הדרך לקבל כל דבר הוא רק על ידי תפילה
כתוב בפרשה, (בראשית ב ה) 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ, ואדם אין לעבוד את האדמה'. ופירש"י, מהגמרא בחולין (ס:), שאע"פ שכבר ביום השלישי נאמר, (שם א יב) 'ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע' וגו', אין הכוונה שיצאו ממש, אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי, ולמה, 'כי לא המטיר', ומה טעם לא המטיר, לפי ש'אדם אין לעבוד את האדמה' ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם, וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. והגמרא בחולין שם ממשיכה, ללמדך שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים. ומביאה על זה מעשה, שלרב נחמן בר פפא היתה גינה שזרע בה זרעים, והזרעים לא צמחו, עד שהתפלל שירדו גשמים, ואכן ירדו, וצמחו הזרעים. אמר ר"נ בר פפא זהו מה שאמר רב אסי, שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים.
מדברי חז"ל אלו מבואר, שישנו חוק בבריאה, שכל שפע מגיע רק על ידי תפילה, שאע"פ שהיו הצמחים צריכים לצאת ביום השלישי, לא יצאו, כיוון שעדיין לא היה מי שהתפלל על הגשמים, ורק אחרי שאדם הראשון התפלל שירדו גשמים, ירדו, וצמחו האילנות והדשאים. והגמרא הביאה את הסיפור על גינתו של רב נחמן בר פפא, ללמדנו, שלא רק בתחילת הבריאה היו צריכים את התפילה בשביל שירד הגשם, אלא כן הוא גם לדורות, שאין אפשרות שהזרעים יצמחו בלי שיתפללו על זה קודם, ולכן רק אחרי שרב נחמן בר פפא התפלל על גינתו שתצמח, ירדו גשמים, וצמחו הזרעים.
גם כאשר יש ריבוי זכויות אין מקבלים אלא על ידי תפילה
הגאון ר' ירוחם זצ"ל משגיח ישיבת מיר בספרו 'דעת תורה' (חלק ביאורים עה"פ וכל שיח השדה) מרחיב את הדברים דלעיל ואומר, שאפי' אם 'יש לאדם הרבה זכויות ומעשים טובים', וראוי שיקבל בעבורם את כל מבוקשו, כל זמן שלא התפלל וביקש על כך, לא יקבל את רצונו, ומביא ראיה, שהתורה מדגישה, שאפי' אצל האנשים הגדולים ביותר, שהיו ראויים לקבל הכל, בגלל מעשיהם וזכויותיהם, אעפ"כ תמיד קיבלו את בקשתם 'רק' אחרי שהתפללו.
וכמו שראינו, שאברהם אבינו ע"ה, זכה לבנים, רק אחרי שהתפלל (בראשית טו ב) 'ה' אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי'. וכן יצחק אבינו ע"ה, רק אחרי תפלתו זכה לבנים, כמו שכתוב (שם כה כא) 'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו', ופירש"י, הרבה והפציר בתפלה. ורק אח"כ נאמר 'ותהר רבקה אשתו'. וכן יעקב אבינו ע"ה, כששלח בפעם השניה את בניו למצרים, אמר (בראשית מג יד) 'וקל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש'. ופירש"י, 'מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה', הריני מתפלל עליכם 'וקל שדי יתן לכם רחמים', הרי שאע"פ שזכותו של יעקב אבינו הגנה עליהם, עדיין היו חסרים את תפילתו של יעקב, ובלי תפילה לא היו מצליחים בשליחותם. וכן רחל אמנו ע"ה אף שרבו מעשיה הטובים לא נענתה אלא בתפילתה, כמו שאמרה (בראשית ל ו) 'וגם שמע בקולי', בקול תפילתי לה'. וכמו כן אמרה (בראשית ל ח) 'נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי', ופירש"י, 'נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שווה לאחותי', 'גם יכולתי', 'הסכים על ידי'. שרק על ידי תפילתה, הסכים איתה השי"ת.
וכן אצל משה רבינו ע"ה, בכל עת שהיו זקוקים לרחמים, לא הספיקו זכויותיו, ורק אחרי שהתפלל, הקב"ה עשה רצונו, כמו שרואים בחטא העגל, במרגלים, ובמחלוקת קרח ועדתו, שתמיד רק אחרי תפילתו נענה.
ולמדנו, שאפי' אנשים גדולים כאלו, שהיה להם הרבה זכויות ומעשים טובים, מכל מקום בשביל להיוושע, היו צריכים את כוח התפילה, ורק אחרי שהתפללו קיבלו בקשתם.
וזהו כוונת הגמרא בברכות (לב:), א"ר אלעזר גדולה תפילה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אעפ"כ לא נענה אלא בתפלה, שנאמר (דברים ג כו) 'אל תוסף דבר אלי', ומכל מקום אח"כ כתוב 'עלה ראש הפסגה', שנתרצה הקב"ה לתפילתו, והראה לו את כל ארץ ישראל. ולמדנו, שאפי' יש לאדם זכויות ומעשים טובים כמשה רבינו, עדיין צריך את כוח התפילה.
ובזה מבאר ר' ירוחם מה שמספרים חז"ל על יעקב אבינו ע"ה (הובא ברש"י בראשית כח יז), שבהליכתו לחרן עבר על הר המוריה ולא התעכב שם להתפלל, כיוון שהגיע סמוך לחרן, אמר, 'אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו', ונתן דעתו לחזור, וקפצה לו הארץ וחזר להר המוריה, ושואלים חז"ל מדוע בפעם הראשונה שעבר בהר המוריה לא עיכבוהו שם, ומתרצים חז"ל כיוון שהוא בעצמו לא נתן דעתו להתפלל שם, לא עיכובוהו מן השמים. והקשה ר' ירוחם, מדוע לא הועילו זכויותיו של יעקב אבינו, לעכבו, בפעם הראשונה כשעבר בהר המוריה. ומתרץ, על פי הדברים דלעיל שאין נותנים לאדם שום דבר, אפי' אם הוא ראוי לכך מצד מעשיו, אא"כ מתעורר בעצמו לרצות ולהתפלל על כך, ולכן רק כשהתעורר לרצות את התפילה בהר המוריה, ואמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי וכו' והתפלל על כך, קפצה לו הדרך, ובא להר המוריה.
האור החיים הקדוש מביא רמז נפלא לדברים אלו, בלשון הפסוק הנאמר אצל לידת יוסף, (בראשית ל כב) 'ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה' וגו'. שמתחילה כתוב 'ויזכור אלוקים את רחל', שזכר הקב"ה לרחל את מעשיה הטובים, שמסרה הסימנים ללאה אחותה, ואעפ"כ עדיין לא נענתה, ורק אחרי זה נאמר 'וישמע אליה', שהתפללה, ועל ידי התפילה זכתה ללידת יוסף הצדיק, כי אפילו אם יש לו לאדם זכויות כרחל אמנו שמסרה הסימנים לאחותה, אי אפשר לקבל ללא תפילה.
גם כשהמטרה היא קידוש ד' שיראו כולם שד' הוא האלוקים צריכים תפילה
הדברים דלעיל אינם רק כאשר אדם מבקש על צורכו או צורך זולתו, אלא אפי' כאשר הבקשה היא על כבוד שמים, וקידוש ד', שכל עם ישראל יאמרו ד' הוא האלוקים, גם כן מוכרחים לכוח התפילה, וראיה לדבר ממעשה אליהו בהר הכרמל, (מלכים א' יח יט ואילך) שאליהו הנביא אמר לאחאב 'ועתה שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל, ואת נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים, ונביאי האשירה ארבע מאות, אוכלי שולחן איזבל'. ואכן אחאב קיבץ את כל נביאי השקר, יחד עם כל ישראל, ואליהו הנביא אמר 'ויתנו לנו שנים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו, וישימו על העצים, ואש לא ישימו, ואני אעשה את הפר האחד, ונתתי על העצים, ואש לא אשים. וקראתם בשם אלוקיכם, ואני אקרא בשם ה', והיה האלוקים אשר יענה באש הוא האלוקים, ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר וגו', ויקראו בשם הבעל מהבוקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו, ואין קול ואין עונה'.
וכשראה אליהו הנביא שנביאי השקר לא הצליחו, 'ויגש וגו' ויאמר ה' אלוקי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי אתה אלוקים בישראל ואני עבדך, ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלוקים' וגו', ותפל אש ה', ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים וגו'.
ורואים מכאן שאף על פי שכל זה עשה אליהו בשביל כבוד שמים, וכמו שאמר, היום יודע כי אתה אלוקים בישראל, והיה כאן זכות שכל עם ישראל יאמרו שה' הוא האלוקים, עם כל זה לא הספיק הדבר, והוצרך להתפלל להשי"ת, שיוריד אש מן השמים, ורק אחרי תפלתו, ירדה האש מן השמים.
אפילו כבר נגזר טובה על האדם אין הוא מקבלה אלא ע"י תפילה
הגמרא במסכת ברכות (ג:) אומרת, אמר רב אחא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא, כנור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית, ונושבת בו, ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר, כיוון שעלה עמוד השחר, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו 'אדונינו המלך, עמך ישראל צריכים פרנסה', אמר להם 'לכו והתפרנסו זה מזה', אמרו לו 'אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו', אמר להם 'לכו ופשטו ידיכם בגדוד', מיד יועצים באחיתופל, ונמלכים בסנהדרין, ושואלים באורים ותומים. ופירש"י (ד"ה ונמלכין, ושואלין), נמלכין בסנהדרין, נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם, ושואלים באורים ותומים, אם יצליחו.
ולכאורה קשה, כיוון שכבר נאמר להם באורים ותומים שיצליחו במלחמה, הרי בוודאי יצליחו, ומדוע יש צורך ללכת לסנהדרין שיתפללו להצלחתם.
אלא שעל ידי האורים ותומים ידעו שנגזר עליהם להצליח במלחמה, אבל גם אחרי שנגזר עליהם שיצליחו במלחמה, עדיין זקוקים לתפלה, כי כל שפע, אפי' אם כבר נגזר עליו שירד, יכול לרדת לעולם רק על ידי תפילה.
גם כשיש שבועה והבטחה מפורשת זקוקים לתפילה
ויותר מזה למדנו ביציאת מצרים, שאפי' היכא שיש שבועה של הקב"ה, והבטחה מפורשת, כמו שהיה על הגאולה ממצרים, שהקב"ה נשבע לאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שבני ישראל ייגאלו ממצרים, אעפ"כ כתוב בתורה (שמות ב כד) 'וישמע אלוקים את נאקתם', שהגאולה היתה על ידי זה שהקב"ה שמע את תפילתם, ובלי תפילה לא היו נגאלים.
השי"ת חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו
ויש להבין מדוע באמת אי אפשר לקבל שום השפעה טובה, רק על ידי תפילה. והרמח"ל בספרו דרך ה' (ח"ד פ"ה בענין תפילה אות א) ביאר הדברים היטב, וז"ל, מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו ית', צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו לא ימשך להם. והנה האדון ב"ה חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם, והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו, שעל ידה ימשך להם שפע ההצלחה והברכה, כפי מה שהם צריכים לפי מצבם זה, בזה העולם, עכ"ל.
ישועה שבאה דרך תפילה נחשבת כדרך הטבע ממש
רש"י בפרשת וישלח (בראשית לב ט) אומר, שיעקב אבינו התקין עצמו נגד עשיו לשלשה דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה. והנה דורון ומלחמה הם דברים שיכולים לעזור בדרך הטבע, אבל תפילה הרי לכאורה פועלת בדרך נס, ואיך השוו חז"ל את התפילה שפועלת בדרך נס, לדורון ומלחמה שהם דברים שעוזרים בדרך הטבע.
והביאור בזה הוא, בהקדם דברי הגמרא במסכת קידושין (כט:), שמספרת שרב אחא בר יעקב שלח את בנו רב יעקב ללמוד תורה מאביי, וכשחזר מהישיבה ראה אביו שאין הוא חריף כל כך בלימוד, אמר לו אביו, כיוון שכן, אני עדיף ממך, לפיכך שב אתה בבית, ואני אלך במקומך ללמוד תורה. והנה, בבית מדרשו של אביי, היה איזה מזיק שהיה מזיק אפילו אם היו נכנסים שני אנשים ביחד, ואפילו ביום, וכששמע אביי שרב אחא מגיע ללמוד אצלו תורה, ציוה אביי שאף אחד לא יכניס את רב אחא לביתו, וכך יהיה מוכרח רב אחא, ללון בבית המדרש. ואכן כך היה, ורב אחא לן באותו לילה, בבית המדרש שבו היה המזיק, והמזיק היה נראה לרב אחא כתנין עם שבעה ראשים, ובכל כריעה שכרע רב אחא בשעת התפילה נפל ראש אחד של המזיק. למחרת אמר רב אחא לתלמידי בית המדרש, לולא התרחש לי נס, הייתי מסתכן, מחמת אותו המזיק.
והקשה המהרש"א איך באמת היה מותר לאביי להכניס את רב אחא לסכנה, ולסמוך שיעשה לו נס, הרי אם אם יעשה לו נס, הרי אמרו חז"ל שכאשר מתרחש לאדם נס, מורידים לו מזכויותיו, ומתרץ המהרש"א, שאביי היה בטוח שרב אחא על ידי תפילתו, יהרוג את המזיק, ולא יוזק, וכיוון שהדבר נעשה על ידי תפילה, אין הדבר נחשב כלל כנס, כיוון שזהו דרך הטבע שאדם שמתפלל, נענה בתפילתו.
ולפי דברי המהרש"א הנ"ל, שכשאדם מתפלל על דבר ונענה בתפילתו, נחשב שקרה הדבר בדרך הטבע, נמצא שכל השלשה דברים שהתכונן בהם יעקב אבינו, לפני פגישתו עם עשיו, היו הכנות בדרך הטבע שיצליח במלחמתו נגד עשיו, שגם תפילה פועלת ממש בדרך הטבע, כדורון ומלחמה.
ורואים מכאן גודל כוח התפילה, שכשמתפללים בעת צרה, והתפילה עוזרת, אין זה נחשב כלל הצלה בדרך נס, אלא הצלה בדרך הטבע ממש. כי בכוח התפילה לחולל ניסים, ואעפ"כ נחשב שקרה הדבר, דרך הטבע.
וכן מבואר בגמרא במסכת בבא בתרא (קכג.) שיעקב אבינו קיבל את בכורתו מעשו, שנאמר (בראשית מח כב) 'ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי', שואלת הגמרא וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר (תהילים מד ז) 'כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני', אלא 'חרבי' זו תפלה, 'קשתי' זו בקשה. ומפרש הרשב"ם (ד"ה זו) שהתפלל יעקב וזכה לקנות הבכורה מעשו בתפלתו. ורואים מכאן שע"י תפילה יכול להתהפך ממש הטבע, ויעקב אבינו נהיה הבכור במקום עשיו.
המקבל דבר ללא תפילה מנכים לו מזכויותיו
בחובת הלבבות (שער בטחון פ"ד) כותב, שאין לאדם להכניס את עצמו בסכנה אפילו אם יש לו בטחון בהשי"ת, כגון שישתה סמי המות או שיסכן עצמו להילחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, כי יקרה אחד משני דברים: או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו, והוא נתבע על זה, כאלו המית זולתו מבני אדם. או שינצל בעזרת הבורא יתברך, ויאבדו זכיותיו, ויפסיד שכרו.
ויש פה לימוד גדול, שאדם צריך להתפלל על כל דבר, כיוון שאם אדם מקבל דבר ללא תפילה, הרי זה יכול להיחשב כנס, ויאבדו זכיותיו, ויפסיד שכרו, כמו שכתב החובת הלבבות. משא"כ אם אדם מבקש ומתפלל, וקיבל על ידי תפילתו, הרי זה נחשב כדרך הטבע, כפי שכתב המהרש"א, ואין מנכים לו משכרו.
מלחמת מדין נעשתה רק בתפילה
חידוש גדול התורה מלמדת אותנו במלחמת מדין, עד היכן מגיע כוחה של תפילה אצל עם ישראל, שכתוב בתורה בפרשת מטות במלחמת מדין (במדבר לא ח), 'ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב', ופירש"י מדוע הרגו את בלעם בחרב, כיוון שהוא בא על ישראל והחליף אומנתו באומנותם, שאין ישראל נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה, ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות שבאים בחרב.
ויש להקשות, הרי לכאורה במלחמת מדין הרגו את כל המדינים בחרב, ולא רק את בלעם, ומדוע הפסוק אומר 'ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב', שמשמע שרק אותו הרגו בחרב. והתירוץ, שבאמת כוחם של ישראל רק בפיהם בתפילות ובקשות, ואם כן כל מלחמת מדין היתה רק בבקשות ותחנונים, ולא בחרבות, ורק לבלעם שהשתמש עם פיו כנגד ישראל היפך אומנות אבותיו, הרגוהו בחרב. ויש ללמוד מכאן כוחה של תפילה, שעם ישראל יכול לנהל מלחמה שלימה רק בכוח התפילה, בלי שימוש בחרבות.
אין הקב"ה מואס בשום תפילה מישראל
וצריך להבין אחרי שכ"כ גדולה היא מעלת התפילה, מה הסיבה שישנם אנשים שמזלזלים כל כך בתפילה, והתשובה היא, כי הם חושבים, שתפילה היא דבר שניתן לאנשים גדולים וצדיקים הקרובים להשי"ת, ולכן מתייאשים, וחושבים, שהשי"ת אינו רוצה בתפילתם, מחמת פחיתות מעשיהם. אבל צריך לדעת, שאין זה נכון כלל, והקב"ה חפץ בתפלת כל בריה, ואינו מואס תפילת שום אדם, וכמו שאומר קדושת לוי (פרשת ויחי) על הפסוק 'יהודה אתה יודוך אחיך', שכל אדם צריך לחזק בלבו אמונה זאת שבוודאי אין הקדוש ברוך הוא מואס חס ושלום בשום תפילת עמו ישראל, אף שהקדוש ברוך הוא נקרא 'הגדול הגבור והנורא לו דומיה תהלה', אף על פי כן יקר בעיניו דיבורים של עמו ישראל אפילו ממי שהוא חס ושלום בדיוטא תחתונה, ואף על פי כן מגיע מזה תענוג גדול לבורא יתברך.
וכן מביא רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק (פרשת נצבים) בשם המדרש שוחר טוב על הפסוק (תהילים קב יח) 'פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם', וכן הוא במדרש רבה (אמור), וזה לשונו, פסוק זה מדבר על הדור הזה דורות האחרונים, שהוא ערער ממעשים טובים ואין לנו על מה להישען, ולא נשאר לנו רק התפילה ועם כל זה 'לא בזה את תפילתם', שכל פרט נפש מישראל איך שהוא עומד, תפילתו מקובלת לפניו יתברך להיוושע בכל ענייניו, עכ"ל.
אחרי הימים הנוראים יש להתפלל שנקבל את הדברים הטובים שנגזרו עלינו
ולפי הדברים דלעיל העבודה שאחרי הימים הנוראים היא, להתפלל להשי"ת שאכן נזכה לקבל את כל השפע, ואת כל הדברים הטובים שנגזרו עלינו בימים הנוראים, שהרי גם בשביל לקבל את מה שכבר נגזר עלינו לטובה, צריך תפילה, כי הדרך לקבל כל דבר הוא רק על ידי תפילה.