בייה ואייו תשרי, היתשלייו
ברוקלין נ.י.
אל בני ובנות ישראל אשר בכל מקום ומקום
הי עליהם יחיו
שלום וברכה!
בהמשך למכתב מיום חייי אלול בקשר למשמעותו של ראש-השנה כייראשיי של השנה הנותן הוראות כיצד להתנהג בכל ימי השנה, כשם שהראש מנחה את כל אברי הגוף, ובקשר להערה (במכתב האמור) שנוסף על ההוראות שישנן בענינים שהם במידה שוה לגבי כל ראשי-השנים - קיימות הוראות מיוחדות בענינים בהם ראש-השנה של שנה מסויימת שונה מאחרים, כמו, למשל, כשראש-השנה חל בשבת, כפי שזה השנה, דבר שהוסבר במכתב האמור -
נתעכב כאן על נקודה נוספת שלגביה שונה ראש-השנה הנוכחי מראש השנה של שנים אחרות. הכוונה לעובדה שראש-השנה הנוכחי הוא ראש-שנה של יישנת עיבוריי. ובענין זה עצמו - שנה זו מצטיינת בכך שהיא כוללת את המספר המירבי של ימים ששנת-עיבור עשויה לכלול: 385 ימים'.
כפי שהוסבר בהרחבה בהזדמנות קודמתי, תוכן הענין של שנת-עיבור, על-פי הלוח התורני, הוא - למלא את כל החסר במספר הימים בשנים קודמות, על-מנת להשוות את שנת-הלבנה (השנה המבוססת על חישובי הירח) עם עונות השנה (החלוקות על-פי השפעות החמה), שהרי גם עונות השנה קבועות, כמובן, על-ידי הקבייה, כפי שהתורה אומרת: "זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, לא ישבותויי (הכוונה לעונות השונות של השנה).
חודש העיבור אינו רק משלים את כל מה שנחסר בעבר, אלא אף נותן "מקדמהיי לשנים הבאות.
והשנה - העיבור הוא מירבי, כאמור.
***
ידוע שכל מה שאנו רואים ומוצאים בגשמיות, ובעולם הזה בכלל, הרי זה משום שכך הוא הדבר ברוחניות בעולמות העליונים, ואלה, הדברים הגשמיים, הם כפי (ומשום) שיינשתלשלו מהןיי (מן הבחינות הרוחניות). כך גם באופן מיוחד לגבי האמור לעיל :
התהליך הזה של מילוי והשוואת מספר הימים במובן הפשוט, בגשמיות, נובע מזה שכך הוא הדבר ברוחניות, שכן ייכל יומא ויומא עביד עבידתיהיי (=לכל יום יש תפקידו המיוחד, אותו הוא צריך למלא), וזו גם ההוראה המיוחדת עבורנו באשר לתפקידו של כל אחד מאתנו, בביצוע בפועל של ייאדם לעמל יולדיי, ייכל מעשיך לשם שמים"י ובכל דרכיך דעהויי, כפי שהדבר מודגש במכתב מיום חייי אלול.
לאור האמור מובן שההכנות לעבודה הנדרשת מיהודי לשנה החדשה - בימים שלפני ראש-השנה, ובמיוחד בימי הסליחות, בראש-השנה, בעשרת ימי תשובה ובמיוחד ביום הקדוש - צריכות להיות באופן של יישנת עיבוריי, למלא ולהביא לידי שלימות את העבודה שלא הושלמה בשנה החולפת, עד כדי - נתינת יימקדמהיי על העתיד.
וכל האמור צריך להיעשות במדה המלאה והמירבית ביותר.
וכפי שהודגש תכופות - הרי מאחר שהקבייה מבקש ומצפה מיהודי עבודה מסוימת, ברור שהוא צייד אותו בכל הכוחות והאמצעים הנחוצים כדי לבצע אותה בפועל ממש, ולבצע אותה יתר על כן - בשמחה ובטוב לבב, שכן כך צריכים להיות כל הענינים בעבודת ה'
***
חכמינו זייל אומרים שעשרת ימי תשובה הם ימים עליהם נאמר: יידרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוביי, כשעל קירבה זו נאמר שזו "קירוב המאור אל הניצוץ", התקרבות מקור האור אל הניצוץ הבא ממנו,
והם באים לאחר ימי-הסגולה של חודש אלול כאשר ייהמלך הוא בשדה ומראה פנים שוחקותיי אל כל הבאים לפגוש אותו.
הקבייה, המאור ומקור הברכות, יעזור נא לכל אחד ואחת ויתן להם הצלחה בביצוע העבודה האמורה באופן הטוב והמירבי ביותר, ביצוע במלוא המדה, כפי שאנו אומרים בתפלות ראש-השנה ויום-הכיפורים: "ותמלוך אתה הוא ה' אלוקינו לבדך על כל מעשיך"י,
על ידי הכרזת "אלוקינו"י, יישתמליכוני עליכם", יבוא יותמלוך על כל מעשיךיי, על הכל ובכל מקום,
ויהא הקבייה פועל בגלוי ישועות בקרב הארץ,
ובקרוב ממש את הישועה והגאולה האמיתית, ובפרט, כהמשך התפלה, ייבהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך"י,
שהם תמיד יימשכן כבודךיי וייעיר קדשך", גם עתה בזמן הגלות -
יזכו בקרוב לישועה וגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
בכבוד ובברכה לחתימה וגמר חתימה לשנה טובה ומתוקה
מנחם שניאורסאהן
---
Footnotes:
1. להעיר שזהו מספר שלם של שבועות. ובקביעות דהשנה – גם ר"ה שלאחריו חל בש"ק. 2. ראה ג"כ מכתב ב' דר"ח אד"ר, תשל"ג (נדפס בלקו"ש חי"א ע' 310 ואילך). הענין של שנת עיבור: ראה רמביים הלי קדהייח פייא הייב ופייו היייא ובמפרשיו שם. ובכיימ. עיבור: להעיר שבעיבור ישנו סוד העיבור (וראה רמביים שם פיייא הייד). ובירוש' סנהדרין (פייא הייב): בסוד עמי לא יהיו זה עיבור. ונתי בלקוטי לויייצ אגרות ע' קטו. על מנת להשוות: ראה רשייי ראה (טז, א) שזהו פשוטו של מקרא. - וברמביים שם רפייד כדי שיהא הפסח כוי - משאייכ עייד הפשט יישמור את חודש האביביי הוא ענין בפייע, ואביב שייך לעומר (ויקרא ב, יד) ולכן בפרשייי: עומר. "זרע.. ישבותו": בראשית ח, כב. פדרייא רפייח. אף נותן "מקדמה": רק בחלק משנות העיבור, אבל לא בכולם. ראה מפרשי הרמביים שם. ידוע: ראה שלייה מס' שבועות שלו (קפט, א) ובכיימ. מים רבים, תרלייו פקנייה ואילך. "נשתלשלו מהן": תניא רפייג. וראה פרדס שער טז בתחלתו. "כל.. עבידתי": זחייג צד, ב. וראה זחייא רסייד, ב. שכל יום ויום יש לו כחו. ובשו"ת הרשבייא חייא סתכייג. מבקש.. הנחוצים: במדבייר פיייב, ג. שכן.. ה': רמביים סוף הלי לולב. ועיין אויית סדייה תבא (נו, ג). וראה מכתב חייי אלול תשלייה (מכתב שלפנייז). חכמינו.. קרוב": רייה יח, א. בארוכה ראה אוהיית לשבח שובה (איתסא ואילך). עשרת ימי תשובה: עפמשייכ בכתר שייט סשיייב - מובן גודל ענינם בזמן הגלות. "קירוב.. הניצוץ": קונטרס העבודה ספייה. ובקנין החיים (תרפייח) פיייג: התגלות המאור אל הניצוץ וצעייק מעטייר נג, א). וראה אוהיית דברים ע' א'תסו. עוד פי': בהמצאו, קרוב - הנפהייא. "המלך הוא בשדה: ראה לקויית ראה לב, ב. מכתב דרייח אלול תשלייה (נדפס לעיל מכתב לה). על ידי.. יבוא.. על הכל: וכמו שהוא בזה שהם "נבראים מאין ליש וחיים וקיימים" (אגהייק סלייא. וראה שם הטעם). "אלקינו, "שתמליכוני: ראה טושוייע אוייח סייה. "שתמליכוני עליכם": ר"ה טז, א. וראה שוייע אדהייז רסתקפייב (מרשייי ברכות יב, ב) שבכל עשייית הקבייה מראה מלכותו כו'. ובפעייח ובסיי האריזייל ובכיימ - שעל עשייית הוא בנין המלכות. פועל בגלוי: ולא כבהזמן דאותותינו לא ראינו (תהילים עד, ט) אף שישנם. פועל.. הארץ: תהלים שם, יד. וקאי על יימלכי מקדם"י שלפניו. בקרב הארץ: באגהייק סכייח משמע שזהו גם במקום שליטת ג' קליפות הטמאות. שהם תמיד : כי (רמביים הלי ביהבייח ספייו) קדושתן יימפני השכינה כו' אעייפ ששוממין (כייה בדפוס רומי ולא כבדפוסנו ייששמומין". וכן הוא גם בדפוסנו ברמביים הלי תפלה פיייא היייא) בקדושתן הן עומדים".