אֶפְשָׁר לִרְמֹז לְמַה שֶּׁאָמְרוּ הַמְקֻבָּלִים (שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת דְּרוּשֵׁי קִדּוּשׁ לֵיל שַׁבָּת דָּרוּשׁ א', עִנְיַן סְעוּדַת שַׁחֲרִית) שֶׁבְּכָל שָׁנָה בְּיוֹם תַּשְׁלוּם הַשָּׁנָה שֶׁל הַמֵּתׁ יֵש עֲלִיָּה גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, וְכָל מַה שֶּׁעוֹלִים הַצַּדִּיקִים, יוֹתֵר מְדַקְדְּקִים עֲלֵיהֶם, וּפַעַם אַחַת דִּקְדְּקוּ עַל חָסִיד אֶחָד שֶׁפַּעַם אַחַת נִכְנַס עָפָר בְּמִנְעָלוֹ וְיָצָאֹ בו לִרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשַׁבָּת וְהוּא לֹא יָדַע, וְעַל זֶה הוֹרִידוּהוּ מִמַּדְרֵגָתוֹ לְקַבֵּל עָנְשׁוֹ.
וְזֶה רֶמֶז הַכָּתוּב: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב", כְּשֶׁמַּעֲלִים אוֹתוֹ לְקַבֵּל שָׂכָר שֶׁהוּא בְּיוֹם יָארְצַאט, יִזְדַּמֵּן שֶׁבִּשְׁבִיל "רַגְלָיו" עֲוֹן עֲקֵבָיו שֶׁנִּכְנַס בָּהֶם עָפָר הוֹרִידוּהוּ "אַרְצָה", אֲשֶׁר עַל כֵּן צָרִיך "בְּנֵי קֶדֶם", שֶׁהַבָּנִים יַקְדִּימוּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִצְוֹת לְעִלּוּי נֶפֶשׁ הוֹרָם בְּכָל שָׁנָה. (דן ידין)