מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁלֹּא מִתְחַשֵּׁק לִי לִלְמֹד?

נְקֻדָּה מִשִּׂיחָה – לַצְּעִירִים

"לא בָא לִי"?

יֶלֶד/יַלְּדָה: כְּשֶׁלַּגּוּף לֹא "מִתְחַשֵּׁק" לִלְמֹד תּוֹרָה, לִפְעָמִים זוֹ דַּוְקָא מַעֲלָה... וּכְפִי שֶׁסִּפֵּר הָרַבִּי בְּהִתְוַעֲדוּת שַׁבָּת פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה תשי"א (חֹדֶשׁ וָחֵצִי לִפְנֵי קַבָּלַת הַנְּשִׂיאוּת): עָלָיו מִתּוֹךְ קַבָּלַת ע ל (=לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁצָּרִיךְ גַּם כְּשֶׁלֹּא מִתְחַשֵּׁק...).

וְאַדְּרַב ה (=לְהֶפֶךְ) – בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל יֵש מַעֲלָה לְגַבֵּי לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ חֵשֶׁק:

חֵׁשֶק בַּלִּמּוד

יֶלֶד/יַלְּדָה: יָדוּעַ הַסִּפּוּר שֶׁאַחַד הַחֲסִידִים נִכְנַס לָרַבִּי הַצֶּמַח־צֶדֶק וְהִתְאוֹנֵן עַל כָּךְ שֶׁאֵין לוֹ חֵשֶׁק לִלְמֹד, וְהֵשִׁיב לוֹ הַצֶּמַח־צֶדֶק: "אִם כֵּן – שֶׁאֵין לְךָ חֵשֶׁק – טוֹב הַדָּבָר. מָה אֶעֱשֶׂה אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לִי חֵשֶׁק לִלְמֹד?!" – – –

כְמ ו חַּיָל

יָגַע תָ ומָצָאת

אַּבָא/אִּמָא: "יֶשְׁנָם תַּלְמִידִים שֶׁמְּחַפְּשִׂים וּבָאִים לְבַקֵּש עֵצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חֵשֶׁק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.

וְהַהוֹרָאָה עַל זֶה מִסֵּדֶר הַלְּקִיחָה לְצָבָא בְּגַשְׁמִיּוּת – שֶׁלֹּא שׁוֹאֲלִים אִם יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק לָלֶכֶת לַצָּבָא אִם לָאו. אֶלָּא, אִם הוּא רַק בָּרִיא, הוֹלֵךְ לַצָּבָא גַּם אִם אֵין לוֹ חֵשֶׁק. וְעַל דֶּרֶך זֶה בְּנוֹגֵעַ לְצָבָא בְּרוּחָנִיּוּת – שֶׁלֹּא נוֹגֵעַ אִם יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק (שֶׁקָּשׁוּר עִם הַנְּשָׁמָה), אֶלָּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמֻּטָּל

אַּבָא/אִּמָא: כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – תַּאֲמִין". בְּרוּחַ זוֹ הִסְבִּיר הָרַבִּי אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמַּפְתִּיעָה שֶׁל הַצֶּמַח־צֶדֶק:

דַּוְקָא מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵשֶׁק לִלְמֹד, צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ וּלְהִתְיַגֵּע לִלְמֹד תּוֹרָה מִתּוֹךְ "קַבָּלַת עֹל", וְלָכֵן הוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ, כִּי הַשָּׂכָר שֶׁלּוֹ עַל הַמַּאֲמָץ יִהְיֶה גָּדוֹל יוֹתֵר.

כֵיף לְהִתְאַּמֵץ?

יֶלֶד/יַלְּדָה: אָמְנָם, אִם הַתַּלְמִיד יְבַקֵּשׁ חֵשֶׁק לִלְמֹד, הַשֵּׁם יִתֵּן לוֹ אֶת מָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ – הָעִקָּר שֶׁיִּלְמַד...

"אַךְ לְאַחֲרֵי שֶׁיַּעֲבֹר חֹדֶשׁ, חָדְשַׁיִם, חֲצִי שָׁנָה, וְיִלְמַד מִתּוֹך חֵשֶׁק – יֶחְסַר אֶצְלוֹ עִנְיַן הַיְּגִיעָה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל, וְאָז יִתְלוֹנֵן עַל זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק (כַּסִּפּוּר אוֹדוֹת הַצֶּמַח־צֶדֶק)" – – –

הַּלֶקַח:

בְּשׁוּם מַצָּב לֹא צָרִיךְ לְהִתְיָאֵשׁ וּלְוַתֵּר לְעַצְמֵנוּ... גַּם אִם חָסֵר לָנוּ קְצָת חֵשֶׁק לָקוּם לִלְמֹד אוֹ לְהִתְפַּלֵּל, נִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ, וְנֵדַע שֶׁכְּכָל שֶׁהַמַּאֲמָץ גָּדוֹל יוֹתֵר, כָּךְ גַּם הַשָּׂכָר גָּדוֹל יוֹתֵר!

(מעובד קלות על פי שיחת שבת פרשת חיי שרה, תורת מנחם תשי"א, א)