THE LUCHOS WERE WRITTEN ON MOSHE RABBEINU’S HANDS
"ויאמר ד' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"
“Hakodosh Boruch Hu told Moshe and Aharon that because they did not believe in Him to sanctify Him in the eyes of Klal Yisroel, therefore you will not bring Klal Yisroel to the Land which I have given them.” Hashem told Moshe and Aharon to take a staff with them and go speak to a rock to make water come out of it. The posuk tells us that Moshe and Aharon did not believe in Hashem. This posuk is quite perplexing, for how could it be that the great Moshe Rabbeinu and Aharon Hakohen did not believe in Hashem?
Moshe came down from Shamayim with the luchos in his hands. The posuk stresses that they were in Moshe’s hands because the luchos were actually written on Moshe Rabbeinu’s hands. The essence of Moshe was Torah. Shemos 17:12 "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו .תחתיו" Moshe’s hands became heavy, and he could no longer hold the luchos. So, they placed stones underneath to relocate the luchos from his hands to the stones. This happened by the war with Amalek when Klal Yisroel weakened themselves from the Torah. Klal Yisroel were no longer zoche that the luchos should be written on Moshe’s hands. The luchos were therefore transferred to stone. (רמ"ע מפאנו)
The Torah tells us that Moshe hit the rock twice. Why do we need to know how many times he hit the rock? Why was Aharon punished for hitting the rock if he was not the one to hit it? We learn from here that one who sees another doing an aveira and does not try to stop him and just stands idle is also punishable. The first time that Moshe hit the rock, how was Aharon to know that Moshe was going to hit it? After he hit the rock the first time, Aharon should have said something. The posuk tells us that Moshe hit the rock twice to let us know that Aharon was culpable as well. Letting Moshe hit the rock the second time was Aharon’s aveira. (גן רוה)
It says in the תיקוני זוהר ”משה שקול כנגד כל ישראל וכולל את כל נשמותיהם”. Moshe Rabbeinu was the equivalent of the entire Klal Yisroel. A part of every neshama of each person in Klal Yisroel was in Moshe Rabbeinu.
Moshe was a representation of Klal Yisroel. Moshe’s entire focus was to fulfill the Will of Hashem. Chazal tell us that had Moshe gone into Eretz Yisroel, the Bais Hamikdash would never have been destroyed. However, Klal Yisroel were not worthy of that yet. Perhaps the posuk tells us that Moshe raised his hand to hit the rock to tell us that it was not really Moshe who wanted to go against the Will of Hashem. Just as Moshe’s hands became heavy when Klal Yisroel were not worthy, and therefore, the luchos were transferred from his hands to stone, so too, over here, Moshe’s hand raised itself and hit the rock. It was Klal Yisroel who were not worthy and did not believe in Hashem, and therefore, Moshe and Aharon were unable to lead Klal Yisroel into Eretz Yisroel.
May we be zoche speedily in our days to have Moshe and Aharon lead us into Eretz Yisroel for the Geulah Shlaima.
אדומה פרה
שאלה:
חומש ויקרא דן בקורבנות טומאה וטהרה, ובמדבר בכל לקחי בני-ישראל במדבר ללימוד לדורות. אם כן, מה עניין פרה אדומה לחומש במדבר? היה לה להיות בחומש ויקרא.
תירוץ:
פרשה זו נכתבה דווקא כאן כתגובה לפרשה הקודמת- קורח. קורח כפר במשה והיה ה"רפורמי" הראשון, וטען כי ה' נתן את התורה אבל רק ראשי פרקים, ואת הפרטים משה הוסיף מדעתו. ה' ציווה לבנות את המשכן אבל למנות את אהרן – משה מדעתו מינה.
הראיה לדבריו: אילו התורה היתה כולה מפי ה' הרי לא היו מצוות שאינן נתפסות איש בציצית שכולה תכלת ושאל 250בשכל האדם. וכך הלביש את את משה אם חוט אחד פוטר טלית שלמה. טלית שכולה תכלת אינו דין שתפטור את עצמה?! בכך התריס כנגד משה, שדברים אלו לא נצטווית עליהם ומלבך אתה בודה אותם.
אבל קרח לא השכיל להבין שבעצם זה שאינו מבין זוהי ההוכחה שמשה קיבל זאת כך, ויתרה מזו – אם משה היה ממציא זאת כשבאו אליו, היה מיד קולט את התכנון ואומר שטלית כזו פטורה היא!...
התיקון לקרח הוא פרה אדומה אך כיון שמשה קיבל זאת כך משמיים הוא ענה לקרח – בין אם הדבר מובן ובין אם לא! ומכיוון שקרח לגלג וכתוב "ובני קרח לא מתו", היינו שיתכן שנשאר משהו בספק בליבותיהם של השומעים, לכן באה פרשת פרה אדומה שנבין שטעמי המצוות למעלה משכלנו והבנתנו.
-ק"כי לא דרככם דרכי נאום ה'", ולמרות שקרח צדיק היה ("צדי " ס"ת קרח) לא הצליח להשיג את טעמי המצוות.ח יפר-רכתמ- טענתו דומה לסיפור הבא:
נהג משאית בא לרב ושאל האם הוא צריך לומר פסוקי דזימרה באם גמר את כל ספר התהילים לפני התפילה? חייך הרב וענה לו: אם יבקשו ממך לקחת ולהוביל מיכלי דלק, תסכים? "בוודאי" – ענה האיש ולפני הנסיעה תמלא את מיכל הדלק? – הקשה הרב "ודאי, אחרת המשאית לא תיסע..." – ענה בביטחון אבל המשאית גדושה חביות דלק?! שאל הרב. ענה נהג המשאית: "אוייי... באמת... אין קשר ביניהם". לרגע זה חיכה הרב ואמר: "גם אין קשר בין התהילים שקראת לפסוקי דזימרה בתפילה"... כן הוא בטעות קרח, אין קשר בין חוט התכלת לטלית כולה...
RABBI YAKOV YOSEF SCHECHTER
בן ציון סנה הרב שיעור קצר בעניני דיומא upstairs 20באידיש ועברית אחרי ותיקין ב
