ולנו יודעים כמה טוב לקבל מילה טובה. לפעמים זו רק מחמאה קטנה, משפט של הערכה או מילה של פרגון, אבל היא מצליחה לגעת בדיוק במקום שהיה זקוק לה. ובכל זאת, מעניין לגלות שלא תמיד קל לנו לתת אותה. לפעמים אנחנו חושבים משהו טוב על אדם, אפילו מתפעלים ממנו בלב, אבל משום מה המילים נשארות בפנים. כאילו חשבנו שאם כבר הרגשנו, הוא בוודאי יודע.
ולמה בכל זאת לפעמים קשה לנו לפרגן? לפעמים ההצלחה של האחר פוגשת מקום בתוכנו שעדיין כואב או חסר. לפעמים נדמה לנו שאם ניתן מקום למישהו אחר, יישאר פחות מקום עבורנו. ויש מי שפשוט לא גדל בבית שבו הרבו לבטא הערכה ומחמאות, ולכן גם כשהלב מרגיש, המילים פחות מורגלות לצאת. אבל האור של האחר אינו לוקח דבר מהאור שלנו. כשאנחנו מסוגלים לראות מעלה באדם אחר ולומר אותה בקול, אנחנו לא נעשים קטנים יותר. להפך, יש בכך גדלות בפני עצמה.
זו גם אחת מדרכיו המיוחדות של הרבי מליובאוויטש: לראות באדם את הכוחות שבו, לפעמים עוד לפני שהוא עצמו הבחין בהם, ולבטא אותם במילים. מסופר שכאשר המקובל הרב יצחק כדורי ביקש את ברכת הרבי להקמת ישיבה למקובלים בארץ ישראל, הרבי בירך שהשפעתה תגיע הרבה מעבר למקומה, וקישר זאת לשמו של הרב כדורי, שההשפעה תהיה על כדור הארץ כולו. יש משהו נפלא ברגע הזה. הרבי לא הסתפק בברכה להצלחת הישיבה. בכמה מילים הוא הרחיב לאדם שמולו את המבט: אל תראה רק את המקום שבו אתה נמצא עכשיו, תראה עד כמה רחוק ההשפעה שלך יכולה להגיע. וזה אולי כוחה של מילה טובה אמיתית. היא לא ממציאה באדם משהו שאין בו ולא נועדה להחניף לו. היא מאירה משהו שכבר קיים בו, ולפעמים עוזרת לו בעצמו לראות אותו.
פרשת בראשית מזכירה לנו עד כמה למילים יש כוח. העולם עצמו נברא בדיבור: "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור". חז"ל אומרים: "בעשרה מאמרות נברא העולם". הקב"ה אומר ומציאות נוצרת. ואולי יש כאן מסר גם עבורנו. אמנם איננו בוראים שמים וארץ בדיבורנו, אבל במילים שלנו אנחנו בהחלט יכולים לברוא עולמות בתוך נפשו של אדם אחר. מילה יכולה לחזק, להצמיח, לפתוח לב ולהדליק אור, ומילה אחרת יכולה חלילה להקטין, לכבות ולהכאיב.
אנחנו יודעים היטב כמה זמן יכולה להישאר איתנו מילה לא טובה שאמרו לנו. לפעמים שנים. אבל מעניין שדווקא את המילים הטובות אנחנו חוסכים לא פעם. אנחנו רואים משהו יפה בילד ולא תמיד אומרים לו. מעריכים משהו בבן הזוג וחושבים שאין צורך לציין זאת. פוגשים אדם מוכשר, רגיש או מיוחד, חושבים עליו דברים טובים, אבל משאירים אותם אצלנו.
ומה קורה למילה טובה שחשבנו אבל לא אמרנו? מובא בשם רבי שמעון בר יוחאי רעיון נוקב: כשם שאדם נדרש לתת את הדין על דיבור שאינו ראוי, כך יש משמעות גם למילה טובה שהיה יכול לומר ולא אמר. כלומר, האחריות שלנו אינה רק להיזהר שלא לפגוע במילים, אלא גם לדעת להשתמש בהן כדי להיטיב.
טיפ ממני אליכן, קוראות יקרות: פרשת בראשית מזכירה לנו שהעולם נברא בדיבור. אולי גם אנחנו יכולים בכל יום לברוא קצת יותר אור בעולם שלנו, בבית, במשפחה, בעבודה ובכל מפגש עם אדם אחר. אז אם ראיתם משהו טוב, אל תשאירו אותו בלב. אמרו אותו. כי לפעמים מילה אחת טובה לא רק משמחת אדם, היא בוראת בו עולם!
הכותבת הינה מטפלת רגשית, יועצת זוגית ומנחת הורים משפחתית מפתחת שיטת טיפול ייחודית לפי תורת הבעש"ט - "שלוש תנועות בנפש: הכנעה, הבדלה, המתקה".