Skip to content
פניני הצדיקים

אִם רִאׁשֹונִים כְּמַלְָּאכִים- ַהאדמו"ר הָרב דָוִד טְּבֶרְּסְּקִי מסקווירא זצ"ל

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Hebrew
View printout

האדמו"ר רבי דוד טברסקי מסקווירא זצ"ל המכונה ר' דוד'ל- נולד בערב פסח, י"ד בניסן ה'תר"ח (5707.) ביום השמיני ללידתו, שביעי של פסח, נכנס בבריתו של אברהם אבינו. באותו יום חל יום ההילולא של זקנו, הרה"ק רבי דוד לייקעס, ולכן נקרא על שמו. אביו קרא לארבעת בניו על פי אותיות השם א-ד-נ-י: ר' אברהם יהושע העשיל, ר' דוד, ר' נחום משפיקוב ור' ישראל מסקווירא. בשולחנו הטהור היו בניו יושבים לפי סדר אותיות השם הקדוש. כבר בהיותו כבן שש נהג לסגף את גופו. כשהיה כבן שמונה הבחינה אמו שהוא הולך ונעשה רזה מיום ליום. היא הכינה לו מאכלים מזינים, אך רבינו המשיך לרזות. אביו ציווה לעקוב אחר מעשיו, והתברר שכאשר הגישו לו את המאכלים, אכל מעט כדי חיותו ואת השאר נתן לאחרים.

כששאלו אביו: "מה אתה לומד?", השיב שהוא לומד בספר 'ראשית חכמה'. אביו הורה לו ללמוד במקומו את הספרים 'שערי תשובה' לרבינו יונה ו'שערי קדושה' לרבי חיים ויטאל.

לאחר פטירת אביו ב-י"ז בניסן ה'תרמ"ה (5771) מילא רבינו את מקומו יחד עם אחיו הגדולים.

סביב כל אחד מהם התקבצו חסידים רבים. לאחר פטירת אחיו הבכור ב-ג' בכסלו ה'תרמ"ז (5773) מינו החסידים את בנו לממלא מקומו, ואילו רבינו פתח חצר עצמאית בסקווירא.

רבינו היה נערץ על כל חוגי החסידים, ורוב חסידי סקווירא ברחבי אירופה נהרו אליו. נודע בקדושתו, ביראת השמים שלו ובמופתים שיוחסו לו, ורבים פנו אליו לקבל את ברכתו. כל ימיו הצניע את מעלותיו ואת השגותיו הרוחניות והרבה בשתיקה. מיוחסת לו האמרה: "צריכים לשתוק... ולשתוק... ולשתוק... ואם מתייגעים מרוב שתיקה – עושים אתנחתא מתוך שתיקה וממשיכים להחריש". הרבה בטבילות, ועל פי המסופר, השעה שבה עלה מן המקווה נחשבה לעת רצון, ורבים נושעו מברכותיו באותה שעה. בתחילת שנת ה'תרנ"ח (5705) נשרפה חצרו בסקווירא, והוא עבר להתגורר בחמלניק. לאחר שהושלמה בניית החצר מחדש שב לסקווירא.

בקיץ ה'תרע"ט (5050) בעקבות המהפכה והפרעות באוקראינה, כאשר כנופיות חמושות פשטו על העיירות, הרגו ובזזו, נמלטו רבים מן העיירות הקטנות לערים הגדולות. בתחילה סירב רבינו לעזוב את סקווירא, אולם לבסוף נאלץ לעבור לקייב. בשל הצפיפות, הרעב והמגפות נפטרו כמה מבניו ומנכדיו. לאחר שהגיע לקייב הזכיר פעמים אחדות את הפסוק: "וְהֹוצאתַנִי מִן הַבַית הַזֶּה" (בראשית מ', י"ד). השומעים לא הבינו את כוונתו, ורק לאחר פטירתו ראו בדבריו רמז להסתלקותו. נפטר במוצאי שבת פרשת וישב, ט"ו בכסלו ה'תר"פ (5050.) חי כ-55 שנים.

נטמן בבית העלמין הישן בקייב. בשנת ה'תשכ"ב (5038) הועבר ארונו לבית העלמין החדש בעיר, בעקבות תוכניות השלטונות לפיתוח שטח בית העלמין הישן.

סבו (מצד אביו): האדמו"ר ר' מרדכי מצ'רנוביל. סבו (מצד אמו): האדמו"ר ר' נפתלי צבי מסקווירא. אביו: האדמו"ר ר' יצחק (מייסד חסידות סקווירא). אמו: מרת חנה סימא. נשותיו:

מרת גולדה (זיווג ראשון, בת האדמו"ר ר' שמעון שלמה גוטרמן מסאווראן), מרת ציפורה (זיווג שני, בת האדמו"ר ר' אליקום געציל מאוסטראה). ילדיו (מזיווג ראשון): מרת פייגא (נפטרה לפני נישואיה), ר' מרדכי, ר' משה (חתן האדמו"ר ר' יעקב אריה מטריסק), ר' אהרן (חתן האדמו"ר ר' יצחק מבוהוש), האדמו"ר ר' שלמה מסקווירא (חתן ר' אריה לייב ממגרוב, מילא את מקום אביו), האדמו"ר ר' מנחם נחום (חתן האדמו"ר ר' יוסף מאיר ממכנובקה, ובזיווג שני חתן ר' פנחס ספרד מקוניב). ילדיו (מזיווג שני): האדמו"ר ר' יצחק הי"ד (חתן האדמו"ר ר' שמואל שלמה מצ'רנוביל, נרצח בשואה בטרנסניסטריה), האדמו"ר ר' יעקב יוסף (חתן האדמו"ר ר' פנחס טברסקי מאוסטילה, חידש את חסידות סקווירא בארצות הברית), ר' יהודה לייב, ר' פינחס, מרת חנה סימא. אחיו: האדמו"רים ר' אברהם יהושע העשיל מסקווירא, ר' מנחם נחום משפיקוב, ר' ישראל מסקווירא. מרבותיו: אביו, האדמו"ר ר' יצחק. מתלמידיו: ר' זיידל שוחט. מכתביו: •אגרות קודש- אגרותיו שנדפסו בקובץ.

מעשה שהיה אצל רבינו שנושעו על ידו בדרך מעבר הטבע. בימים ההם היה כל הפרנסה מהפונדקים שחכרו מהפריצים. הפריצים היה בכוחם לקחת מהם כמה שרצו ואחרי תשלומים גבוהים כמובן לא נשאר עבורם שום פרנסה. למזלם הפריצים היו תמיד שתויי יין ושיכורים וממילא היו שוכחים מזה ולא היו גובים את החובות. בעיר יאנוב קרה פעם שנפלו החוכרים במצוקה קשה, הפריץ הזקן מת ובנו התמנה תחתיו וירש את כל רכושו. הוא התחיל לעבור על כל החשבונות של אביו, וראה שחייבים החוכרים לשלם לו הון עתק. הוא התחיל לגבות את החובות, כמובן שלא היה בידם ממה לשלם. הפריץ לא הרפה. כדי להראות להם שהוא המושל התחיל לבנות חומה גבוה מסביב לפונדק. זו היתה גזירה קשה כי לא היה מצוי פרנסה אחרת, וממש לא היה להם לחם לאכול, והיה מצב של פיקוח נפשות.

בלית ברירה החוכרים טיכסו עצה בנפשם. הם הלכו מדי לילה בלילה ושברו את כל מה שהוסיפו לבנות בחומה ביום. הפריץ הבחין בדבר והזמין אותם למשפט. קמה מהומה גדולה בין החוכרים והתחילו לחפש עורך דין. הם הלכו מאחד לשני, ולא היה מי שיקבל על עצמו לטפל במשפט הקשה הזה, שהרי באמת הפריץ צודק שהרי הכל שייך לו. בצר להם נסעו לרבינו ושפכו לפניו את מר ליבם, וסיפרו לו הכל בפרטות. רבינו אמר להם" :על דבר כזה צריכים לבכות? בגלל דבר כזה צריך לדאוג? זה בדיחה! תצחקו מזה,"! ונסעו לביתם, כשהגיע יום המשפט באו בעצמם ללא שום עורך דין. לתמיהת כל, השופט הוציא פסק דין שמכיוון שלא היה להם פרנסה, הם זכאים במה שעשו וזיכה אותם במשפט ללא שום עורך דין.

אחד מתלמידי ישיבת קישינוב בשם ר' אלתר הזכיר פעם את עצמו לפני רבינו. הוא סיפר כי זומן לצבא. רבינו ציווה עליו להתחיל להניח תפילין של ר"ת למרות שזה היה עוד קודם נישואיו, ואמר: "רמז לזה שכתוב: "שמור תם וראה ישר", שישמור להניח תפילין דר"ת ותפילין דרש"י, יש"ר אותיות רש"י ועל ידי זה: "אחרית לאיש שלום", יהיה לו שלום ושלווה שלא יגייסו אותו לעבודת הצבא. ואכן כך היה.

הסיפורים והביוגרפיה מעובדים מתוך 'קובץ משכנות יעקב'' ,מאורי אור,' 'אמרות טהורות' ועוד

פרשתפרשת ויצאויצא || י"אי"א כסליוכסליו תשפ"זתשפ"ז ––י"זי"ז כסליוכסליו תשתשפ"זפ"ז || גיליוןגיליון 343466 || פניניפניני הצדיקיםהצדיקים ||

More in this printout

View the whole printout