספת... רובד אחד נוסף... אם למפרע מתברר שבבוקר האחרון ה' לא רצה אותי בבית המדרש אלא בבנק... אז זכותי להחליט שאני לא רק מקבל באהבה את השינוי שנגד רצוני... אלא אני בעצמי למפרע לא רוצה אחרת!!! למפרע טוב שלא הייתי בבית המדרש, הרי סו"ס אל תשכח שכמה שאני מצד עצמי אוהב ללמוד... עדיין זה מתבסס על נקודת הנחה שה' רוצה את זה... ואם מתברר שה' לא רצה אותי היום לומד... אז למפרע גם אני לא רוצה... טוב שלא למדתי, כי אם ה' לא רצה אותי לומד אז גם לי אין עניין...

זה בדיוק כמו שתאר לעצמך שרב חשוב רצה לנסוע לאיזשהו מקום ומאוד השתוקקתי לזכות לקחת אותו ברכב שלי, אבל בסוף אל תשאל מה קרה... נו... מה קרה? בסוף הוא החליט שהוא לא רוצה לנסוע... נו... אני כעת אמור להצטער למה בסוף לקחתי אותו?? אני אמור להצטער... אוי... חבל שהוא לא היה צריך... הלוואי והוא כן היה צריך ואז הייתי זוכה לקח אותו?? לא!!!! מילא אם הוא היה נוסע ומישהו חטף לי את הזכות, מילא אם הוא לא היה מסכים שאני אקח אותו, אפשר להבין את האכזבה, אבל אם הוא בעצמו בסוף לא רצה... אז מה... אני אמור לרצות שהוא ירצה... לא! אם הוא לא רוצה, אז גם אני למפרע לא רוצה... זה בכלל לא סותר שכל עוד הוא רצה רציתי..

כל עוד אומרים את זה בייחס ללימוד התורה ולמצוות... נו... זה עוד נשמע בסדר... (מי שלא כ"כ אוהב ללמוד יוכל להגיד שיש פה אפילו אינטרס לנקות את המצפון, אם התברר שה' לא רצה אז יופי... אני רגוע שלא למדתי...) אבל לפעמים זה נשמע קצת פחות טוב...

תאר לעצמך שהתפללנו על יהודי חולה... מאוד רצינו אותו בריא... מה לא עשינו בשביל לרפאות אותו... חיללנו עליו שבת... הרעשנו עולמות שה' ישלח לו רפואה... כ"כ רצינו אותו בריא יחד איתנו, ובסוף התברר שה' רצה אחרת... נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש... האם מישהו מסוגל להעלות על דל שפתיו.. טוב... אם ה' לא רצה אותו חי, אז גם אני לא רוצה??? האם ניתן להעלות כאלו משפטים על דל השפתיים??

תתפלא לשמוע, אבל כמה שזה נשמע גרוע, אבל כן!!!! בסוף בסוף, לאחר שהתברר שה' לא השאיר מקום לשינויים מבחינה רפואית, וכעת מתברר שה' רצה לקחת את נשמתו של יהודי, למפרע גם אני מסיר את הבקשה שלי... אם ה' רצה אותו בשמים, אז גם אני לא אמור לרצות אותו חי בכל מחיר...

בדיוק בגלל זה אסור ליהודי להתגודד ולא לקרוח קרחה בין העיניים למת... למה??? כי זה מנהג הגוים... מה פירוש מנהג הגוים?? מי לימד את הגוים לעשות את המנהגים האלו?? התשובה היא: החיים!!!! החיים לימדו את הגוי לאהוב את החיים ולתת כל אשר לו בעד נפשו... וברגע שאוהבים את החיים... אז האיום הכי נוראי על החיים זה המוות.. ולכן כשגוי חי פוגש מוות הוא מגיב בהתקף חרדה... משרט בשרו, ותולש שערותיו, כן... זו חרדה הכי הגיונית... חרדה על החיים...

אבל יהודי מצווה שלא!!! מה לא?? מה... לא להצטער על אובדן?? חלילה!!! ברור שאנחנו מצטערים, יש מצות עשה של אבלות... יש חיוב גמור לאונן לעשות קריעה על המת.. ומי שלא קורע על מתו חייב מיתה!!! ברור שאנחנו מצטערים על מוות... ולמה?? כי ה' חפץ בחיים!!! ה' ברא חיים... וכל עוד אנחנו חיים כאן בעולם אנחנו אוהבים את החיים... אבל מכאן ועד להיכנס להתקף חרדה על אובדן העצמיות (כן, התקף חרדה הוא מאפיין של אדם שחווה תחושה של איבוד עצם הישות הקיומית שלו... זו תחושה שהכי מתאפיינת בחוויה של אובדן) זה לא!!! ולמה לא? כי היות ואצל אלוקים חיים שום דבר לא מת, וכל הדבקים בה' אלוקים חיים!! צרורים בצרור החיים... ואם גם המתים ממשיכים לחיות, אז למה בכל זאת יש מוות?? אה... למה? כי מסיבות מסוימות ה' רצה לנהל שתי עולמות במקביל, וברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם, בשתי העולמות ה' מבורך... והיהודי הזה שעד עכשיו התפללת עליו... ה' רצה אותו בעולם הזה!!! עובדה שעד היום הוא היה כאן... ובאותה מידה ה' ירצה אותו בעולם השני, (גם אותך...) רק מה?? אנחנו כעת מדברים על המצב ביניים... אתה מאוד רצית שהוא ימשיך איתנו כאן בעולם הזה, למה?? כי ה' חפץ בחיים, וה' רוצה אותנו אוהבים את החיים, ומהמקום הזה אנחנו אמורים מהמקום האנושי שלנו לרצות את ר' יענקל שימשיך להיות איתנו... אבל מה לעשות שהתברר שה' רוצה אותו שם!!!! או יותר מדויק, ה' רצה אותו כבר היום ולא עוד שנתיים... אז מה... אני אמור לגנות את ההחלטה של הרבש"ע בכל מחיר?? אני אמור למחות ולהפגין ולמרוט את שערות ראשי כי ה' החליט משהו שלא תכננתי???

המשך מעמ’ קודם

לא!! אם בסוף בסוף התברר שה' לא רצה אותו כאן, אז גם אני לא... אני כן אצטער על האובדן האישי של אלו שעדיין מתהלכים בארצות החיים... מותר לי לכאוב על החסר שנפער לנו החיים... אבל לראות את זה כאכזבה!!! אאאוף.. חבל ה'... איזה אכזבה שהוא נפטר, חבל שאין לי את האפשרות להחיות מתים...? לא!!! זה לא הגישה!! כי אם ה' לא רוצה, אז גם אנחנו מסירים מועמדות... בא נגיד את זה ככה: מקובלנו שכל אחד מהאמוראים שמוזכר בגמ' היה יכול להחיות מתים!!! נו... אז למה כמעט אף פעם הם לא עשו שימוש בזה?? למה הפעם היחידה שרבא החיה מתים, זה כשהוא היה שיכור?? למה הוא לא היה מגיע ללוויות ומחיה מתים אחד אחרי השני??

מה התשובה?? אז מה ואני יכול להחיות מתים... אבל אם ה' לא רצה אותו חי, אז בכח???

זה בדיוק כמו אותו רב שרציתי לזכות לקחת אותו ברכב ובסוף הוא לא רצה... בא נגיד שאני מספיק גברתן!!! שיש לי את היכולות הפיזיים לנקוש בבית הרב ולגרור אותו בכח לרכב... אה... אני אעשה את זה?? למה לא?? כי אין לי שום עניין להעביר זקנים את הכביש בכח!!!! אין לי עניין לקחת רבנים בכח, וגם אין לי עניין להחיות מתים בכח... יש לי כן עניין, שאם רצונו ית' שפלוני ימשיך לחיות, ורק צריך עוד קצת זכויות, עוד קצת תפילות, אז אני כאן בעמדת הזנקה בנכונות לדחות את כל התורה כולו בשבילו, אבל אם ה' לא רוצה... אז מה העניין...

---

קל לדבר... אבל בשטח זה הרבה הרבה יותר קשה!!! וכמעט... כמעט בלתי אפשרי!!!

סוף סוף אנחנו בני אדם... וכשאני רוצה משהו, אז אני יודע בדיוק מה שאני רוצה!! וכשהקב"ה פתאום משנה תכניות מאוד מאוד קשה להצליח להתנתק מהרצון... כלומר: מילא לקבל באהבה, אבל להיכנס לעניין ולהחליט... טוב... אם ה' לא רוצה אז גם אני לא... זה כבר ממש מדרגה...

אבל כמה שזו מדרגה... אפשר לומר שזה בהישג יד... כמובן, לכל אחד והסיפור הפרטי שלו...

וכאן אולי ההזדמנות להוסיף: יש סוג מסוים של אנשים שלפי הטבע שלהם מאוד קל להם לאחוז שם!!! מי זה?? האופי המרצה!!!

למי שלא יודע במה מדובר... אשרטט כאן בקצרה את קווי האופי של הטיפוס המרצה... ובכן: מדובר באחד כזה שלסביבה שלו מאוד טוב במחיצתו, הוא אחד שמתמסר עם כל הנשמה, איפה שיצטרכו אותו הוא יתן את כל כולו וישכח את עצמו... אפשר לנצל אותו עד תום, לפעמים הוא ימצא את עצמו מתנצל על עצם קיומו... אם יגייסו אותו לאיזושהי יוזמה או מגבית, הוא תמיד יתנדב, ואם הוא יצטרך להפרנס מזה, הוא ירגיש צורך להתנצל למה אני לא עושה לגמרי בחינם, והוא אוכל את הלב שהיו רגעים שהוא הירפה ועשה לביתו... מי שמזדהה עם התחושות ברמה האישית נאנח כעת... כי אנחנו בעלי האופי הזה משלמים על זה מחיר מלא... בפרט שלמייעשה התקשורת הבין אישית הזו היא לא תקנית וגם לא בריאה ע"פ השקפת התורה!!! (וכשהאופי המרצה חי מול אדם גדול או צדיק... זה כבר גובל בפולחן, תסמיני כת- חד צדדיים ואכמ"ל...)

אבל!!! בכל זאת סוף סוף קיים כזה אופי... ואם אנחנו (חברי המועדון) כבר בלאו הכי סובלים מזבה, אז לפחות גם נרוויח מזה משהו, אז זהו!!! שצריך לדעת שדווקא האופי הוא כלי מוכן ומוכשר יותר מאחרים להתחבר לרצון ה', ובקלות לשנות את התכניות בהתאם לרצון ה'...

כי האופי המרצה... כמה שהוא מתגייס עם כל הנשמה ליוזמה, ולמגבית, ולארגון, ולשבת התאחדות, או שבת מחנה, בסוף בסוף עיקר המנוע שלו יושב על ריצוי!!! כמה שהיא מתמסרת לבית הספר או למשרד או לניהול חשבונות... בסוף עיקר הדחף מתמקם בלרצות את הבוסית... וממילא אותו אחד יכול להוביל ולתכנן מערך שלם שהבוס ביקש ממנו... ואחרי שהכל כבר מסודר לפרטי פרטים, לפתע הבוס הפתיע והחליט מאיזושהי סיבה שלא!! תודה!! יורדים מזה!! הקש ביטול!!! וכולם בהלם... מתוסכלים... לא יודעים על מי לפרוק את זה... וגם לטיפוס המרצה יהיה בהתחלה קשה לבלוע... אבל מהר מאוד הוא יכנס לזה... תוך ימים ואפילו שעות, הוא ימצא את עצמו מסביר בשיא הרהיטות למה לא... למה לא נכון לעשות את זה כעת!!! בו בזמן שלפני שבוע הוא הסביר לא פחות טוב למה כן צריך דווקא עכשיו,... את האופי הזה אנחנו פוגשים כמעט בכל מקום פטריוטי... אז אם כבר אנחנו טיפוסים מרצים... ואנחנו כבר סובלים מזה בייחס לאחרים בצורה לא תקנית... אז לפחות נשתמש בזה במקום הנכון ושם נעשה את הקריירה האמיתית שלנו...

מישהו פעם טען לי שאני שקרן מדופלם!!! למה?? כי לפני חמש שנים... הבנת שהאמת וההשקפה היא כך וכך... וכתבת על זה מאמרים שלימים והסברת את זה בכזו התלהבות ורהיטות ששכנעת אותי... והנה אני מגיע חמש שנים לאחמ"כ ומה אני מגלה לתדהמתי?? שהספקת לשנות את דעתך מאה שמונים מעלות, וכעת אתה כותב את ההיפך הגמור, ועם אותה התלהבות וגם הפעם הצלחת לשכנע אותי בדיוק לצד השני... אני מצידי טיפוס פאסיבי!!! עד שלא פתחת את הנושא, לא חשבתי על זה בכלל... לא כן ולא לא... ואילו אתה לפני חמש שנים לקחת אותי עם כל העוצמה ימינה, ועכשיו גדלת, התגברת, שינית את דעתך, ואתה לוקח אותי עם כל העוצמה שמאלה... מה... אני יו יו?? עזוב אני, אתה!!! אתה יו יו?? תחליט: או שהאמת ככה או שהאמת ככה???

לא ידעתי מה לענות לו... אמרתי לו: אתה צודק... אם אני מצליח בכל פעם להיאחז בצד מסוים ולהסביר אותו הכי טוב... זה בהחלט מקשה להשתכנע ממני... אני מקבל את הטיעון שאי אפשר לסמוך על ההוכחות שלי כי מחר אני אוכיח לך את ההיפך הגמור, אבל דבר אחד נכון יש בי!!! שמה שבטוח: שמה שאני כעת חושב שכך רצון ה'!!!! אני מצליח להיכנס שם עם כל כולי... ואני מכניס לשם את כל ההיגיון שלי!!! וזו אמת שאי אפשר לקחת ממני... האם אובייקטיבית אני צודק?? לא יודע... לא בטוח, אבל דבר אחד אובייקטיבי בוודאי יש כאן, ש-מה שאני מבין שרצון ה', אני מצליח להכניס בו את כל ההוויה שלי... נו... לא שווה משהו?? זו מתנה שמיימית שמאפיינת את האופי המרצה... אז אם אנחנו כבר 'נופלים' בזה בייחס ליחסי אנוש... בא נהיה שם גם עם ה'...

אני מצליח לגמרי לגמרי לרצות את מה שה' רוצה!! ואם מישהו יבא וישכנע אותי שה' רוצה ההיפך, מהר מאוד אני ארצה את ההיפך הגמור!!!! לא נפלא??

אין דבר יותר נפלא, מנערה בשידוכים, שכשמגיעה הצעה כלשהי, ברגע שהם נתנו תשובה חיובית ויש על מה לדבר, היא מאוד רוצה את השידוך... וברגע שה' מראה לה שהוא לא רוצה... היא מצליחה למצא את כל החסרונות האפשריים... מי שעומד מהצד ורואה את האופי הזה... זה קצת מלחיץ!!! זה נראה שהוא שבוי אחרי מה שקורה בשטח... כשזה הולך הוא רואה הכל וורוד... וכשזה יורד הוא לא מבין איך הלכתי על זה...

אבל לא!!! למה לא לראות את זה בצורה אחרת?? אני 'זורם' עם ה'... אם כעת יש כיוון שזה יהיה השידוך שלי, אז אני רואה את זה הכי נפלא בעולם, ואם לפי הנתונים ה' ירצה אחרת, אז בבת אחת אני רואה את זה הכי גרוע בעולם... מה רע באותו אדם שנשא אשה גדמת ולא הכיר בה עד יום מותו... מה פירוש?? מה מסתתר מאחורי הסיפור הזה?? כל עוד הוא לא התחתן, כל עוד ה' לא אמר את האמירה, והוא לא ידע שזה השידוך שלו... הוא בדק... בירר... שלל... פסל... אבל ברגע שגלגלה ההשגחה העליונה וה' רצה אותו עם גידמת... אז הוא נכנס לזה והוא לא הכיר בזה שהיא גידמת.. מה פירוש?? הוא ידע שהיא גידמת!! אבל הוא לא הכיר בזה כבעיה...

אל תפריעו לי לאהוב את הנתונים של ה'!! אם ה' נתן לי את הכלים ואת היכולת להצליח לאהוב את הנתונים שלי... שעו ממני... אל תפריעו לי... מקסימום תקנאו בי... אבל אל תנסו בכח לשכנע... מספיק מחירים אישיים אנחנו משלמים על העבדות שיש לנו לכל מיני אנשים ש-מה אני לא מוכן לעשות בשביל לרצות אותם... תנו לי לקבל את המתנה הזו במקום הנכון... מול ה' יתברך...

הטיפוס המרצה, ברגע שהוא לוקח את זה לעבודת ה'... זה פשוט נוסע!!! זה הפשט בגמ': חן מקום על יושביו... אני מכיר כאלו שבאו לגור בבני ברק באזור הכי רועש והומה... הם מצידם לא חלמו שהם יגורו שם, אבל ברגע שכך גזרה חכמתו ית', הם התחברו עם כל הנשמה לבני ברק... נהיו בני ברקים בנשמתם... והנה לאחר כמה שנים ה' רצה אותם בפריפריה... (משיקולים פיננסיים) הם עברו לשם ותוך תקופה קצרה הם לא הצליחו להבין איך הם גרו שם בבני ברק... האם יש פה פיצול אישיות??

לא!!! יש פה יהודי שבסה"כ זכה ש-קל לו להיות דומה לאברהם אבינו... יש לו את הכלים לזה!!!

וירע לאברהם מאוד על אודות בנו... אברהם לוקח מאוד קשה את התקרית עם ישמעאל... מה ה' אומר לו??? אל ירע בעיניך!!! ואברהם נכנס לזה... אם ה' אומר שלא ירע בעיניך... אז טוב לי עם זה... אז אצל אברהם זה הגיע משיעור קומה של האדם הגדול בענקים, אבל יש כאלו שזכו לזה בקרש קפיצה... ושוב: אל תמהרו לקנאות בנו כי אנחנו משלמים על זה הוראת קבע מכובדת... אנחנו כבר מכניסים את עצמנו תחת אלונקות מיותרות... אבל לפחות מול ה'... שם אנחנו מקבלים את המשכורת... לא נותר לכם אלא ללמוד מאיתנו, איך להצליח לאהוב כל נתון, איך ניתן להתחבר לכל עבודה... איך אפשר בכזו מהירות להחליף פטריוטיות... ו... וכמובן לקחת את זה למקום של עבודת ה'... אני מסכים לאהוב את הנתונים שה' העמיד לפני... בהצלחה...