נְקֻדָּה מִשִּׂיחָה – לַבּוֹגְרִים
מַּדּועַ וִּתֵר הַּצֶמַח צֶדֶק עַל הַּמַּתָנָה?
אַּבָא/אִּמָא: בִּצְעִירוּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי הַצֶּמַח־צֶדֶק, קָרָא לו פַּעַם הַסַּבָּא, אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן וְאָמַר לוֹ שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לָתֵת לו 'מַתָּנָה' רוּחָנִית שֶׁהוּא יוּכַל לְהַשִּׂיג בְּקַלּוּת עִנְיָנִים נַעֲלִים בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. אַךְ הַצֶּמַח־צֶדֶק סֵרֵב, בְּאָמְרוֹ שֶׁבִּרְצוֹנו לְהַשִּׂיג אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ יְגִיעָה מִשֶּׁלּוֹ.
אַךְ בְּזִקְנוּתוֹ, כְּשֶׁהוֹסִיף חָכְמָה עַל חָכְמָתוֹ, הִצְטַעֵר הַצֶּמַח־צֶדֶק עַל כָּךְ שֶׁלֹּא קִבֵּל מִסָּבוֹ, בְּאָמְרוֹ שֶׁכְּכָל שֶׁהָיָה רַבֵּנו הַזָּקֵן מַעֲנִיק לוֹ עִנְיָנִים נַעֲלִים, הָיָה יָכוֹל לְהִתְיַגֵּעַ וּלְהַשִּׂיג עִנְיָנִים נַעֲלִים עוֹד יוֹתֵר, שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה הִיא אֵין סוֹפִית.
מִסִּפּוּר זֶה אָנוּ רוֹאִים אֶת גֹּדֶל מַעֲלַת הַיְּגִיעָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּבִפְרָט בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁבְּשֶׁל כָּךְ וִתֵּר בַּתְּחִלָּה הַצֶּמַח־צֶדֶק עַל מַתָּנָה חֲשׁוּבָה שֶׁכָּזוֹ.
וְאֵיךְ הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא הַזֶּה קָשׁוּר לְפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, חַיֵּי שָׂרָה?
בְכֶסֶף מָלֵא!
יֶלֶד/יַלְּדָה: כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ לִקְנוֹת מֵעֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, לְשֵׁם קְבוּרַת שָׂרָה, הִצִּיע עֶפְרוֹן לָתֵת לוֹ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה. יוֹתֵר מִזֶּה, אַבְרָהָם גַּם הָיָה יָכוֹל לָקַחַת אֶת הַשָּׂדֶה מִצַּד הַדִּין, כֵּיוָן שֶׁכָּל הָאָרֶץ כְּבָר נִתְּנָה לוֹ מֵאֵת הַשֵּׁם, כְּהַבְטָחַת הַשֵּׁם "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". אֲבָל בְּכָל זֹאת הִתְעַקֵּשׁ אַבְרָהָם לְשַׁלֵּם אֶת מְחִירָהּ הַמָּלֵא שֶׁל הַשָּׂדֶה, וְאָמַר "בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי", וּכְפִי שֶׁמְּפָרֵשׁ רַשִׁ"י: "אֲשַׁלֵּם כָּל שָׁוְיָהּ"!
הָרֶכ ש שֶל דָוִד
אַּבָא/אִּמָא: מֵבִיא רַשִׁ"י דֻּגְמָה נוֹסֶפֶת מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ.
לְאַחַר שֶׁדָּוִד כָּבַשׁ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְרָצָה לְהָכִין אֶת מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, הוּא קָנָה אוֹתוֹ מֵאֲרַוְנָה הַיְּבוּסִי "בְּכֶסֶף מָלֵא". אָמְנָם יִשְׂרָאֵל כְּבָר כָּבְשׁוּ אֶת הַמָּקוֹם וְזָכוּ בּוֹ, וַאֲרַוְנָה אַף רָצָה לָתֵת לוֹ אֶת הַגֹּרֶן שֶׁלּוֹ בְּמַתָּנָה, אַךְ בְּכָל זֹאת דָּוִד סֵרֵב, וְנִמֵּק זֹאת בְּאָמְרוֹ: "כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַה', וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם" – הוּא לֹא הִסְכִּים לְקַבֵּל חִנָּם אֶת מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא עָמַד עַל כָּךְ שֶׁיְּשַׁלֵּם אֶת מְחִירוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הַשֶּׁטַח.
אֲנַחְנ ו כָאן
יֶלֶד/יַלְּדָה: הַסִּבָּה לְהִתְעַקְּשׁוּתָם שֶׁל אַבְרָהָם וְדָוִד עַל קְנִיַּת הַשֶּׁטַח "בְּכֶסֶף מָלֵא", הִיא כְּדֵי לְנַתֵּק כָּל שַׁיָּכוּת בֵּין הַקַּרְקַע לְבֵין בְּעָלֶיהָ הַקּוֹדְמִים. אִלּוּ הָיוּ מַסְכִּימִים לְקַבֵּל אֶת הַשֶּׁטַח בְּמַתָּנָה, עֲדַיִן הָיוּ שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל עֶפְרוֹן הַחִתִּי וְשֶׁל אֲרַוְנָה הַיְּבוּסִי נִקְרָאִים עַל הַמָּקוֹם, כְּמִי שֶׁנָּתְנוּ אוֹתו בְּמַתָּנָה. לְעֻמַּת זֹאת, בִּקְנִיַּת הַקַּרְקַע "בְּכֶסֶף מָלֵא", סֻלְּקָה כָּל זִקָּה שֶׁל הַבְּעָלִים הַקּוֹדְמִים, וְלֹא נִשְׁאֲרָה שׁוּם שַׁיָּכוּת בֵּינֵיהֶם לְבֵין הַקַּרְקַע.
"בְמִצְרַיִם חִּנָם"
אַּבָא/אִּמָא: לְמַעֲשֶׂה, יֵשׁ כָּאן עִקָּרוֹן יְסוֹדִי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם: הָעֲבוֹדָה הָרוּחָנִית שֶׁל יְהוּדִי אָסוּר לָהּ שֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת 'חִנָּם', אֶלָּא הִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת "בְּכֶסֶף מָלֵא". כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּזֹּהַר, שֶׁרַק בַּ"סִטְרָא אַחְרָא" (–הַצַּד הָאַחֵר) יֵשׁ דְּבָרִים בְּחִנָּם, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם" – וְאִלּוּ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה נִדְרָשִׁים עָמָל וִיגִיעָה, וְרַק אָז זוֹכִים לְהַשְׁרָאַת הָאוֹר הָאֱלוֹקִי.
תַּפְקִידוֹ שֶׁל יְהוּדִי הוּא 'לִקְנוֹת' אֶת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם וּלְהַעֲבִירָם לַבַּעֲלוּת הַבִּלְעָדִית שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה. מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁקִּנְיָן זֶה נַעֲשֶׂה דַּוְקָא עַל יְדֵי תַּשְׁלוּם 'כֶּסֶף מָלֵא' – מִתּוֹךְ עֲבוֹדָה וִיגִיעָה – וְלֹא בְּחִנָּם.
וְזֶה שֶּלָנ ו לְעֹולָם!
יֶלֶד/יַלְּדָה: יוֹתֵר מִזֶּה: יָכוֹל אָדָם לוֹמַר לְעַצְמוֹ, יֵשׁ לִי בָּרוּך הַשֵּׁם כִּשְׁרוֹנוֹת טוֹבִים, הַיֵּצֶר הָרַע אֵינוֹ מַפְרִיעַ לִי כָּל כָּךְ, וְלָכֵן כָּל עִנְיַן הָעֲבוֹדָה הוּא מִמֶּנִּי וָהָלְאָה, אֲנִי לֹא צָרִיך לְהִתְיַגֵּעַ...
מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ הַפָּרָשָׁה, שֶׁגַּם דְּבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם בְּחִנָּם, עָלֵינוּ לְהַשְׁקִיעַ בָּהֶם עָמָל וִיגִיעָה, כְּדֵי שֶׁהֵם אָכֵן יִהְיוּ שֶׁלָּנוּ בִּמְלוֹא הַמִּדָּה, וְאָז יֵשׁ לָהֶם קִיּוּם אֲמִתִּי וְנִצְחִי.
כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי 'קוֹנֶה' אֶת עִנְיְנֵי הָעוֹלָם "בְּכֶסֶף מָלֵא", הוּא מוֹצִיא אוֹתָם לְגַמְרֵי מֵרְשׁוּת הַסִּטְרָא אַחְרָא וְעוֹשֶׂה מֵהֶם 'דִּירָה' לוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא מַגִּיעַ לְכָל הַגִּלּוּיִים הָעֶלְיוֹנִים.
הַּלֶקַח:
בְּמָה נִקַּח עַל עַצְמֵנוּ לְהִתְאַמֵּץ וּלְהוֹסִיף – בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, בִּתְפִלָּה, בְּמִבְצָעִים, אוֹ בְּאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל?
(מעובד על פי לקוטי שיחות כרך י, עמוד 60 ואילך, ועוד)