לוח חב"ד
על פי הספר "הלכות ומנהגי חב"ד"
יום שישי ז תשרי
- 'מנהג בית הרב' להדליק לשבת תשובה "נר תשובה"1 קלוע מפתילות, ובו פתילה לכל אחד ואחד מבני הבית, ודייקו לעשותם משעווה. בשעת הכנת הנר, היו קוראים בשם מי שעבורו מכינים כל פתילה3.
- הרבי אמר: "מנהג חב"ד להדליק שלושה נרות תשובה".
- בברכת "מגן אבות" לאחר תפילת ערבית אומרים "המלך הקדוש".
שבת שובה
- שבת שובה מתקנת ומעלה את כל שבתות השנה5.
- בשבת שובה יש להחליט החלטות טובות: להוסיף בכל ענייני העבודה בתורה, עבודה וגמילות חסדים. כולל גם צדקה בשבת באופן המותר, על-ידי הכנסת אורחים בסבר פנים יפות וכיוצא בזה".
- בשבת שובה דורש הרב מהלכות החג, "והעיקר – לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו".
שבת קודש פרשת האזינו ח תשרי, שבת שובה
- את שירת "האזינו" צריך כל יהודי לדעת בעל פה, וזהו דבר שמביא שפע ברכה גדול בפרנסה.
- הנוסח שאומרים בהוצאת ספר תורה הוא כמו בכל שבת, ללא שינויים".
- לא מעלים קטן ל'מפטיר' בשבת זו, גם לא במקרים יוצאים מן הכלל10.
- לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת קודש לא אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש"11.
- לא עורכים 'קידוש לבנה' עד מוצאי יום הכיפורים12.
- בקריאת שמע שעל המיטה, גם אם נאמרת לאחר חצות הלילה, לא אומרים תחנון13.
יום ראשון ט בתשרי, ערב יום הכיפורים
- מהיום ועד אחר ראש חודש מר-חשוון לא אומרים תחנון14.
- אסור לצום ביום זה15.
סדר כפרות
- עושים כפרות על תרנגול לבן16.
- זמן הכפרות - באשמורת הבוקר של ערב יום הכיפורים17.
- מי שאינו יכול לעשות את סדר הכפרות בערב יום הכיפורים - יקיים זאת יום או יומיים לפני כן, כי כל עשרת ימי תשובה ימי כפרה הם18.
- הכפרות יהיו כפי מספר בני הבית, תרנגול לזכר ותרנגולת לנקבה.
- לאישה מעוברת לוקחים שלושה כפרות: אחת בשבילה, וזכר ונקבה בשביל ספק הוולד19. רגילים לעשות זאת באופן שאומרים את הנוסח פעם אחת, ומסובבים את כל הכפרות ביחד. אך ניתן לעשות זאת גם בזה אחר זה20.
- הנוסח שאומרים בהוצאת ספר תורה הוא כמו בכל שבת, ללא שינויים".
- אומרים "בני אדם" עד "מצאתי כופר" פעם אחת, ואחר כך אומרים פעם אחת "זה חליפתי" עד "ולשלום", ובזמן אמירת "זה חליפתי..." מסבבים שלוש פעמים את התרנגול/ת מעל הראש. כך עושים שלוש פעמים. בסך הכול אמירת "בני אדם" עד "ולשלום" שלוש פעמים. ובסך הכול מסובבים תשע פעמים21.
- אב העושה כפרות לבנו הקטן, אומר "זה חליפתך"22.
- אם היה פגם בשחיטה, צריך 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה הייתה כדין, גם אם התגלה שהעוף הינו טריפה, לא צריך 'כפרה' אחרת23.
- המהדרין מכסים בעצמם את הדם בברכה, לאחר קבלת רשות (ושליחות) מהשוחט, שהמצווה מוטלת עליו. הרבי היה מכסה את הדם באמצעות נוצה, בחמש תנועות24.
- ממתינים לבדיקת הסימנים על ידי השוחט, כדי שהברכה לא תהיה לבטלה25. נוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי הדַם בֶּעפר"26. גם מי שמכסה את הדם בפעם ראשונה לא יברך "שהחיינו"27.
- נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר, שבעלי החיים יאכלום. כי ראוי לרחם על הבריות כדי שירחמו עלינו מן השמיים28.
- ראוי לתת את סכום פדיון הכפרות לעניים או לקופות הצדקה בו ביום, ובהקדם האפשרי29.
- אם נותנים את העופות עצמם לעניים, שאינם מתביישים בכך, יש לוודא שהם יודעים כיצד להכשירם במליחה כדת וכדין.
- בערב יום הכיפורים, לאחר הכפרות, לבשו רבותינו נשיאנו בגדי יום טוב30.
מנהגי היום
- לא אומרים "מזמור לתודה"32, ו"אבינו מלכנו"33.
- נהוג לבקש 'לעקאח' (עוגת דבש), וגם לאכול ממנו34. שאם נגזר עליו חס ושלום שיזדקק למתנת בשר ודם, יצא ידי חובה בקבלה זו של ה'לעקאח'35.
- הרבי נהג לחלק 'לעקאח' לכל אחד ואחד כשהוא לבוש בגדי משי של שבת וחגור אבנט, ולברך את כל אחד ואחד ב"שנה טובה ומתוקה"36.
- באופן כללי, אין זה נפוץ בין אנ"ש ללכת היום לקברי צדיקים37.
- מרבים בנתינת צדקה, ובפרט לפני תפילת מנחה38. הבעל שם טוב אמר: "מקול קשקוש המטבעות בקערות, מתפרדים הקליפות"39.
- אחר חצות היום יש לקרוא כל אחד לעצמו את ההפטרה של יום הכיפורים40.
אכילה ושתייה
- מרבים באכילה ובשתייה כפי שיעור של שני ימים - ערב יום הכיפורים ויום הכיפורים41. וכל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי42.
- צריך לאכול היום לכל הפחות שתי סעודות שאוכלים בהם פת43.
- נוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסני בצק ממולאים בשר)44.
- היום טובלים את פרוסת 'המוציא' בדבש45, אבל על השולחן שמים גם מלח46.
- אוכלים היום רק מאכלים שקלים לעיכול, כמו עופות ודגים. גברים לא אוכלים היום שום וביצים כלל47.
מלקות וטבילה
- לפני טבילה ותפילת מנחה48 נוהגים ללקות ל"ט מלקות קלות ברצועה של עגל. הנלקה מוטה, ופניו יהיו לכיוון צפון.
- סדר ההלקאה: על כתף ימין, על כתף שמאל ותחתיהם באמצע49, וחוזר חלילה. המלקה והנלקה שניהם אומרים שלוש פעמים את הפסוק "והוא רחום", שיש בו ל"ט תיבות. בכל הלקאה אומרים תיבה אחת50.
- לפני הטבילה יש לבדוק שלא יהיה על הגוף שום חציצה51.
- טובלים שלוש פעמים, כיוון שטבילה זו היא משום תשובה, כגר המתגייר52.
מנחה ווידוי
- בתפילת מנחה בלחש, אחרי "יהיו לרצון" הראשון, אומרים וידוי ו"על חטא"53.
- סדר אמירת הוידוי: מתוודים בעמידה, ומתכופפים מעט בעת הוידוי54.
- במקומות המפוסקים במחזור בנקודותיים לאחריהם ("דיברנו דופי:" - "טפלנו שקר:" - "קישינו עורף:"), מפסיקים מעט.
- מכים על החזה באותיות הא-ב של "אשמנו", וכן באמירת: "ואנחנו הרשענו"55, "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו" וכן באמירת "ועל חטאים"56.
- ההכאה ב"על חטא" היא בעת שאומרים "שחטאנו", וב"ועל חטאים" - בעת שאומרים "שאנו חייבים"57.
- לא אומרים "אבינו מלכנו".
סעודה מפסקת
- בסעודה המפסקת - המאכלים יהיו ללא מלח. ישנם כמה טעמים בדבר, והטעם הפשוט הוא כדי שלא יצמא ביום הכיפורים למים58.
- גברים לא אוכלים בסעודה זו מאכלי חלב וחמאה, וכן לא תבלינים חריפים59.
- מפסיקים לאכול מבעוד יום (בזמן הדלקת נרות). כשמפסיק לאכול לפני זמן הדלקת נרות, יעשה תנאי לפני ברכת המזון, שעדיין אינו מקבל עליו את התענית60.
- בכוונת האכילה של הסעודה המפסקת מופיע שצריך "שלוש קערות". כדי לקיים זאת, ציווה הרבי הרש"ב לבנו הרבי הריי"צ, כי לאחר שיאכל מעט מקערת המרק, יוסיף לה כף מרק נוסף, ולאחר שיאכל עוד קצת, יוסיף כף נוספת61.
קודם החג
- רבים נוהגים לטבול גם לאחר סעודה המפסקת, כדי שהטבילה תהיה סמוכה ליום הכיפורים62.
- חתן בשנת הנישואין שלו, שלבש 'קיטל' בעת החופה, אינו לובשו ביום הכיפורים63. אָבֵל (רחמנא ליצלן) בשנת האבלות - ילבשנו64. לא נכנסים עם ה'קיטל' לבית הכיסא65.
- נועלים נעלי בד וגומי, וכן נעל העשויה מכל חומר אחר מלבד עור66, ולא כפי המחמירים בזה.
- כל איש נשוי מדליק "אַ לעבעדיגע ליכט [=נר חיים]". ולנשמת הוריו שנפטרו - נר נשמה.
- גם אישה מדליקה נר נשמה על הוריה. ומדליקים נר נשמה אחד גם אם שני ההורים נפטרו67.
- את נר הנשמה מדליקים בבית כדי להבדיל עליו במוצאי יום הכיפורים (בצירוף נר נוסף)68.
- מרבים בנרות בבית הכנסת69.
- לפני ההליכה לכל נדרי מברכים את הבנים והבנות70. הרבי נהג לברך את תלמידי הישיבה, כשהוא לבוש ב'קיטל' ובטלית.
- הרבי הרש"ב בירך את נכדותיו, כשידיו למעלה מראשה של כל אחת ואחת71.
- רבותינו נשיאינו היו מברכים בנוסח ברכת כוהנים ("וידבר ה'... יברכך... יאר... ישא... ואני אברכם")72.
"כל נדרי"
- מתעטפים בטלית, ומברכים עליה לפני השקיעה73.
- אם יש שהות, יאמר כל אחד לעצמו (לפני פרקי התהלים שקודם "כל נדרי") ווידוי - "אשמנו" ו"על חטא", וכן נהגו רבותינו נשיאינו74.
- לא מקפידים לומר את "כל נדרי" מבעוד יום75.
- לפעמים, היה הרבי מורה לנגן "אבינו מלכנו", ולאחר מכן אמרו את תשעת מזמורי התהלים קטו-קכג שקודם כל-נדרי76.
- פותחים את ארון הקודש, ומוציאים לפחות שלושה ספרי-תורה77. מוכרים את מצוות החזקת ספרי התורה78, ומצווה גדולה לקנות החזקת 'ספר ראשון'79. וכן הרבי נהג להחזיקו76.
- שני אנשים כשרים פונים עם ספרי התורה למקום החזן (המצטרף איתם כ'בית דין'), ועומדים עם ספרי התורה בסמוך לו. לא מקיפים עם הספרים את בימת הקריאה, ולא עומדים עימם על הבימה80.
- "על דעת המקום... אנו מתירים להתפלל" צריך החזן (בלבד) לומר בקול נמוך, אך באופן שהעומדים סביבו, שהם בית דין, ישמעו81.
- את "כל נדרי" אומר הקהל כולו בקול נמוך, יחד עם החזן82.
- את הפסוק "ויאמר ה' סלחתי כדברך" - אומר הקהל שלוש פעמים, ורק אחר כך חוזר החזן ואומרו שלוש פעמים83.
- בעת שהחזן מברך "שהחיינו" בקול רם, הקהל מברך כל אחד לעצמו בלחש, וייזהרו לסיים קודם שיסיים החזן, כדי שיוכלו לענות "אמן" אחר ברכתו84.
- יש להכריז בבית-הכנסת, שאלו שבירכו "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, לא יברכו עתה81.
אחר התפילה
- הרבי הנהיג לומר בציבור לאחר תפילת ערבית את כל ספר התהלים. למרות שאומרים את ארבע המזמורים הראשונים לאחר התפילה (כפי המופיע במחזור), חוזרים ואומרים שוב מתחילת הספר85.
- קריאת שמע שעל המיטה כמו בכל שבת ויום-טוב. לא אומרים תחנון ו"על חטא"86.
- קודם השינה (לפני ברכת "המפיל") אומרים תשעה מזמורי תהילים: קכד-קלב87.
הלכות התענית
- חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים, אינו מקדש ואינו צריך לבצוע על לחם משנה. אבל אומר בברכת המזון "יעלה ויבוא", ואומר "ביום-הכיפורים הזה, ביום סליחת העוון הזה, ביום מקרא קודש הזה"88. אם שכח לומר "יעלה ויבוא" ונזכר לאחר ברכת "בונה ירושלים", לא יחזור89.
- מחנכים את הילדים (בנים ובנות), הבריאים מגיל תשע והכחושים מגיל עשר, להתענות לשעות. בזמננו אין מקפידים שבני שתים עשרה ובנות אחת עשרה יתענו כל היום90.
- מה שנהגו המון העם לענות את התינוקות בליל יום הכיפורים, ואף כשצריכים לאכול מונעים זאת מהם, טעות היא בידם91.
- ילדים הזקוקים לאכול ביום הקדוש, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה, ושיברכו כדין92.
- חולה שזקוק לאכול ב'שיעורים', על פי הוראת רב מורה הוראה, ינהג כך: 'שיעור' אכילה הוא 30 סמ"ק מוצק (נפח קופסת גפרורים רגילה), וניתן ורצוי לדחוס את הלחם וכדומה לכלי המדידה ככל האפשר; שיעור שתיה 40 גרם/סמ"ק נוזל. וממתינים בין כמות לכמות 9 דקות, ואם אי אפשר - לפחות 7 או 6 דקות; שיעורי האכילה והשתיה אינם מצטרפים זה לזה.
- היוצא לבית הכיסא בליל יום הכיפורים אחר התפילה, ייגע במקומות המכוסים כדי שיצטרך ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ולברך "אשר יצר" בידיים טהורות. אבל ביום, די בכך שעשה צרכיו כדי ליטול כאמור, כיוון שצריך להתפלל אחר כך93.
יום שני י תשרי, יום הכיפורים
השכמת הבוקר
- נוטלים ידיים רק עד סוף קשרי האצבעות.
- לאחר ניגוב הידיים, מעבירים את המגבת על גבי העיניים, כדי להעביר מהן את חבלי השינה. אך אם העיניים מלוכלכות, מותר לרחצן מעט כפי הנדרש כדי להעביר את הלכלוך94.
- כוהנים נוטלים את ידיהם עד פרק הזרוע95.
- לא מברכים "שעשה לי כל צורכי"96.
שחרית וקריאת התורה
- "כל מי שמכוון בעת התחלת "אדון עולם", כתב ר' יהודה חסיד ורב האי גאון ורב שרירא גאון: 'ערב אני בדבר שתפילתו נשמעת, ואין שטן מקטרג על תפילתו, ואין לו שטן ופגע רע בראש השנה ויום הכיפורים בתפילתו, ואויביו נופלין לפניו'"97.
- המתפלל במניין שאומרים בו בקדושה את נוסח "כתר" בכל תפילות היום, לכאורה יענה עמהם כנוסחם98.
- באמירת הפיוטים "האדרת והאמונה" ו"לא-ל עורך דין" בחזרת הש"ץ, נהג הרבי לעמוד.
- מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים לשישה עולים בעבודת היום שבפרשת אחרי מות, לאחר מכן מניחים את הספר השני לצד הספר הראשון ואומרים חצי קדיש, ומגביהים וגוללים את הספר הראשון. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פינחס: "ובעשור לחודש", ולאחר מכן מגביהים וגוללים.
- קריאת התורה, מלבד המפטיר", היא בניגון המיוחד לימים הנוראים. כך גם אמירת 'ויעזור', קריאת העולים לתורה, ברכות התורה, ו'מי שבירך' הם בניגון זה.
- הנוסח הנכון ב'מי שברך' היום הוא: "ולכבוד יום הכיפורים"100.
הזכרת נשמות
- בהזכרת נשמות אומרים: "בן/בת פלונית"101.
- מי שיש לו אב ואם, יוצא מבית הכנסת בזמן הזכרת נשמות102. אָבֵל (רחמנא ליצלן) בשנה הראשונה למות אביו או אימו, נשאר בבית הכנסת, אבל אינו אומר 'יזכור'103.
- לאחר הזכרת נשמות אומרים "אב הרחמים", וגם מי שאינו מזכיר נשמות יכול לומר זאת104.
תפילת מוסף
- אם יש מילה בבית-הכנסת, מלים קודם "אשרי". ומברכים על הכוס ומטעימים לתינוק הנימול, חוץ ממה שנותנים לו לטעום כשאומרים "בדמייך חיי". אם המילה היא מחוץ לבית הכנסת - יחזירו את ספר התורה לארון הקודש לפני שיוצאים105.
- בבתי-הכנסת המרוצפים באבנים, שיש להכין מגבות וכדומה להפסיק בין פני המשתחווים ב"עלינו" לבין הקרקע106.
- לא נוהגים לפרוש מטפחת וכדומה על רצפת קרשים, או ריצפה המצופה כל חומר אחר מלבד אבנים107.
- באמירת "עלינו" בתפילת מוסף, לא רוקדים אחרי אמירת המילים "להבל ולריק"108.
- הרבי היה נעמד לאמירת "ונתנה תוקף"109.
- סדר הכריעה ב"עלינו" וב"והכוהנים": בכריעה תחילה כריעה על ברכיו וגודלי רגליו. אחר כך על גודלי ידיו; ובהשתחוואה מתרומם מברכיו. במצחו מגיע עד הרצפה (בהפסק משהו), ונשאר עומד לזמן קצר על ארבעת אגודלין110.
- אסור לחזן לעקור ממקומו בעת התפילה, ולכן יעמוד קצת רחוק מן התיבה כדי שיוכל לכרוע ולהשתחוות, והעומדים לידו עוזרים לו 111קום.
- לאחר "עלינו" אומר הקהל (בלבד) את פסוקי "אתה הראת". החזן צריך לומר את כל "עלינו" בקול, ולהאריך בזה מעט, כדי שהקהל יספיק לקרוא את כל הפסוקים בשעה שמסיים "הוא אלוקינו אין עוד".
- בשנים הראשונות, עמד הרבי ב'סדר העבודה', וישב רק לאמירת פיוט "כאוהל הנמתח".
- "אתה כוננת" צריך החזן לומר כך: לצעוק "אתה", להפסיק מעט, ואחר כך להמשיך ולומר "כוננת עולמך..."112.
- באמירת "חטאו, עוו, פשעו... בני-ישראל" ב'סדר העבודה', "יפה עושים המכים על ליבם כדרך שעושים באמירת 'אשמנו'"113.
- גם בשנים בהם ישב הרבי ברוב 'סדר העבודה', היה נעמד לאמירת "והכוהנים" (וכן לקטעים נוספים).
בין התפילות
- בין תפילת מוסף לתפילת מנחה עושים הפסקה. אם אפשר, לכל הפחות שלושת רבעי שעה114.
- הרבי הרש"ב היה לומד את כל שיעוריו הקבועים (גם בנגלה), גם בראש השנה ויום-הכיפורים וכו'115.
- בשולחן ערוך רבינו הזקן116 מוזכר המנהג ללמוד ביום הכיפורים משנה וגמרא מסכת יומא. אך הרבי מציין שלא ראה שנוהגים כך117.
מנחה ונעילה
- קריאת התורה במנחה במנגינת הטעמים הרגילה118.
- בתפילת מנחה הכוהנים לא נושאים כפיים. החזן אומר: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, ...ברכנו".
- זמן תפילת נעילה מתחיל כשהשמש בראש האילנות. כלומר: קרוב לתחילת השקיעה119.
- לפני "אשרי" פותחים את ארון הקודש, והוא נשאר פתוח עד אחרי התקיעה שבסוף נעילה120.
- בחצי קדיש שלפני תפילת נעילה ובקדיש תתקבל שאחריה, אומרים "לעילא ולעילא מכל".
- בנעילה אומרים "חתמנו" (בתפילה וב"אבינו מלכנו", במקום "כתבנו"), "וחתום" (במקום "וכתוב"), "ניזכר ונחתם" (במקום "ניזכר ונכתב").
- אומרים "היום יפנה" גם אם כבר העריב היום121.
- בפיוט "ה' ה' - אזכרה אלוקים ואהמיה", בו מוזכרים הי"ג מידות כחלק ממבנה הפיוט, כמדומה שאומרים י"ג מידות רק בפעם הראשונה (ולא בתור פזמון בין בית לבית).
- הרבי הרש"ב נהג לומר "ואוצרך, הטוב לנו, תפתח" עם הפסק לפני המילה "תפתח", וחיבור של המילה "לנו" למילה שלפניה ("הטוב לנו")122.
- הכוהנים לא נושאים כפיים בתפילת נעילה, גם כאשר עוד היום גדול123.
צאת הצום
- צום יום הכיפורים הוא עשרים ושש שעות132, אך לפועל מקילים בזה וצמים קצת יותר מעשרים וחמש שעות133.
- אחרי תפילת ערבית, קודם ההבדלה וקידוש לבנה, צריך ליטול את הידיים שלוש פעמים לסירוגין עד פרק הזרוע, כמו נטילת ידים של הבוקר ביום רגיל, אבל בלי ברכה. גם הכוהנים שכבר נטלו ידיהם לנשיאת כפיים עד פרק הזרוע, אף אם נטלו אז לסירוגין, צריכים ליטול ידיהם עתה שוב134.
- את ברכת "בורא מאורי האש" בהבדלה מברכים דווקא על "נר ששבת" (נר שדלק מערב יום הכיפורים).
- מעיקר הדין ניתן לברך גם על נר אחר שהודלק מ"נר ששבת", אך טוב להחמיר ולברך על ה"נר ששבת" בעצמו.
- "נר ששבת" שהוא מנרות בית הכנסת, שנועדו בעיקר "לכבוד" ולא "להאיר", לא מברכים עליו לבדו, אלא בצירוף נר אחר שהודלק ממנו135. וגם בבית, מצרפים נר נוסף אל ה"נר ששבת", כפי שנהוג בברכת "מאורי האש" בכל הבדלה. הרבי הריי"צ הקפיד (בהבדלה זו) לעשות את ההבדלה בעצמו136.
- בכל השנה לא נותנים לאחרים לשתות מהיין שנשאר בכוס ההבדלה (רק אם מדובר בכוס שבירכו עליה ברכת המזון), אך בהבדלה זו של מוצאי יום הכיפורים הדבר אפשרי136.
- לאחר הבדלה, עורכים 'קידוש לבנה' - בחגירת אבנט [אבל לאו דווקא עם הטלית וה'קיטלי137]. ראוי לרחוץ את הפנים ולנעול את הנעליים לפני כן138.
- מי שכבה נר החיים שלו ביום הכיפורים, תקנתו שידליקנו שוב במוצאי יום הכיפורים, ולא יכבנו עוד אלא יניחנו לדלוק עד סיומו, וגם יקבל עליו שכל ימיו לא יכבה נרו במוצאי יום הכיפורים, לא הוא ולא אחר, אלא יניחנו לדלוק עד סיומו139.
- במוצאי יום הכיפורים אוכלים סעודה חשובה140. עריכת סעודה זו בהרחבה, ממשיכה שפע גשמי עבור כל השנה141. טובלים את פרוסת 'המוציא' בדבש142, אבל על השולחן שמים גם מלח143.
- לא מברכים את ברכת "שעשה לי כל צרכי", עד למחרת בברכות השחר119.
- הערב מתעסקים בעשיית הסוכה119, ויוצאים ידי חובת העניין גם באמצעות דיבור אודות ענייני הסוכה144. באחת השנים ראו שהרבי חוזר הביתה בערב, ומיד בכניסתו לחדר, עוד בטרם פשט את ה'קיטל', ניגש לארון הספרים, הוציא משניות מסכת סוכה והחל ללמוד145.
יום שלישי יא תשרי
- מחרת יום-הכיפורים נקרא "בשם השם" (ובאידיש: "ג-ט'ס נאָמען")146.
- מקדימים היום לבוא לבית הכנסת לתפילת שחרית147.
- לא עורכים יום תענית מהיום עד אחרי אסרו חג סוכות. אך חתן ביום חופתו (בין יום הכיפורים לחג הסוכות) מתענה148.
בניית הסוכה
- צריך שלכל משפחה תהיה סוכה משל עצמה. הסיבה לכך: הסוכה צריכה להיות בדומה לדירה ("תשבו - כעין תדורו"), שיש לכל משפחה דירה משל עצמה. ובנוסף, בכך יתאפשר להם לעסוק בעצמם בעשיית הסוכה, שגם היא נחשבת מצווה149.
- אפשר להקים את הסוכה בתוך הבית, על ידי הסרת גג נפתח וכדומה, ואין כל הידור בכך שהסוכה תהיה מחוץ לבית דווקא150.
- מנהגנו לעשות לסוכה ארבע דפנות151.
- ניתן לעשות את הדפנות, גם מלכתחילה, מדברים הפסולים עבור הסכך.
- מניחים 'סכך' רב על גבי הסוכה. אדמו"ר הזקן היה מצווה על כך: "סמיך יותר! עוד יותר סמיך!"152. וכדי "שיהיו כוכבים נראים מתוכה" תוחבים מקל בעובי הסכך, ויוצרים נקב שדרכו יוכלו לראות את הכוכבים153.
- לא נהוג לעשות רצפה מיוחדת עבור הסוכה. אך אלו שבונים את סוכתם בגינה, מחובתם להכין לה ריצפה מיוחדת כדי שיוכלו לאכול בה בשבת וביום טוב, שכן תוך כדי האכילה נשפכים מים על הארץ, ותהיה זו השקיה אסורה.
- אנו לא נוהגים לתלות קישוטים בסוכה ('נוי סוכה'), לא תחת הסכך ולא על הדפנות. בסוכת הרבי לא היו תלויים סדינים או תמונות כל שהם, אך השתדלו להרבות ביותר בהדר וביופי של הדפנות והסכך עצמם.
- הרבי סיפר כי הרבי הריי"צ וכן אביו רבי לוי יצחק, לא עסקו בעצמם בעשיית הסוכה154. עם זאת, מסופר כי הרבי השתתף בעצמו בבניית הסוכה בביתו, באמצעות זריקת כמה ענפים של סכך.
ארבעת המינים
- קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן להדר לברך על אתרוג מקלבריה. גם בימינו, שיש אתרוגים משתילי קלבריה שגדלים בארץ הקודש ת"ו, עדיין יש להשתדל לברך על האתרוגים שבאים מקלבריה עצמה155.
- מראה האתרוג צריך להיות צהוב (בדומה לשעווה), ולא כמו אלו שמדקדקים שמקצתו יהיה ירוק. ויש להעדיף רכישת אתרוג צהוב, אף אם יש בו חיסרון בהידור של יופי (כמו כתמי עלים - 'בלעטלאך').
- לוקחים לולב שהסיומת של עליו למעלה אינה כפופה (מדובר בכפיפה שנקראת 'כפתורים' = 'קנעפלאך').
- הדברים עליהם הקפיד הרבי הריי"צ בבחירת הלולב: 1) השדרה צריכה להיות באמצע הלולב ממש, ולא מן הצד קצת; 2) על הלולב להיות ישר; 3) הלולב לא יהיה דק; 4) עלי הלולב יהיו מחוברים מאחור בקליפה ('קורה'). ההקפדה על הפרט האחרון ידועה לנו גם מהנהגת הרבי156.
- רצוי לרכוש עבור כל אחד מהבנים מגיל שש ומעלה, את ארבעת המינים כשרים כהלכתם157. עבור אלו שלאחר בר מצווה, רצוי לרכוש כמובן ארבעת המינים מהודרים.
- לא מדקדקים לשלם עבור ארבעת המינים לפני החג דווקא.
יום חמישי יג תשרי
- יום הסתלקות כבוד קדושת אדמו"ר מהר"ש.