I'm not getting involved in: סִתְרֵי תּוֹרָה the secrets of the Torah, but blood all comes from the heart, and: רַחְמָנָא לִיבָּא בָּעֵי by Hashem, the main thing is what's in your heart. Your heart's desire is the main part of what Hashem looks at. The Chovos Halvavos in his Hakdama is very involved in proving 19 how even by doing the worst Aveira you aren't a Rasha so fast, if you didn't desire and have: כוונת הַלֵב intention. And even if you didn't actually do a Mitzva but you wanted to and tried to, then you are a Tzaddik. ****
A Yid's true desire is to do Ratzon Hashem - Rambam 20
We can suggest that this is a Remez that something as: מָאוּס disgusting and smelly as blood can be the biggest Zechus and Kapara if you meant good. Of course there are rules in Yiddishkeit, and you aren't always such a Tzaddik just for wanting. But more often than not, most of us have little respect for our noble, yet non-successful efforts of our holy desires, and this is an Ikar reason why people look down at themselves and fall into depressions. ********
19 חובות הלבבות (הקדמה) וכאשר התברר לי חיוב מצוות הלבבות מן התורה, כאשר התברר מן השכל, חפשתי עליו בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, ומצאתיו יותר מפורש בדבריהם ממה שהוא מפורש בספרים ומן השכל. קצתו בכלל, כמו שאמרו (סנהדרין קו ב) רחמנא לבא בעי, ואמרו (ירושלמי ברכות פ"א ה"ח) לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה נינהו. וקצתו בפרט, במסכת אבות, שאין צריך להאריך בזכרו. ומצאתי הרבה ממנו במידותיהם ובמנהגיהם המקובלים מהם, כשהיו נשאלים על עניניהם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגילה כז ב) במה הארכת ימים. וראיתי מצד הכתוב עוד במכה נפש בשגגה (במדבר לה יא) שאינו חייב מיתה, ומי שהוא שוגג במצוות אשר לא תעשינה, שחייבים עליהן במזיד אחת מארבע מיתות בית דין או כרת, שאינו חייב עליהן אלא חטאת או אשם. וכל זה ראיה, כי העיקר בחיוב העונש אינו אלא עד שיהיו הלב והגוף משתתפים במעשה, הלב בכוונתו והגוף בתנועתו. וכן אמרו במי שעשה מצוה ולא נתכוין לעשותה לשם שמים, שאינו מקבל עליה שכר.
20 רמב"ם הלכות גירושין (ב כ) מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני, ויכתוב הגט והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך, ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש, הרי זה כשר. ואם הגוים מעצמן אנסוהו עד שכתב, הואיל והדין נותן שיכתוב, הרי זה גט פסול. ולמה לא בטל גט זה, שהרי הוא אנוס, בין ביד גוים בין ביד ישראל? שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, לפיכך זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו.