הלא אנכי אתונך

בעיר פאנאויטש היה אסיפת בעלי בתים, ובאמצע האסיפה פרצה ריב בין הבעלי בתים מי יחסן יותר גדול, כל אחד מהבעלי בתים הביא ראיה שהוא יחסן יותר גדול, עד שבא ר' איצלע זצ"ל ואמר, שהחמורים באו בטענות לקודשא בריך הוא, למה כל החיות אין להם בעלי בתים שמשעבדים אותם כל כך כמו שמשעבדים אותם , ולפחות שייתן להם הקב"ה את הלשון כדי שיוכלו לבקש רחמים אצל הבעל הבית שלא ישעבדו אותם כל כך. ענה כביכול הקב"ה, נעשה ניסיון, והניסיון היה אצל בלעם, שנתנו לאתונו את מעלת הדיבור, ואחרי שבלעם הכה את האתון שלש פעמים התחיל האתון לדבר, ובמקום שיסביר לבלעם שלא הוא אשם אלא שהמלאך הפריע לו ללכת, התחיל לדבר ואמר 'הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך היום הזה, הוא הסביר לו שיש לו יחוס', אמר הקב"ה בזה אתה מתגאה, אם כן חמורים כאלה אינם צריכים את הלשון .