העולם הזה הוא רק חלק מכל התמונה השלימה לכן איננו מסוגלים להבין את דרכי הבורא ית"ש
- Bereishis
- 5787
- Hebrew
מה שנדמה לנו רע, בהיותנו רואים רק חלק אחד מהתמונה
כתוב בפרשתינו (א, כב) "ויברא אלקים את התנינם הגדולים", וכ' רש"י לפרש "דגים גדולים שבים, ובמדרש אגדה, הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה, והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם", עכלה"ק.
ותמה המשגיח הרה"ג ר' מתתיהו סלומון שליט"א, שלכאו' דברי חז"ל אלו צריכים תלמוד בתרתי, א', מהו מהות השכר, שהצדיקים יזכו ע"י נקבת הלויתן, ב', הלא הידיעה כי א"א שיתקיים העולם בפניהם, היתה קמיא שמיא עוד בטרם בראם זכר ונקבה, ומה איפוא היתה המטרה של בריאת הנקבה והריגתה אח"כ.
הרמח"ל (בספרו דעת תבונות סי' קכ"ח) כתב בזה"ל: "ובאמת תראי שגם במעשים אין רע נמצא בעולם, אלא בחלקו הדברים טרם התחברם להשלמת הדבר, אך אין דבר מושלם שיהיה רע, וזה כיון שידענו שכל מה שהקב"ה עושה הוא אך טוב מאד, הנה מה שנראה חסר בצד אחד באחד מתנאי הדברים, נשלם החסרון ההוא בתנאי אחר שמשלים בעדו, ולא היה החסרון ההוא אלא מפני שלא נשלם הדבר ההוא בכל תנאיו, וכיון שישתלם ודאי הוא טוב".
כוונת הדברים, שיש לדעת שכל המושג של רע שיש לנו בעולם הזה, דהיינו שאדם חושב כי מעשה זה או אירוע פלוני הוא רע ולא טוב, אין זה רק מחמת שהאדם עדיין אינו רואה את כל התמונה רק חלק ממנה, אבל אם היה יכול לראות את כל התמונה, לא רק בעבר ובהווה אלא גם איך יסבב הקב"ה את כל הסיבוב בעתיד, כי אז היה מתגלה לפנינו שאין שום רע בעולם, אלא כל מעשה ואירוע יש לו מטרה ותכלית שהיא לתועלת ולטובת האדם, ורק כאשר יגיע מעשה זה לתכליתו ע"י שיסבב הקב"ה המסבב כל הסיבות את כל הסיבוב של המעשה הזה, אזי יראה האדם איך שעוד בתחילה לא היה במעשה זה שום דין כי אם חסד גמור והכל מתוך טובה וברכה.
כשמאמינים באמת שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, יש לו לאדם חיים רגועים ושמחים
כדי להמחיש דבר זה ביתר שאת, נביא את מאמר הגמרא (ברכות דף ס:) "אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא, לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד, כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא (ר' עקיבא היה מהלך בדרך), מטא לההיא מתא (הגיע לעיר אחת) בעא אושפיזא לא יהבי ליה (ביקש מקום לינה ולא נתנו לו), אמר 'כל דעביד רחמנא לטב', אזיל ובת בדברא (הלך ולן במדבר) והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא (היה אתו תרנגול חמור ונר), אתא זיקא כבייה לשרגא (באה רוח וכיבתה את הנר) אתא שונרא אכליה לתרנגולא (בא חתול ואכל את התרנגול) אתא אריה אכליה לחמרא (באה אריה וטרף את החמור), אמר כל דעביד רחמנא לטב, ביה בליליא אתא גייסא שביוה למתא (באותו לילה בא גייס וכבשו את העיר), אמר להו ר' עקיבא לאו אמרי לכו (האם לא אמרתי לכם) כל מה שעשה הקב"ה הוא הכל לטובה", כי אם היה הנר דולק והחמור והתרנגול צועקים כי אז היה גם הוא נתפס.
והנה כאשר נתבונן בדבר זה נראה שבתחילה כאשר כבה הנר ונטרפו התרנגול והחמור, הרי נראה היה לכל בר דעת כי יש כאן מידת הדין והצרה היתה נראית גדולה, ועוד יותר מכן היאוש המוחלט, ובודאי שאיש לא היה מעלה על דעתו לראות כאן מעשה של חסד, אולם רבי עקיבא בגודל חכמתו ואמונתו בה' הבין, שכל זה הוא רק מחמת שנראה לעין כל רק חלק מהסיבוב שמסבב הקב"ה במעשה זה, שהרי כלל גדול הוא "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", וא"כ בודאי שצריך להאמין באמונה שלימה שיש המשך ותכלית לסיפור זה שאז יגמר הכל לטובה, ואכן כן היה שבאו גייסים לעיר בלילה והוא ניצל מהם ע"י שכבה הנר ונטרפו התרנגול והחמור.
בספר "שער בת רבים" הביא בשם המפרשים רמז נאה בפסוק (קהלת ט, יז) "דברי חכמים בנחת נשמעים" והכוונה "דברי חכמים" שאמרו שחייב אדם לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד "בנחת נשמעים", נח"ת נוטריקון נר חמור תרנגול, שמהם הוכיח רבי עקיבא דבר זה.
כאשר בעיצומו של הצרה מאמין שזה טוב, זה מתהפך במהרה לטוב הנגלה והנראה
ובספר 'אלה הדברים' מוסיף כאן שני נקודות חשובות: א', רק כאשר בעיצומה של הצרה אדם מאמין באמונה שלימה שרק טוב יצא מזה כי כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, או אז יצא מזה באמת דבר טוב ולא אחרת, שנית, נמחיש את הדבר לאחד שרואה דרך חור המנעול של הדלת "עט כותבת" והוא סבור שבודאי העט כותבת לבד, אך כל זה משום שאיננו רואה את שלימות התמונה והוא רואה רק חלקיק של תמונה, אבל כאשר תפתח הדלת הוא יראה מיד את התמונה כולה ויבחין באיש היושב ליד השולחן ובידו עט וכותב ורק אדם שיודע בזמן שרואה את העט הכותבת כי יש לראות תמונה שלימה כדי לתת איבחון מדוייק לנעשה מאחורי הדלת, כן הוא יכול להיות בטוח שאין כאן דבר משונה ומוזר.
וזהו מה שאומר נעים זמירות ישראל (תהילים לב, י) "רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו", כלומר, רק הרשע שאינו בוטח בה' שיסבב את הכל לטובה הרי עי"ז הוא גם מעכב את ישועת ה', כי הוא רואה רק חצי תמונה ולכן "רבים מכאובים לרשע", אבל הבוטח בה' ויודע שכל הצרה הזאת אינה אלא חציה של תמונה אך התמונה כולה שונה לגמרי והיא בודאי מראה דבר טוב, בסופו של דבר ואצלו "חסד יסובבנהו" וכשיגמר הסיבוב מגלה שהכל היה לטובה וע"י אמונה זו נעשו לו באמת נסים ונפלאות.
וזהו שמצינו בגמרא (פסחים דף נ) "אמר רבי אחא ב"ר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב".
ודקדק הצל"ח איך אמר "לעוה"ב כולו הטוב והמטיב" הלא לעתיד לבוא לא יהיה שום רע בעולם.
והביא על זה ביאור בשם הגאון ר' אפרים מבראד זצ"ל, כי באמת אנחנו מאמינים שהקב"ה הוא מקור הטוב ומאתו לא תצא הרעות, כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ומה שנדמה לעינינו שיש דברים רעים בעולם הוא רק מפני שטחו עינינו מראות ולהבין שהכל הוא לטובה, אשר זו היתה מדריגת נחום איש גמזו שאמר על הכל "גם זו לטובה", אולם לעתיד לבוא כשיוציא אותנו הקב"ה מאפילה לאורה יתגלה לנו למפרע שכל הצרות והתלאות שעברו עלינו בגלות הכל היה טוב וחסד גדול ולא היה רע כלל ועיקר, וכמו שכתב הרמח"ל (בדעת התבונות ע' קע"ו) "והנה ביום הדין הגדול יפרוש האדון ב"ה את השמלה לעיני כל היצור מכל מה שנעשה מיום ברוא אלוקים אדם על הארץ עד היום ההוא, ויראה יושר משפטו בכל מעשה ומעשה קטון וגדול".
וזהו שאמרו "ועוה"ב כולו הטוב והמטיב" כלומר שאפילו על הרעות שבירכנו עליהם בגלות "ברוך דיין האמת" נברך עליהם לעתיד לבוא "הטוב והמטיב" מכיון שיתגלה לנו שהכל היה לטובה, ולפי"ז יובן מאמר הנביא (ישעיהו נב, ח) "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" כי לעתיד לבוא כשיגלה לנו הקב"ה את כל אירועי העבר ההווה והעתיד, או אז "עין בעין יראו בשוב ה' ציון" יתגלה שהכל היה רחמים גמורים. עכ"ד.
ניתן ללמוד ענין זה ממצות 'סוכה'
והנה כשיוצאים מן הסוכה מתפללים שבגין מצוות סוכה נזכה ל"סוכתו של לויתן", וצריך להבין מה המשמעות של סוכה זו, מה פשר זכיית הלויתן לשמש כסוכה לעת"ל, ומדוע מידת השכר של סוכת הלויתן עומדת היא כנגד מידתה של מצות סוכה.
והנה מקורה של תפילה זו נובעת מדברי חז"ל שכ' כדלהלן (פסיקתא דרב כהנא נספחים אות ב): "ד"א "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיה ד, ו) א"ר לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנא' התמלא בסוכו עורו וגו' (איוב מ, לא), אתה מוצא בשעה שבאו היסורים על איוב היה עומד וקורא תיגר אחר מידת הדין, שנא' מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב ב, ג) אדעה מלים יענני (שם ה), א"ל הקב"ה איוב מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו, הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא אף מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאת שנא' התמלא בסוכות בעורו, אף תאמר שאינו דבר משובח עורו של לויתן וכו'".
מבואר כאן, שהקב"ה משיב לאיוב שיסורים בעולם הזה מישך שייכי לעולם הבא, ומה שנראה לנו בעיניים בשריות וגשמיות כדבר שאינו מתאים להנהגת הקב"ה ח"ו, מתברר למפרע שזוהי הסוכה שבה יישבו הצדיקים בעולם הבא.
ואכן כיצד ישמשו יסוריי איוב לשלימות סוכת הלויתן. אולם לאור מה שנתבאר למעלה מובן היטב, שכאן טמון סוד בריאת העולם ויסוד גדול באמונה בבורא עולם. כי מכאן נמצינו למדים ש"טראגעדיא" גם אם מדובר בהכחדה של אחד מהנבראים בעוה"ז, משמש הוא לשמחה לעולם הבא, דהיינו שהקב"ה בתחילה ברא את התנינים רק לתכלית אחת, עולם הבא, דהיינו כדי שיהנו הצדיקים מהם לעולם הבא, וזה ברור, כלומר, שיש יצור שנברא כאן בעוה"ז אך אין בו צורך ולו במקצת כי כל תכליתו הוא לעולם הבא, מכאן ש"כל" מה שברא הקב"ה במעשה בראשית משמש הוא כפרוזדור לעוה"ב, זהו עומק הענין של "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד".
עפי"ז מובן שייכות הענין למצוות סוכה שכידוע מסמלת את שהותינו הארעית בעלמא הדין ומלמדת אותנו שלא נתפעל שלא כראוי מהמתרחש ע"י הנהגת הבורא בפרוזדור כי זאת נדע שכל המאורעות הן לתכלית העולם שאיננו בר תפיסה בהאי עלמא.
וכשיוצאים מן הסוכה לאחר ששאבו במשך כל ימות החג את ההכרה כי העוה"ז אינו אלא דירת ארעי מתפללים כי אכן נזכה לחיות בתוך הארה זו עד אשר נזכה להגיע אל עולם שצדיקים יושבים ונהנים מזיו הודה של השכינה.
למה התרעם חוכר בית הארחה, על שלא חטף עוד כמה מכות...
ראיתי בספר 'דרכי מוסר' שהמליץ משל נפלא בענין זה. משל ליהודי שחכר אחוזתו של פריץ אשר טוב ליבו גרם לו שהתייחס אליו בסלחנות יתר, על אף שאיחר תשלומיו לתקופות ארוכות. לימים נסע הפריץ למקום מרחקים, ומינה אפוטרופוס שיטפל בנכסיו בימי שהותו מחוץ לבית. יד העבד לא היתה כיד רבו, ומשאיחר תשלומיו, הלקהו עשרים מלקות.
כששב הפריץ התאונן החוכר בפניו על אשר הכהו מכות נמרצות, ומיד העמידו הפריץ בפני שופט, הלה אכן פסק שהממונה שהלקהו חייב לשלם לו סכום קצוב בעד כל מכה שהלקהו, ומאחר ולא היה סיפק בידו לשלם ממון גבו ממנו חצי ביתו ומסרוהו לחוכר המוכה.
מששמע היהודי את פסק דינו התאונן בבכי על מר גורלו, לפליאת אשתו הכיצד יתלונן על מחצית הבית אשר נפל בחלקו, ענה לה 'מצטער אני על שלא הלקה אותי ארבעים מלקות אשר היו מזכות אותי בבית כולו...'
כך בשעה שיבוא האדם לעולם האמת ויווכח בגודל השכר שמקבלים שם על ייסורי העולם הזה ועל איזה עבירות כיפרו היסורים, יצטער קשות על שלא קבל בעוה"ז עוד יסורים, ולפיכך הצדיקים האמיתיים שמחים ביסורים.
כמה נפלאה היא אימרת מרן הגר"י סלנטר זצ"ל שאמר, חטא גדול הוא לומר שהקב"ה עושה רעות כשמייסר בני אדם, אך כנים הם הדברים ש'מרים המה הייסורים', כי הרפואה שמרפאת את האדם אכן פעמים מרה היא, וכדי להכשיר ולתקן את האדם לחיי העוה"ב יש צורך לפעמים בתרופה מרה, אך אין זה רע, אדרבה, מידה טובה היא המאפשרת לקבל שכר רב לעתיד לבא, וסוד זה יודעים הצדיקים שכל היסורים ששולח הקב"ה לטובה הם, ולכן שמחים הם בעת קבלתם.
'וישע אל הבל' – בעולם הבא
על הפסוק 'וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (ב, ד) כתב בתוס' זקנים בעלי התו' וז"ל: "מכאן תשובה למינים שכופרים בעולם הבא. דבמה שעה אליו, והרי נהרג מיד, אלא על כרחך צריך לומר, שקבל קרבנו, וזהו לעוה"ב".
וצריך ביאור איזו תשובה היא למינים הלא המין יכפור בדבר זה גופא ויאמר שאכן הבל לא זכה לכלום וקיומו של העוה"ב אינו בנמצא ואיזו תשובה מוגשת כאן למינים.
ויש לומר שזוהי תשובה לאלו שאומרים שלא כתוב עולם הבא "בתורה", וזהו שאמר הכתוב 'וישע אל הבל' שעל כרחך לענין עוה"ב קאי, שבלאו"ה אין מובן לתיבות "וישע ה' אל הבל".
אשר ע"כ כשרואים אסון צריך לידע שזה לא כמו שנראה בעיניים שלנו כי יש בחינת "וישע" לעוה"ב, צריך להחדיר לעצמנו שאנחנו עומדים רק בפרוזדור, ואין לנו שום שייכות ותפיסה בעולם שכולו טוב הוא עוה"ב.