הנחיית הורים באופן המתקבל
בהשגחה פרטית אני מעביר קורס הנחית הורים לאברכים בחסידות קטנה מסוימת וב"ה האוירה מאוד חיובית וקבלתי פידבקים טובים [ואף הוזמנתי לטיש שמחת בית השואבה של החסידות]. כשישבתי עם הנהלת העמותה, סיפרתי להם על מכללת 'תורת הנפש' ועל כך שמקור החומרים אותם אני מלמד הוא מהרב והכל מסודר ע"פ הספירות וכו', והדבר העלה אצלם חשש שזה עלול 'להפחיד' את ההורים שיש כאן עסק של 'קבלה'. בנוגע לפרק שמבוסס על ספירת היסוד, הם ביקשו בפירוש לא להזכיר עניינים של פגם הברית, כיוון שזה נושא רגיש שרק הרבי אצלם מדבר על זה. אני מצדי מרגיש שכן אפשר להסביר ולגלות יותר להורים המשתתפים בקורס באופן שיהיה מתקבל גם אצלם. השאלה היא עד כמה להיות עדין ומתחשב ב'מקבלים' שם ובהנחיות העמותה?
מענה:
בודאי צריך להיות עדין ומתחשב, אך להיות "אתה" ולא מישהו אחר. היה נחמד להתחיל כל שיעור עם ווארט על הפרשה מספר היסוד של החסידות הזו, לפי ההסברים שלנו. עוד נקודה: לא צריך לקרוא לדברים שלנו קבלה, רק חסידות. ספירות זה לא קבלה, זה סיפורי צדיקים, כל ספירה היא צדיק ולכל צדיק יש את הסיפור שלו וה' אוהב צדיקים ו'סופר' את כולם (ובעצם "ועמך כלם צדיקים", ויש 'לספור' כל יהודי, שכן "דבר שבמנין לא בטל"). אם חסר צדיק, אזי חסרה ספירה (אמנם כתוב "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה", אבל כל אחד כלול מעשר עד אין סוף) וכל צדיק וצדיק מאיר כאבן ספיר. כל ההתבוננות שלנו היא "איה סופר את המגדלים", המגדלים תורה ותפלה ומעשים טובים.
תפלה – זרימה או קרב?
הרב מסביר בכמה מקומות שתפלה היא הדבר הכי טבעי לאדם ("ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו") ובדורנו הדגש הוא על דוקא על עבודת האתהפכא. לאור זאת, איך ניתן לפרש באופן ממתיק את מאמר הזוהר המובא תדיר בחסידות "שעת צלותא שעת קרבא"?
מענה:
תפלה לשון הפלאה, ה' אליו מתפללים הוא פלא פלאים "דלית מחשבה תפיסא ביה כלל", ובכל זאת הוא שומע ועונה לנו בתפלותינו אליו יתברך. עיקר ההתבוננות בתפלה צ"ל בהפלאה של ה', וכך מתקרבים לפלא־עליון, היינו "שעת צלותא שעת קרבא", לשון התקרבות לצל (ע"ה = הפלאה, יא "חד ולא בחשבן" – ברבוע) העליון ב"ה, "צלא דמהימנותא". תפלה כזאת היא תפלה שמחה מאד שהרי "צלא דמהימונתא" הוא זמן שמחתנו. שנה טובה ומתוקה