מי מקרב בעלי הדעה שבין חסידי חב"ד לא שמע את שמעו של הגאון החסיד המפורסם, רבי אליהו יוסף ריבלין, מחבר הספר ״אוהלי יוסף״, שאף אביו, רבי אריה לייב, היה מחסידי אדמו"ר הזקן?
רבי אליהו יוסף הוא אבי משפחת ריבלין הירושלמית המפורסמת, והרבי ה״צמח צדק״ היה מחבב אותו במיוחד. הרבי התבטא פעם בקשר אליו: ״יש לי שניים וחצי חסידים״, כאשר כוונתו הייתה לרבי אליהו יוסף, שהיה אחד מהם.
בספר ״בית רבי״ הוא משבח אותו במילים נפלאות: ״היה גאון בנגלה ובחסידות, ואין גומרים עליו את ההלל, וכל אנ"ש עונים אחריו – 'מקודש מקודש'. ויספרו ממנו גדולות גם בעניינים רוחניים... ואחד מהרבנים נכדי רבינו אמר עליו שהוא יורד לדעת רבותינו יותר מכל החסידים הגדולים״.
בחילופי מכתבים עם צאצאיו, ובהם פרופסור ריבלין הירושלמי וצאצאים נוספים, מפציר בהם הרבי שוב ושוב להוציא לאור את כתבי סבם הנערץ.
רבי אליהו יוסף כתב חיבורים נפלאים הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר. במכתב לפרופסור ריבלין כותב לו הרבי דברי שבח נדירים ונפלאים בשבח מעלת סבו: ״בעיתו קיבלתי מכתבו, שמתכוננים להוציא לאור כתבי יד של זקנו הגדול הרב-הגאון והרב החסיד נודע לשם ולתפארת מחסידי רבינו הזקן, וגודל הדבר בודאי אין די באר... וראית האור, תורה אור, כי טוב וכי מתוק, וזכות הרבים במזכי הרבים, כל אלו המשתדלים בההוצאה לאור״.
בשנת תר"ז עלה רבי אליהו יוסף לארץ ישראל, והקים את היישוב היהודי בחברון. לאחר מכן התיישב בירושלים, שם התקבצו סביבו חסידים שהתפללו בביתו בנוסח החסידים.
בשנת תרט"ו נסע לליובאוויטש אל הרבי ה״צמח צדק״. הייתה זו הפעם היחידה שיצא מהארץ לאחר עלייתו אליה.
בנסיעה זו הורה לו ה״צמח צדק״ להקים בית כנסת לחסידי חב"ד בירושלים, ואכן, עם שובו לארץ הקים את בית הכנסת החב"די המפורסם ״צמח צדק״ בעיר העתיקה.
אך כיצד הגיע חסיד מרוסיה לארץ ישראל? ומעשה שהיה כך היה: פעם חלה רבי אליהו יוסף במחלת ריאות חמורה, והרופאים הזהירו אותו כי נותרו לו חודשים ספורים לחיות. רבי אליהו יוסף, שהיה חסיד, סירב לקבל את רוע הגזירה, נכנס אל האדמו"ר ה״צמח צדק״ והתחנן לפניו שיברך אותו ברפואה שלמה. הרבי ענה: ״תעזוב את רוסיה ותעלה לארץ ישראל״. רבי אליהו עלה לארץ הקודש כמצוות הרבי, וזכה לחיות בה עוד עשרים שנה.
לתומו חשב רבי אליהו יוסף כי אולי סגולת הרפואה שבה זכה הייתה טמונה באוויר הטוב של ירושלים, שסייע לו להתגבר על בעיית הנשימה. אולם באותה שנה שנסע בחודש החגים לרבי לליובאוויטש וביקש להבין את פשר הדבר, ענה לו הרבי תשובה בלתי רגילה:
״המחלה ממנה סבלת קיימת גם אצל בעלי חיים, ויש לגביה מחלוקת בין מרן הבית יוסף לבין הרמ"א: האם בהמה שסובלת מכך היא בגדר 'טריפה'? כלומר, האם היא יכולה לחיות עם מום כזה יותר משנה, ואז היא כשרה לאכילה, או שאינה יכולה לחיות כך, ואז היא טריפה ואסורה באכילה? מרן הבית יוסף פוסק בשולחן ערוך להקל, שאינה טריפה, ואילו הרמ"א מחמיר ואוסר.
״כאן, בארצות אשכנז שבחוץ לארץ, המרא דאתרא הוא הרמ"א״, המשיך הרבי, ״ולכן הפסק שלו הוא זה שקובע בשמים, ולא יכולת לחיות כאן עם מחלה כזו עד שנה. ואולם המרא דאתרא של ארץ ישראל הוא מרן הבית יוסף, שהתיישב בצפת ובגלילותיה, ולכן שם קובע הפסק שלו שאפשר לחיות עם מום כזה לאורך ימים״.
או אז הבין רבי אליהו יוסף על בשרו את מה שידע זה מכבר מכתבי החסידות, שבהם היה בקי: העולם הזה אינו אלא השתקפות של רבדים רוחניים אלוקיים, וכל מה שמתרחש כאן הוא רק ביטוי פיזי של מהלכים בעולמות העליונים.