מאת הר' יחיאל יעקובוביץ
בת ושמה 'בכל'
בהתוועדות שמחת-תורה עם הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ד, נכח ה'עובד' המפורסם ר' חיים יונה לוצקי, אשר נהג להשתטח מידי חודש על ציונו של הרבי הרש"ב בבקשת ברכה לילדים – להם המתין כבר מספר שנים.
במהלך ההתוועדות, פנה לפתע הרבי הריי"צ אל המסובים ואמר: "עומד כאן אברך ומהרהר בליבו, כי אילו היה אבי בחיים – הוא היה מבקש ממנו ברכה לבן, אך כיצד יבקש זאת ממני?... ובכן: צריך הוא בן? יוולד לו השנה בן"!...
בהמשך השנה, עקר הרבי את דירתו מרוסטוב ללנינגרד, והחסיד ר' חיים יונה עשה את דרכו אליו כדי לבקש באופן אישי ברכה לבן זכר. הרבי הגיב בתמיהה: "עדיין אין"?! החסיד נענע לשלילה, והרבי הרהר לרגע וקרא: "כבר יש"!... בשובו אל ביתו גילה ר' חיים יונה כי אשתו מעוברת זה מכבר, ובאותה שנה חבקו השניים בן זכר.
(שמועות וסיפורים ג/217)
חיים גאולה בתכל'ס
הביטול הדרך. דווקא לאחר טיפוס במדרגות שבקצה והתעלות הקדושה עד לאחווה תורנית והשפעה - נחשפת העצמית ההתבטלות הנקבית, בזכותה מתגלה האור האלוקי המשיח. אישית מעלתה של של ימות
מקצה אל קצה
לאחר מאה עשרים ושבע שנות חיי שרה, זוכה אברהם אבינו לברכה מיוחדת במינה:
"וְאַבְרָהָם זָקֵן ב יָּא בָּמִים, וה' בֵּרְַך אֶת אַבְרָהָם – בַּכֹּל". ביטויה המעשי של הברכה, נתון למגוון פרשנויות המובאות בגמרא: "רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם, ו'בכל' שמה".
הגמרא ממשיכה ומצטטת הסברים מפתיעים נוספים למשמעותה של ברכת "בכל", אך די בשלושת הראשונים כדי להיקלע למבוכה חסרת-מוצא: האמנם ייתכנו חילוקי דעות כה קיצוניים – מהשקפה חביבה הרואה את הבת כברכה בפני עצמה, לכזו הרואה את הברכה דווקא בחסרונה? ומדוע ציון שמה יוצא-הדופן של הבת מוכרח להימנות כדעה חלוקה ונפרדת?
לא זז מחבבה
בחסידות מוענק לכך הסבר נפלא, הרואה בפרשנויות השונות מארג אחד ומאוחד של שלבים שונים בחייו ובעבודתו של אברהם אבינו:
המדרש ממשיל את יחסיו של הקב"ה עם בני ישראל "למלך שהיתה לו בת יחידה, והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי": הכינוי "ביתי" מתייחס ליציאתם ממצרים ברחמיו האבהיים של הקב"ה, ללא מוכנות אישית מצידם. התואר "אחותי" ניתן להם לאחר התקדשות והכנה לקבלת התורה המזכה אותם בשותפות אישית בחכמת הבורא, ואילו את השם "אימי" קיבלו בזכות מסירות-נפשם ותשובתם הכנה על חטא העגל.
בגאולה האמיתית והשלימה, מבטיח הקב"ה: "רני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך..." – אז תתגלה מעלתה של ההתבטלות וההכנעה הנקבית על פני האחווה וההשפעה הזכרית, ודווקא הכינוי "בת ציון" יזכה אותנו בגילוי הנשגב והגבוה ביותר: "הנני בא", אני בעצמי, ללא צמצומים, מסכים ולבושים.
בכל מכל כל
האבות הקדושים זכו לטעום בחייהם מעין עולם הבא, וגם חייו של אברהם אבינו הכילו את שלושת השלבים המובילים אל הגילוי העתידני של ימות המשיח:
בשלב הראשון והבסיסי, מתחיל אברהם את עבודתו כ"בת", עם ביטול פשוט, ריקני וחסר-כל. לאחר עבודה ומאמץ אישי, הוא מתקדש ומתעלה לשלב המבורך של "לא בת" – אלא דווקא אחות ואם, המשפיעים ומוסיפים אור אלוקי בזכות עצמם. אולם לבסוף, הוא זוכה לברכה הגאולתית: "בת, ושמה בכל" – ביטול פנימי ועוצמתי, המתעלה על דרגת הזכר ("כל", לפי הקבלה, היא ספירת היסוד המייצגת את ההשפעה הזכרית), וכולל אותו בתוכו.
כאשר נצעד בדרך שנסללה לנו מאברהם אבינו, "נזקין" בעמל חוכמת התורה ובעמידה איתנה מול הנסיונות, ו"נבוא בימים" מלאים במצוות ובמעשים טובים – נזכה גם אנו להתעלות אל חוויית הביטול העתידנית של "בת ושמה בכל", בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.
על פי מאמר ד"ה "ואברהם זקן" תשל"ג