סיפרה המורה ע. כהן תליט"א: הסיפור התרחש לפני למעלה מארבעים שנה. סבתא שלי ע"ה גרה בשכונת גאולה בירושלים. בבוקר אחד הזמינה לביתה אינסטלטור לתיקון מסויים בבית, ולאחר שסיים ויצא מהבית, היא שמה לב שנעלם לה מטיל זהב יקר מאוד שהיה לה, ואף לאחר חיפושים רבים לא נמצא. סבתא הלכה לשאול את הרב אלישיב זצ"ל מה לעשות, מאחר וחושדת באינסטלטור, ומה לעשות עם הידיעה הזו, ואיך לתבוע אותו.
ענה לה הרב: מכיון שלא ראית בעיניך את הגניבה, אסור לך לתבוע אותו ואסור לך אפילו לחשוד בו! בצאתה מבית הרב, בירך אותה הרב בברכה והצלחה. סבתא, עם כל הקושי, עמדה בניסיון, וקיבלה את הפסק באהבה.
עברו שנים, סבתא איבדה את בעלה, סבי, והחליטה לפנות את החנות שעמדה ברשותם. והנה בעת פינוי החנות, נדהמו לגלות שמטיל הזהב האבוד - נמצא בחנות! ואז היא נזכרה... התברר, שיום אחד עבדו ישמעאלים בסמוך לביתה, וסבתא חששה על המטיל הזהב שיגנב, והחביאה אותו בחנות ושכחה מכך... סבתא שמחה מאוד למצוא את האבידה, ויותר מכך שמחה ששמעה לדעת תורה, ולא חשדה בכשרים. בנוסף, לזה, ברכתו 'הפשוטה' של הרב אלישיב התקיימה, ויצאה מאותה סבתא שושלת מפוארת של רבנים ותלמידי חכמים...
(נשלח למערכת העלון)