Skip to content
פניני הצדיקים

אִם רִאׁשֹונִים כְּמַלְָּאכִים - הָרַב ׁשְֹּלמֹה לּורְּיָה אַׁשְּכְּנָזִי- המהרש"ל זצ"ל

  • Vayeitzei
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הגאון הרב שלמה לוריא אשכנזי (המהרש"ל) זצ"ל- נולד בסביבות שנת ה'רע"א (5151) בבריסט שבליטא. נצר למשפחה מיוחסת, ששלשלת יוחסיה מגיעה עד רש"י הקדוש וממנו לרבי יוחנן הסנדלר ולרבן גמליאל הזקן. בצעירותו למד תורה בפוזנא אצל סבו מצד אמו שהיה מגדולי חכמי העיר. בשנת ה'רצ"ה (5151) נשרף בית סבו ובעקבות זאת שב לבריסק.

מנעוריו נודע בגאונותו ובחריפותו ורבים פנו אליו בשאלות הלכתיות. שימש ברבנות בקהילות שונות בפולין ובליטא, ייסד ישיבה גדולה והעמיד תלמידים רבים. בסביבות שנת ה'ש"י (5111) התמנה לראש ישיבה באוסטראה. בהמשך כיהן כרב מדינת ווהלין. באמצע שנות ה'ש"י עבר ללובלין שבה כיהן כאב"ד וכראש ישיבה. תחילה עמד בראש ישיבה קיימת ולאחר מכן ייסד ישיבה משלו, שבה הנהיג דרך לימוד עצמאית והעמיד תלמידי חכמים רבים. ענוותן מופלא היה. לפני שנכנס לבית הדין להורות הלכה, נהג לקבל דברי תוכחה מאדם מיוחד שמינה לשם כך שהזכיר לו את גודל האחריות המוטלת עליו כאב"ד. באותה שעה השפיל את עיניו, ישב בהכנעה והאזין לדברי המוכיח. גאון אדיר בנגלה ובנסתר. בעל רוח הקודש. יומם ולילה שקד על לימוד התורה. התכתב עם גדולי דורו. נפטר ב-י"ב בכסלו ה'של"ד (5155), בגיל 35 לערך. ציונו בבית העלמין היהודי העתיק בלובלין שבפולין.

סבו (מצד אמו): הגאון ר' יצחק קלויבר מוורמייזא (כיהן כרב בפוזנא). אביו: הגאון ר' יחיאל לוריא (רבה של סלוצק). אשתו: מרת ליפקא (בת הגאון ר' קלמן קלונימוס הברקסטן, שכיהן כראש מתיבתא באוסטראה ונודע כבעל מופת. כאשר העלילו על היהודים שרצחו גוי, כתב על מצח המת והוא קם לתחייה וסיפר מי הרגו). בניו: ר' בנימין זאב (וואלף), ר' חיים, ר' יהושע משה, ר' אליקים. בנותיו: מרת ולנטינה (נישאה לרבי אפרים פישל אשכנזי), מרת מרים (נישאה לרבי אהרן, אחיו של הרמ"א, לפי אחת המסורות). מרבותיו: הגאונים ר' יחיאל לוריא (אביו), ר' יצחק קלויבר מפוזנא (סבו מצד אמו), ר' קלונימוס הברקסטן (חותנו), ר' שלום שכנא מלובלין.

מתלמידיו: הגאונים ר' יהושע פאלק כץ (בעל ה'סמ"ע'), ר' שלמה אפרים מלונטשיץ (בעל ה'כלי יקר' ו'עוללות אפרים'), ר' חיים מפרידברג (אחי המהר"ל מפראג ובעל 'ספר החיים'), ר' אליהו בעל שם, ר' משה מת (בעל ה'מטה משה'), ר' בנימין סלניק (בעל ה'משאת בנימין'), ר' אברהם הורביץ (אביו של השל"ה), ר' מרדכי יפה (בעל ה'לבושים'), ר' מנוח הענדיל (בעל ה'חכמת מנוח'), ר' אלעזר אלטשולר. מספריו: •ים של שלמה- חידושים ובירורי הלכה על מסכתות ביצה, יבמות, כתובות, גיטין, קידושין, בבא קמא וחולין (כתב חידושים על 53 מסכתות אך רק 5 חיבורים נדפסו) •חכמת שלמה- הגהות וביאורים על הש"ס •יריעות שלמה- הגהות וביאורים על פירוש רש"י והרא"ם •עטרת שלמה- הגהות וביאורים על 'שערי דורא' •עמודי שלמה- על מצוות גדול (סמ"ג) •שו"ת מהרש"ל •חידושים על הגדת פסח •זמירות לשבת ולמוצ"ש •הגהות-ביאורים על הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, המרדכי, הטור ועוד

באחד הימים אשתו של בן ישיבה נפטרה בצעירותה. הרב פגש את האבל וראה אותו בוכה. הרב ניסה לעודד אותו כי הכל מהשמיים.

הבחור ענה, כי יש בעיה נוספת: האישה, בהיותה על ערש דווי, ביקשה ממנו כי יאות להבטיח בתקיעת כף, שלא יינשא לאישה אחרת. מאחר הבין כי סירוב לדבריה יעיק עליה ברגעיה האחרונים, נאות לה. בינתיים התחרט מכיוון שהוא צעיר ואינו יכול להתחתן שנית ולזכות בזרע בר-קיימא. רבינו עיין בנידון ומצא פתח להתיר את שבועתו בהטעימו, כי אנוס היה ולכן הוא יכול להתחתן שנית. לשמע דברי הצדיק הלה שמח ולאחר זמן מה התחתן. לאחר זמן מה בן הישיבה נפטר. החלו לרנן כי פסק דינו של הרב היה מוטעה, ולכן נפטר אותו בחור ישיבה. הרב, כששמע זאת, ביקש שיקראו לו בזמן הלוויה. בהגיעו לבית-הקברות ביקש שלא יכסו את הקבר ולא יטמנו את הנפטר, אלא רק יניחו אותו שם. הרב ניגש לנפטרת, נשא ידיו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם, הן ידעת כי אני התרתי לו להינשא, אחר שהפרתי את שבועתו, כדי שיוכל להעמיד תולדות. הן לא לתוהו בראת את העולם, האם תעשה תורתך פלסתר?!". הקהל התפזר. והנה, בשעת לילה מאוחרת נשמעות נקישות בבית האלמנה הטריה. היא מתעוררת בבעתה ושואלת: "מי שם?". לתדהמתה, היא שומעת את בעלה, המבקש ממנה להכניסו כיוון שקר בחוץ. למשמע הדברים החלה צורחת לעברו: "חזור למקום ממנו באת". כאשר הבין הבעל, שממנה לא תבוא הישועה, החל לנקוש בבית מכריו. אולם, כולם ללא יוצא מן הכלל סירבו מפחד. בצר לו נכנס לבית-המדרש, שהיה פתוח כל הזמן. בשעת בוקר מוקדמת, כאשר הגיע השמש וראה את הנפטר, מרוב בהלה רץ למהרש"ל בקריאות אימה. רק לאחר דקות ארוכות ניתן היה להרגיע את השמש ולהבין את המתרחש. הצדיק בראותו זאת, גזר בכוח התורה הקדושה, כי שכחה תבוא על העיר וישכחו כי נפטר האברך. כך נשתכח הסיפור מעין כל, והאברך חי שנים רבות עם אשתו החדשה.

כאשר אדם חפץ לקיים מצווה ואינו יכול לה, הקב"ה ישדד עבורו את מערכת הטבע. כאשר ישב רבנו לחבר את הספר 'חכמת שלמה' לא היה לו, כי אם נר קטן של חלב בגודל של כחצי אצבע לשיעור כחצי שעה והצטער על כך מאוד, ונעשה נס ודלק הנר עד אור הבוקר.

סיפר הרה"ק ר' יצחק מנשכיז זצ"ל (זכרון טוב אות כ"ה) כי רבינו בתחילה התנגד לאריז"ל. המקובל שלח אליו שני תלמידיו בערב ש"ק ובקפיצת הדרך הגיעו למהרש"ל, והנה הבחין כי מאחוריו שני תלמידים. שאל רבינו: "מאין אתם"? והשיבו לו כי הם תלמידי האריז"ל, ושיצאו היום מארץ הקודש, ונתנו לו סימן כי בתפילתו עסק בהלכה פלונית, והאמין להם, והלכו עם רבינו למרתף במערת הקרקע והראוהו בדרך מופת בריאת שמיים וארץ, וענה הרב: "מעתה מודה אני, שדרככם רצויה להשי"ת, אבל אני אלך בדרך שבה הורגלתי".

תחת ביהמ"ד של הרב הייתה חנות ירקות. בעל הבית ר' אברהם היה צנוע ושקט, ומעולם לו שוחח עם אף אדם. באחד הלילות שמע רבינו שר' אברהם מתעמק באחת מהסוגיות הקשות שבש"ס ומפרש אותה בעמקות. למחרת שלח שליח, שישאל אותו שאלה שהתקשה בה. אולם כששב הלה, אמר לרב כי ר' אברהם אינו אלא עם הארץ. המהרש"ל לא שקט והלך לר' אברהם ולאחר שהפציר בו, השיב לשאלה והתחנן לפני הרב שיישאר הדבר בסוד. וכך במשך תקופה ארוכה היה המהרש"ל מתפלפל עם ר' אברהם בתורה הקדושה ואיש לא ידע מכך דבר. כשעמד הצדיק להיפטר מן העולם, ציווה לתדהמת הסובבים למנות לרב העיר אחריו את ר' אברהם מוכר הירקות, כי אין גדול כמוהו! והחיד"א היה אומר על הסיפור הזה, שמכאן ילמד האדם עד כמה הצניעות והענווה הן האמצעי להגיע לתורה לשמה ולחכמה...

More in this printout

View the whole printout