" וַיִתֵן אַבְּרָּהָּם אֶת כָּל אֲשֶר ל ו לְּיִצְּחָּק" [כ"ה, ה']
שמעתי מאבי מורי שליט"א שאת האמונה בבורא עולם, השרישו לנו שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, אבל בנוסף לאמונה, כל אחד מהאבות הנחיל לעם ישראל מידה ייחודית משלו, מה שיצר את הסימן של עם ישראל שזה "ברג" ראשי תיבות של: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
אברהם אבינו הנחיל לנו את מידת החסד, גמילות חסדים זה אברהם אבינו, שנאמר: "חסד לאברהם", ביישנים זה יצחק שמידתו היא היראה, כמו שאומר הכתוב: "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", היראה היא הבושה, ורחמנים זה מיעקב אבינו, שהיה הרחמן שבאבות, וכדברי רבותינו: "שכל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של יעקב אבינו.
וכל מי שאין לו רחמים, בודקים אותו אם הוא מזרע ישראל, ואלו שלוש התכונות "ברג".
מסופר: על הרב מבריסק שהגיע אליו אדם וסיפר לו, שהבן שלו התעלל בחתול רחוב, הרב אמר לו: אין מצב שזה הבן שלי, ושאל אותו: האם אתה ראית שזה הוא??????? ענה אותו אדם לרב: שהוא ראה אמנם מרחוק אבל הוא בטוח שזה הוא, אמר לו הרב: תברר ותראה שזה לא הבן שלי, וזו הוצאת דיבה וחשד בכשרים, ותחכה שהוא יגיע לגיל בר מצווה, כדי שיוכל למחול לך, תבוא ותבקש ממנו מחילה, הוא הלך ובירר האם זה הבן של הרב, אמרו לו שזה לא הבן של הרב, הוא רק עמד ליד אותו ילד שהתעלל, אבל מי שהתעלל בחתול זה היה ילד אחר.
הוא חזר לרב מבריסק ואמר לו: הרב צדק, זה לא הבן של הרב!!! אבל איך הרב היה בטוח שזה לא הבן שלו, זו רוח הקודש??? אמר לו: שהאבא, הגאון ר' חיים בריסק, היה איש חסד גמור בכל מהותו, מעולם הוא לא נעל את פתח ביתו, לא ביום ולא בלילה, וכל מי שהיה רעב, או שרצה לישון, או שרצה לשאול שאלה בהלכה, או
שבעם
ישראל,
וסימנם
להתייעץ, ושואלים אותו, והוא היה עונה לכולם בסבלנות נדירה, אלמנה שאיחרה לשלם שכר דירה, ופונתה מביתה, עלתה לבית הרב עם ששת ילדיה, ונתנו לה מקום.
כולם
היו
באים
אליו
שאלו את הרב: למה הוא קבע דלת בכניסה, אם היא אף פעם נסגרת???? ענה להם הרב: כיון שיש את דעת הרמב"ם, שרק פתח שיש לו דלת חייב במזוזה, וזו הסיבה שהדלת קיימת, אפילו שהיא לא נסגרת אף פעם, ואפילו שהספריה שלו היתה מאוד חשובה לו, שתלמיד חכם שאין לו ספרים זה כמו שתכניס אשה למטבח, ותאמר לה לבשל ואין לה כלים.
לא
פעם אחת, כאשר הגיע אדם להשאיל ממנו ספר, הוא הרשה לו לקחת, ואותו אדם לא נרגע ובא ולקח עוד ועוד עד שמדף אחד התרוקן, ואבא לא אמר לו מילה, והוא המשיך לבוא ולקחת עד שסיים את כל הספריה, וכשגמר לקחת את כל הספרים שבספריה, הוא בא ולקח את הספריה [אם לא הייתי שומע את הסיפור ממקור מוסמך היה קשה
לי
להאמין חצופים...] והאבא ר' חיים שתק לו, מאז שלקח את הארון הקיר נהיה ריק והתחילו לתלות שם מודעות: דרושים, למכירה, הקיר נהפך להיות סוג של לוח יד שניה... יום אחד, עלתה אשה שיש לה תרנגולת למכירה, היא חיפשה נייר לרשום עליו ולא מצאה, אז היא לקחה את מחברת החידושים של אבא שהיתה חשובה לו מאוד ותלשה משם דף.
שיש
אנשים
כאלה
במקום "הלו!!!!!!" הוא לא אמר לה כלום, ולא רק זה, היא לקחה את העט שהיה על השולחן ונתנה לרב, וביקשה ממנו שיכתוב לה את המודעה על מכירת התרנגולת, כיון שהיא לא יודעת לכתוב.
והאבא
לתת עליה איזה
וואי, וואי, אם זה היה מישהו אחר... וואוווו, וואווו, היה מראה לה איך יוצאים מהבית כמה שיותר מ-ה-ר, אבל ר' חיים מבריסק כותב לה את המודעה, ואחרי שסיים לכתוב, הוא הביא לה והיא קראה והיתה מרוצה, ואמרה לו: יופי, ועכשיו קח נעץ ותתלה לי בבקשה את הדף על הקיר,
ור' חיים שהיה רך כקנה קם וחיפש מקום בקיר ותלה את המודעה הזו.
אמר לו הרב מבריסק: אחרי כל הסיפורים האלה, אתה מבין שאבא לא עשה סתם חסד, אלא הפך את עצמו להיות מהות של חסד, ולכן כשיש כזה חסד בבית זה עובר ב D.N.A ולכן הייתי בטוח, שלא יתכן שהנכד יבוא לכזו אכזריות, להתעלל בחתולה.