זריזין מקדימין למצות או סנדק שהוא צדיק ות"ח

1. Pesachim (4a):

וְכִי תֵּימָא זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת, נִבְדּוֹק מִצַּפְרָא. דִּכְתִיב: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״, וְתַנְיָא: כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לִמִילָה, אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר״.

2. Yoma (28b):

אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲנַן מֵאַבְרָהָם נֵיקוּם וְנִיגְמַר?! אָמַר רָבָא: תְּנָא גָּמַר מֵאַבְרָהָם וַאֲנַן לָא גָמְרִינַן מִינֵּיהּ?! דִּתְנְיָא: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ״, מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִמִילָה, אֶלָּא שֶׁהַזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ וְגוֹ׳״.

3. Yoreh Deah (262:1)

זמן מילה לבריא ולחולה ולאנדרוגינוס. ובו ז' סעיפים: אין מלין עד שתנץ החמה ביום השמיני ללידתו (ומשעלה עמוד השחר יצא) (ב"י ממשנה פ"ב דמגילה) וכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוה ומלין מיד בבקר ואפי' מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום:

לפי"ז צריך להבין המנהג שמכבדים גדולי הדור וצדיקים להיות סנדק, אע"פ שעי"ז מאחרים את הברית עד שהצדיק מוכן, אפילו אם זה באמצע היום, ואמנם כבר נחלקו גדולי הפוסקים אם זריזין מקדימין למצוות עדיף על הידור מצוה או להיפך, אבל יש לדון אם המילה כשיש סנדק חשוב נחשב כהידור בקיום המצוה המוטלת על האב, או שהסנדק רק משפיע השפעות גדולות על הרך הנימול.

4. Yoreh Deah 264:1:

ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק

5. Levush

והלבוש הוסיף כדי שיכוונו במילתו כוונה מובחרת ומעולה, ויגרום שגם הולד יהיה כמותם

כמוי"כ יש להסתפק במי שרוצה לכבד מוהל שהוא ת"ח ויר"ש מרבים, והוא אינו יכול למול עד השעה שתים אחה"צ, אבל יש הרבה מוהלים אחרים עם הנסיון של אותו ת"ח, שמוכנים למול התינוק השכם בבוקר, האם המצוה שנעשית ע"י ת"ח היא מצוה יותר מהודרת, דלכמה פוסקים מותר לוותר על מעלת זריזין מקדימין כדי לקיים מצות מילה יותר מהודרת.

Many people in Lublin were being mechabed R’ Yehuda Leib Eiger (son of R’ Shlomah Eiger and Grandson of R’ Akiva Eiger) with mohel or sandak, but he took lots of time to prepare with kavonas for the mitzvah and often took until after chatzos. People argued he was missing out on zerizin … which according to many is de’O’raisa. As a result, he wrote a letter to R’ Shimon Sofer (son of Chasam Sofer) asking for a haskomah for his hanhagah.

6. Shu”t Michtav Sofer (Vol. 2, Yoreh Deah, siman 27,28):

ואדרבה הוא מקפיד למול לפני השקיעה, והסביר השואל שאם חז"ל אומרים שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפלה כדי לכוון לבם למקום, ולא הוזכר שעיינו ביטול מצות זריזון מקדימין למצוות, מוכח שזריזות להקדים להכנת והכשר המצוה, היינו הקדמה למצוה, ואם בדורות הראשונים היו צריכים שהית שעה לתפלה שעיקרה עבודה שבלב, א"כ האידנא שנתמעטו הלבבות,

אנחנו צריכים שיהיו זמן לפני כל מצוה כדי להכין את לבבנו. וכי שם שהוא מבקש מבו דודו הגריי"ש סופר זצייל, ואע"פ שמנהג ישראל וגם בקראקא הוא למול בבוקר כפשטות מנהג ודיון, ויי"ל מיימ אני מבקש ממנו להסכים עמדי נגד מנהגו, וגם לפי שלא ראה ולא שמע כזאת מאבותיו ואבותי אבותיו גדולי ישראל זצוקייל עכ"יל.

תשובת הג"ר שמעון סופר זצ"ל לבן דודו

המכתב סופר ענה לו, דאמנם המשהה את המצוה כדי לקיימה ביותר הידור, הרי זה זריז ונשכר כמבואר בשו"ת תרומת הדשן (סי' ל"ה) לגבי הזמן של קידוש לבנה, ובשו"ת חכם צבי (סי' מ"ה) לגבי נרות חנוכה, אבל יש לחלק בין הנידונים, כיון שיש לפני אב המוהלים מומחים זריזים שמסכימים למול התינוק השכם בבוקר, וא"כ מאן לימא לן לאחר המצוה כדי שתיעשה ע"י אדם גדול, דהרי גוף המצוה נעשית מן המובחר גם ע"י איש המוני, והרי מבואר ביו"ד (כ"ו), דלא בעינן מילה לשמה, וכשר גם ע"י ערבי וגבעוני – פי' שהם נימולים ונכללים בדרשת "המול ימול" (וע' בשו"ע יו"ד סי' רס"ד ש"א שאם נכרי מל את התינוק, א"צ לחזור ולמולו שנית, אמנם הרמ"א חולק וס"ל שצריך הטפת דם ברית), ובפרט שהערלה מאוסה, וכל מה שמקדים להסירה עדיף טפי (אמנם מה שהביא ראיי' מנדה ל"א: עייש בפרש"י וצ"ע). עוד הוסיף נגד טענת בן דודו, דהא גופה שאם המצוה תיעשה ע"י גדול קדוש ה' נחשב כמצוה, והוא בכלל "זה קלי ואנוהו", צריך להביא ראי' לחידוש כזה, שמותר לאחר מצות מילה בכמה שעות בשביל כך, ומשהה את התינוק בערלה המאוסה עד שהמוהל הגדול יכין עצמו בעילויים פרחים סודות וכוונות, וכי ציצים ופרחים הללו מעכבים את המילה עד אחרי חצות. עוד הוסיף שמנהג ישראל תורה הוא, ובכל תפוצות הגולה נוהגים למול מיד אחרי שחרית, ובק"ק מאטסדורף נוהגים עייפ קדושי עליון (הפנים מאירות והחת"ס ועוד גדולים) שביום שיש ברית מילה, משכימין קצת יותר משאר ימים.

אבל המכתב סופר סיים שלמעשה מדקדקין להדר אחר מוהל שהוא אדם גדול וקדוש ופרוש, אע"פ שיאחרו המצוה כמה שעות, והביא קצת ראיי' מהמדרש (פ' נשא פרשה י"א סי' ג') בענין מילת כלל ישראל במצרים בערב פסח, דלשיטת רשב"י משה רבינו היה המוהל, ואהרן הכהן פרע, ויהושע משקה, ואע"פ שהיו שם עוד מוהלים מומחים, דהרי שבט לוי כבר מלו במצרים, מ"מ משה ואהרן מלו את כולם אע"פ שעי"ז נשהתה כלל ישראל כמה שעות בהיותם ערלים, ולכן הסכים עם בו דודו, ומיימ כי שזה רק הנהגה לגדולי ישראל וקדושי עליון, ואמנם חיזק את בו דודו בהנהגתו, אבל הוסיף דראוי לגדור גדר מפני ההדיוטים שמוהלים המצוה שלא כדין, והביא שבקיע ווארשא השהו מצות מילה עד סמוך לחשיכה וכמעט נתבטלה מצות "ביום השמיני", עד שקמו הבי"ד שם וגדרו גדר שאסור למוהל למול אחרי חצות היום (וע' פת"ש יו"ד סי' רס"ב סק"ב בשם שו"ת שבות יעקב דעד חצות עדינו בכלל גדר זריזין).

7. R’ Tzadok HaKohen end of his sefer Levushei Tzedakah

נשאלתי מאת כבוד הרב הקדוש ר' יהודא ליב איגר שליט"א [זצ"ל].
לאשר נודע לנו דרכו בקודש כמדתן של חסידים הראשונים להכין עצמו לפני עשיית כל מצוה לעשותה כתיקונה וכמאמרה בקדושה ובטהרה ושוהה בזה איזה זמן . ובמצות מילה כשמכבדין אותו להיות מוהל וסנדק על ידי שמשהה בהכנתו דרכו על ידי זה הוא מאחר בעשייתה המצוה עד אחר חצות היום. והגיד לפנינו כי הרבה הוא מזרזו בזה וכל עסקיו עד שעת עשייתה רק להכין עצמו ולבבו לקראת המצוה כראוי על צד היותר טוב והיותר מובחר שאפשר בידיוהו. על ידי זה הוא הוא מאחר בעשייתה המצוה איזה שעות ויורד בנפשו בבירור גמור כי על ידי זה הוא עושה אחר כך המצוה מן המובחר הרבה והרבה יותר. ושאל מאתי אם רשאי הוא בכך על פי הלכה או נחוץ להיות מכלל זריזין מקדימין למצות לגוף המצוה . גם שאל אם הבעל ברית הרוצה לכבדו במצות מילה רשאי לכבדו כיון שמוצא מוהל וסנדק אחרים בעיר שימולו בבוקר :

והשבתי לו דדבר זה פשוט אין צריך לפנים. כי הדבר ידוע ומבואר בפוסקים בתרומת הדשן והאריכו בו בשארית יוסף וזולתו דמצוה מן המובחר עדיפא ויש להשהות המצוה כדי לעשותה מן המובחר ובדיוק יותר אפילו איזה ימים במצוה שאין זמנה עובר . וכל שכן איזה שעות . מאחר שיודע שעשנה אח"כ על צד היותר טוב הרי הוא בזה זריז ועומד במחשבתו הטהורה מה שמשמין כדי לעשותה מהמובחר. ובגדר מן המובחר אין להאריך בכאן וכפי אשר סיפר לפנינו ידע בנפשו דהוא אחר כך מהמובחר הרבה מאוד. והאיש קדוש הוא ידוע לכל שכל מעשיו ומחשבתו לשם שמים כל היום גם במעשיו מבלי עסק המצוה עתה. ומה גם בזה שכוונתו על צד היותר

למצוה ההיא עצמה הא ודאי דזהו מכלל זרוזן. וזריזות של זריזין שיזדרזו להכין את נפשם מקודם לעשותה כמצותה כראוי ונכון לפעשותה . וכך הוא חובתינו וכך יפה לנו דהדבר פשוט שאם מתאחר על ידי זה איזה שעות אינו בכלל שיהוי מצוה ואדרבא זריז ונשכר קרינן ליה . ויש על זה חבילות ראיות ואין צורך להאריך בדבר פשוט. ומנהג הפשוט בישראל לאחר איזה שעות משום כהאי גונא . וממילא גם הבעל ברית מאחר שהמצוה עליו לעשות המצוה מן המובחר יותר ודאי מצווה לעשותה על ידי שיהי' מן המובחר יותר ולא יחוש לאיחור זמנה איזה שעות על ידי זה. ולגבי דידי' בלאו הכי ג"כ מצוה להדר אחר מוהל היותר הגון ויש בזה ג"כ כבוד והידור למצוה, וכידוע בספרי (י"ג ע"ב) כבודו בגדולים ומשמע שם דהא עדיפא וכבודו מברוכים. וכבר כתבו קצת אחרונים לענין מצות מילה עצמה לעשותה ברוב עם דדחה מצות זריזין מקדימין. והכי נמי לענין כבוד הגדולים. והגם דאף דבר זה פשוט אצלי ופוק חזי מה עמא דבר במדינתינו. רק לאשר נשאלתי מהרב הקדוש שליט"א (זל"ע) להגיד לו דעתי על פי הלכה והתורה הנני כותב לו דעתי. כי יאחז צדיק דרכו לעשות המצוה בקדושה ובטהרה וההמכבדו יכובד מן השמים וטהור ידים יוסיף אומץ ויעשה חיל לעשות הצדק בגילה. ויהי' בזה זריז ונשכר ומשכרתו כפולה. דברי
העעה"ח צדוק הכהן

(א"ה מצאתי עוד אח"כ אלי ד' תנחומים בסדר הזה)
דוב בעריש ראפופורט (הוא האבד"ק ראווא)
שלמה אייבשיץ אבד"ק ירוסוף