התעוררות לניצול הזמן כראוי
מָאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה.
אמרו במדרש (בראשית רבה נח, ג), רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם. ביקש לעוררם, אמר, מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא תבא אסתר שהיתה בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנים, ותמלוך על קכ"ז מדינות.
ידועה השאלה, מדוע ביקש רבי עקיבא לעוררם דוקא על ידי ענין זה. וביאר החידושי הרי"ם, שכך אמר רבי עקיבא לתלמידיו, הנה שרה אמנו חיתה מאה ועשרים ושבע שנים, וכנגד זה זכתה אסתר המלכה למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, נמצא שכנגד כל שנה שחיתה שרה, זכתה אסתר למלוך על מדינה אחת, מפני שאצל שרה אמנו היו 'שני חיי שרה' – 'כולם שווין לטובה' (רש"י), ולכן זכתה אסתר בת בתה, לקבל שכר כנגד כל שנה ושנה שחיתה שרה.
ועשה רבי עקיבא החשבון לפני תלמידיו, הנה על כל שנה שחיתה שרה קיבלה אסתר מדינה שלימה, הכוללת בתוכה כמה וכמה ארצות, ועיירות רבות, וכפרים לאין שיעור. ונמצא שכנגד כל שבוע בחיי שרה, זכתה אסתר למלוך על ארץ אחת במדינה זו, וכנגד כל יום בחיי שרה, זכתה אסתר לעיירה אחת, וכנגד כל שעה בחיי שרה, זכתה אסתר לכפר אחד, וכל השעות ביחד שיש בשנה אחת, עולין לכמה וכמה אלפים, וכנגדם זכתה אסתר למלוך על אלפי כפרים. ומזה אנו לומדים ערכה של שעה אחת ויחידה, ואילו המתנמנם מפסיד בכך אלפי אלפים לאין שיעור. ובזה הוכיח רבי עקיבא את שומעי לקחו, מדוע אפוא אתם נרדמים ואינכם משימים על לבבכם גודל יקרת הזמן, שיש לנצלו ללימוד התורה!
ובדרך צחות שמעתי מאחד שאמר, שתיכף כששמעו התלמידים תוך כדי נמנומם, שיש אחד שזכה להתקבל למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, נתעוררו כולם מיד, ושוב לא היו יכולים לישון, מגודל סקרנותם מי הוא זה ואיזהו שזכה לדבר גדול כזה...
הסתופפות בצל הרבי בשבת פרשת חיי שרה
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי: (פרק כד פסוקים א, לד)
חסידים מספרים שהרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע היה אומר תמיד, שאילו היה חסיד והיה לו רבי, היה נוסע אליו לקראת שבת פרשת חיי שרה, סתם ולא פירש הטעם, ובכל שנה בפרשת חיי שרה חרדו החסידים שתעבור השבת בשלום, ואכן הסתלקותו היתה בשב"ק פרשת חיי שרה – כ"ב חשון.
ולפרש מהו הענין להיות אצל הרבי בשבת פרשת חיי שרה, אפשר לומר, שבפרשתנו אנו לומדים את גודל ההתבטלות שהיתה לאליעזר עבד אברהם לאדונו אברהם, עד כדי כך שמבארים בספה"ק שבכל הפרשה לא נזכר כלל שמו של אליעזר, ונאמר רק שהוא עבד אברהם, האיש, העבד, לפי שהיה בטל לגמרי לאברהם אבינו, ומשום כן מן הראוי להיות אצל הרבי בשבת פרשת חיי שרה, מתוך התבטלות גמורה.
עוד ענין יש לפרש, שיש רמז בפרשתנו למעלה הגדולה של הנסיעה לצדיק, שבספה"ק אור לשמים להרה"ק ר' מאיר מאפטא זי"ע מבאר את הפסוק (בראשית כד, א) 'ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל', שהנה הצדיק כשהוא צעיר לימים הוא מרכין עצמו ויט שכמו לסבול עם האנשים עם בני ישראל הבאים אליו להגביהם ולהאירם, וכמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה שהיה מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים (ב"ר יד, י), אבל הצדיק כשהוא בזקנותו קשה עליו מאוד טרדת בני אדם להרכין עצמו אליהם, מחמת חולשת הגוף.
ומבאר האור לשמים שאף שאי אפשר להכנס אל הצדיק ואין הצדיק בכוחו להדריך את הבאים לפניו, עדין פועל הצדיק עבורם, לפי שהשכינה עמו תדיר, ממילא נפעל כל עניני בני אדם הבאים להצדיק.
ועל פי זה הוא מבאר הפסוק 'ואברהם זקן בא בימים', והיה קשה עליו מאוד טרדת בני אדם, 'וה' בירך את אברהם', פירוש 'את' הטפל לאברהם, כל מי שהיה מדבק ומחבר עצמו לאברהם, היה מתברך, על ידי מה – בכל, מחמת שהשכינה היתה עם אברהם היה נפעל ממילא ישועות לבני אדם בכל הענינים.
הטעם שיש להדר אחר שדכן ירא שמים
וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: (פרק כד פסוק יב)
האור החיים הק' מבאר למה הזכיר אליעזר בתפילתו את אברהם אבינו – 'הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם':
"בטוח היה אליעזר באדונו, שתפילתו מקובלת אשר התפלל 'הוא ישלח מלאכו' וגו'. והוסיף הוא להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו, כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה לקיים דברי התפילה מצד האמצעי, לזה התפלל לאלקי אדונו שיקרה לפניו".
והיינו שאליעזר היה בטוח שהשי"ת יעשה חסד זה עם אברהם אבינו, רק התפלל שהוא יהיה ראוי להיות השליח שעל ידו יעשה הנס.
סיפר הרה"ק רבי חי יצחק מראחמיסטריווקא זי"ע, שפעם נכנס אחד להרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע ושאלתו בפיו, הנה הציעו לו שני שידוכים עבור בתו, ולאחר שבירר מצא שלשניהם יש מעלות שונות, עד שאינו יודע באיזה מהם לבחור. השיב לו הרה"ק אהרן קדוש ה', שקיבל מאביו הרה"ק המהרי"ד מבעלזא [יומא דהילולא כ"ב חשון], שבבעלזא היה המנהג שהאדמורי"ם לא ענו על עניני שידוכים. שאל האיש אם כן מה יעשה, הרי הוא בלבד בודאי אינו יכול להכריע לעצמו. אך שוב ענה לו הרה"ק, שאביו אמר שבבעלזא לא היו מתערבים בעניני שידוכים.
האיש המשיך לדבר עם המהר"א על שאר עניניו. בתוך הדברים שאל אותו הרה"ק מבעלזא זי"ע, מי הם השדכנים לשתי ההצעות שאמרת מקודם, השיב האיש, שאת ההצעה הראשונה קיבל משדכן פלוני, ואילו בהצעה השניה השדכן הוא הגה"צ ר' ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל ראש ישיבת טשעבין. אמר לו הרה"ק מבעלזא, הנה השדכן הראשון הוא אדם טוב, "ער איז זייער א וואוילע איד", אמנם רבי ברוך שמעון יותר מוצא חן בעיני, "ער געפעלט מיר בעסער". ואמר לו שיעיין בדברי האור החיים הק' בפרשת חיי שרה הנ"ל, שרואים מדבריו שהשדכן יכול בזכיותיו או להיפך להועיל או לקלקל בהשידוך, ועל כן התפלל אליעזר שלא יארע תקלה על ידו מחמת שהוא השליח – השדכן.
האיש כבר הבין הרמז את הברור, שיש לו לעשות את השידוך שהציע לו הגרב"ש שניאורסון. מצד אחד לא השיב לו הרה"ק בברירות מה לעשות, כי "בבעלזא לא מתערבים בעניני שידוכים", אך מצד שני הוא רמז לו להיכן נוטה דעת קדשו.
ענין חשבון הנפש
וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ: (פרק כד פסוק מב)
הרה"ק האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע ביאר הפסוק, שהאדם צריך לחיות תמיד מתוך חשבון הנפש, וזה הכוונה 'ואבוא היום אל העין', שצריכים להיות מבעלי חשבון הנפש, להביא את היום לפני העין, לראות ולבחון כיצד עבר עליו היום.
ובענין חשבון הנפש אומרים בשם החפץ חיים שאמר, הדין וחשבון הראשון שצריך האדם ליתן הוא על כך שהיה חי ללא חשבון.
ענין זה יש לפרש לגבי רוחניות, שצריכים לחיות עם חשבון הנפש, כיצד מנצל האדם את ימיו וכוחותיו וכשרונותיו, ואפשר לפרש הענין גם לגבי גשמיות, שיש אנשים שמוציאים ממון ללא חשבון, ומזה נמשכים הרבה רעות וצרות, ואסור לחיות ללא חשבון.
ומספרים על הרבי ר' זושא זי"ע שהיה רושם בכל יום כל מעשיו על פיתקא, ובסוף היום היה שב בתשובה על מעשיו על פי מדרגותיו, והיה שב בתשובה עד שהיה נמחק כל מה שכתב שם.