ילקוט לוי יצחק על התורה

שמות כח, ד - ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי

טעם דאהרן – כהן גדול – משמש ב"שמונה" בגדים דוקא, דמורה על בחי' תיקון

אהרן הוא איש' החסד, כהנא רבאי, והוא בחי'3 באורך נראה אור דתיקון, ומספרו הואי אל מלא והוי' פשוט ומלא באלפי"ן", שאל הוי' הוא בחי' חסדים והוא בחי' אור כמ"ש" אל הוי' ויאר לנו, והוא שייך להדר' דתיקון, שהוא מה שחסד" אתגלי בפומא דאמה.

וכהן גדול משמש בח" בגדים, ע"ד הדר מלך הח'. וביוהכ"פ שהעבודה הוא רק בכהן גדול, מעכב"י שיהי' לו אשה, הוא כמו בהדר שיש לו אשה ושם" אשתו מהיטבאל.

תורת לוי יצחק, חידושים וביאורים לש"ס עמוד שמב

אלפי"ן הוא שם מ"ה, ה"תיקון" משבירת התוהו. הבחי' "אלקים" בגיי "לנו" וד"ל.

(1) ראה לקו"ש חכ"ז ע' 89, "כהן הוא איש החסד". ובהע' 19 מציין וז"ל: "ברכה לג, ח "וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך". וראה זח"א בהשמטות דף רנו סע"א. זח"ג דף קמה ע"ב ואילך. ועוד."

2) ראה פע"ח שער (יב) הסליחות פרק ח, ד"ה אמר יצחק (שהוא לשון האריז"ל). וז"ל: והנה התיקון השישי כי חפץ חסד כו' וכנגדו בי"ג מדות שבתורה ורב חסד מדה ו' ומדה זו היא מדת כה"ג כו' וכנזכר באדרא (דקל"ב ע"ב) כו' עיי"ש.

ראה תורת מנחם – ספר המאמרים ה'תשי"ג ע' קמט וז"ל: כהן הוא בחינת חכמה דאצילות, כי חכמה היא התחלת קו הימין, חח"ן מימין, ולכן נקראת כהן איש החסד. ובפרט לפי פירוש הרמ"ז דכהן הוא בחינת חסד דאריך שמתלבש בחכמה דאצילות, שאז גם החכמה היא בבחינת חסד, ונקרא כהן גדול, בחינת רב חסד. עיי"ש.

ראה גם סידור עם דא"ח רסח, ב [ובהוצאת תשע"ט – שצא, סע"א ואילך]. אור התורה תצוה עמוד א'תקסג ואילך (מובא לקמן סימן נא הערה 17).ה

וראה גם תורה אור תצוה פב, ב. ספר המאמרים ה'תרס"ה ע' קעא [ובהוצאת תש"פ – ע' רנז ואילך]. לקמן סי' נו. עט.

(3) תהלים לו, י.

4) כהן גדול הוא בחי' רב חסד. פירוש: מבאר ומרמז דאהרן בחי' חסד הוא בחי' "אור" בחי' תיקון, ומרומז בגי' שֵׁם "אהרן" בפסוק (תהלים קיח, כז) "אל הוי' ויאר לנו", והוא: ד"אהרן" בגי' 256, רנ"ו (ראה לעיל סי' ח. ט), וכן "אל מלא", היינו תיבת ואותיות "אל" במלוי כזה: אל"ף (111) + למ"ד (74) הוא מספר 185, ובצירוף שֵׁם "הוי' בפשוט ובמלוי אלפי"ן" היינו הוי' (26) + הוי' במלוי אלפי"ן יו"ד ה"א וא"ו ה"א (45) הוא 71. 185 + 71 = 256, רנ"ו. נמצא, ד"אהרן" הוא הגי' ד"אל הויי" ("אל" מלא + שם "הויי" פשוט + שֵׁם "הויי" במלוי אלפי"ן). וֹשֵׁם "אל" הוא בבחי' חסד כמ"ש "חסד אל כל היום", ושם הוי' במלוי

ראה גם ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ד סי' סח.

5) ומלא באלפי"ן. פירוש: כידוע דיש כמה אופני מילוי אות "ה", אפשר להיות באות יו"ד ("הי״), או באות ה' ("הה"), או במילוי אות אל"ף ("הא"), וכאן החשבון עולה עם מילוי אל"ף-אלפי"ן. ובמילוי אלפי"ן כנ"ל הוא מספר 45 בגי' אד"ם דתיקון.

(6) תהלים קיח, כז. ראה גם ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ב סי' פו.

(7) ראה ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ב סימנים צו ואילך, דבכל ז' מלכי אדום דתהו כתוב (וישלח לו, לב-לח) וימלוך וימת, משא"כ במלך השמיני [ואשתו] "הדר ומהיטבאל" (שם לט) לא כתוב בהם מיתה, דמרמז לעולם התיקון. וראה אור התורה פרשת מקץ (בראשית כרך ו) תתשב, ב. לקמן סי' צד הערה 17.ה

(8) ראה זהר – אדרא רבא – ח"ג דף קמב, א. והכוונה, שחסד מתגלה בפי ובראש אבר היסוד. דחסד ויסוד הוא ההתחלה והסוף דהששה מדות, שהתחלתן חסד וסופן יסוד. וזהו "אל הוי' דבחי' חסדים "יאר לנו" יתגלה.

ראה לקוטי שיחות חלק לט – ביאורים בלקוטי לוי יצחק על אגרת התשובה עמוד 51 ואילך. ועיין ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק א סימן סה. תורה אור יא, א. תורת חיים בראשית פ, ג. (מובא בילקוט לוי"צ שם סימן קנז בהערה 12). ספר המאמרים ה'תרמ"ג עמוד יד.

9) מרמז עוד דאהרן כהן גדול הי' משמש ב"שמונה" בגדים דוקא, דהוא בחי' תיקון ע"ד הדר מלך ה"שמיני" ואשתו מהיטבאל. ראה הערה 11.ה

10) יומא פרק א משנה א.

11) ראה זהר ח"א דף רכג, ב. ח"ג דף קלה, ב. דף רצב, א. מובא בילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ב סימן קמו. קמז. ועיי"ש בהמשך הסימנים, דבכל המלכים לא כתוב בהם "ושם אשתו" רק במלך השמיני "הדר ומהיטבאל", דהם מקור עולם התיקון דלשבת יצרה.

נקודות משיחות קודש בעניני גאולה ומשיח

עֲבוֹדַת פָּרָה אֲדְמָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן

לֶעָתִיד לָבֹא כָּל פְּרָטֵי עֲבוֹדַת פָּרָה אֲדְמָּה יִהְיוּ עַל יְדֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן עַצְמוֹ - כִּי:

הַטַעַם לְכָךְ שֶׁעֲשִׂיַּת הַפָּרָה הָיְתָה עַל יְדֵי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן, מִצְוָתָהּ בִּסְגָן, הוּא, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ סִבָּה הַמְעַכֶּבֶת אֶת עֲשִׂיַּת הַפָּרָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן, שֶׁאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר כו'.

אֶמְנָם, לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁאָז יִשְׁלַם לְגַמְרֵי הַתִּקּוּן עַל חֵטְא הָעֵגֶל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אֶת רוּחַ הַטָּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ", לֹא שַׁיָּךְ טַעַם זֶה, וּבְמֵילָא, בְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה אַהֲרֹן אֶת הַפָּרָה, שֶׁהֲרֵי, כֹּהֵן גָּדוֹל, "כָּל עֵת שֶׁיִרְצֶה לְהַקְרִיב מַקְרִיב כָּל מַה שֶׁיִרְצֶה", וּפְשִׁיטָא - כְּפִי שֶׁמֵבִין גַּם בֶּן חָמֵשׁ לַמִּקְרָא - שֶׁאַהֲרֹן לֹא יְוַתֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, עַל הָעֲבוֹדָה דַּעֲשִׂיַּת הַפָּרָה, שֶׁכֵּן, לַמְרוֹת עַנְוְתָנוּתוֹ כוּ', יִרְצָה שֶׁעֲבוֹדַת הַפָּרָה תִּהְיֶה בְּתַכְלִית הַשָּׁלֵמוּת עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ בְּאֹפֶן דְּ"לֹא שִׁנָּה" (בְּאֹפֶן נַעֲלֶה יוֹתֵר מֵהֶעְדֵר הַשְּׁנּוּי בַּעֲבוֹדַת שְׁאָר הַכֹּהֲנִים).

(תורת מנחם תשמ"ז ח"ב ע' 671, ש"פ תשא תשמ"ז. מתוך "לקראת שבת")

תְּקוּפַת "הָעוֹלָם הַבָּא". וְעַל כָּךְ יֵשׁ לִתְמֹהַ, שֶׁהֲרֵי חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֵם חַיִּים לְלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. כְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (בְּרָכוֹת יז, א) "הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה", וּמַה מָּקוֹם אָז לִסְעוּדָה גַּשְׁמִית?

וְהַבַּאוּר: דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ אֵין כַּוּנָתָם שֶׁהַמְּשָּׂג שֶׁל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הוּא בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי בִּתְקוּפַת הָעוֹלָם הַבָּא. כָּל כַּנָּנַת חֲזַ"ל הִיא, שֶׁבִּתְקוּפָה זוֹ לֹא יִהְיֶה צֹרֶךְ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה; בְּעוֹד שֶׁבַּזְמַן הַזֶּה אָדָם אֵינוֹ מְסְכָּל לְהִתְקַיֵּם לְלֹא מָזוֹן וּמַשְׁקֶה, הֲרֵי לֶעָתִיד לָבוֹא הַגּוּף לֹא יִזְדַּקֵק לִחְיוֹת מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְיִהְיֶה נִיּוֹן מִזִיו הַשְׁכִינָה. עִם זֹאת, יִתָּכֵן שֶׁבְּפְעַל כֵּן יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, לֹא לְמַטָרוֹת שֶׁל קִיּוּם הַגּוּף, אֶלָּא לְמַטָרוֹת חֲשׁוּבוֹת אֲחֵרוֹת.

(ע"פ אגרות קודש ח"ב, עמ' עו, סוף הערה 23. מתוך "לקראת שבת")

הַחִבּוּר שֶׁל בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ

בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה לֶעָתִיד יִהְיוּ מְחְבָּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל בָּתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. נִמְצָא עַתָּה בַּגָּלוּת בֵּית הַכְּנֶסֶת הֲרֵי הוּא מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ גּוּפִיהּ דְּלֶעָתִיד.

וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁחִבּוּר הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּכָל אֶרֶץ הָעַמִּים ("מִקְדָּשׁ מְעַט") לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ דְּלֶעָתִיד יִהְיֶה בְּהֶתְאֵם וּלְפִי עֵרֶךְ חִלּוּקֵי הַדְּרָגוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הַמְיִחָדִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲלָה יְתֵרָה לְגַבֵּי שְׁאָר בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת (כְּמוֹ "בֵּי כְּנִישְׁתָּא וְהוּעַל וּבֵי כְּנִישְׁתָּא דְּשָׁף וְיָתִיב בִּנְהַרְדְּעָא" בֵּית רַבֵּנוּ שֶׁבְּבָבֶל) יִהְיוּ קוֹדְמִים בְּהַחִבּוּר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִהְיוּ מְחְבָּרִים מַמָּשׁ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ (נוֹגְעִים וּדְבוּקִים בּוֹ לְלֹא הֶפְסֵק בֵּינֵיהֶם) וְעַל יָדָם וּבְאֶמְצָעוּתָם יִהְיוּ מְחְבָּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ כָּל שְׁאָר בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ הָעַמִּים.

(קונטרס 'בית רבנו שבבבל סעיף ג'. מתוך "לקראת שבת")

אֵיךְ מְחַנִּכִים יֶלֶד יְהוּדִי?

עַל הַפָּסוּק "אַל תִּגְעוּ בִמְשִׁיחָי" אָמְרוּ חֲזַ"ל: "אֵלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן". וְהִנֵּה, נוֹסֶף לַפֵּרוּשׁ בַּמְּפָרְשִׁים "שֶׁדֶּרֶךְ תִּינוֹקוֹת לְמָשְׁחָן בְּשֶׁמֶן" (רַשִׁ"י), אוֹ "עַל שֵׁם גְדְלָתָן וַחֲשִׁיבוּתָן כִּדְאָמְרִינַן לְמָשְׁחָה - לִגְדְלָה' [שֶׁמְשִׁיחָה הִיא לְשׁוֹן גְדוֹלָה" (מַהַרְשָׁ"א) - יֵשׁ לְבָאֵר זאת בְּקֶשֶׁר לְ'מָשִׁיחַ':

חִנּוּכֶם שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּאֹפֶן כָּזֶה שֶׁהַתִּינוֹקוֹת, גַּם קְטַנִים בְּיוֹתֵר - שֶׁהֲרֵי "תִּינוֹק" הוּא מִלְשׁוֹן יוֹנֵק - יִהְיוּ חֲדוּרִים לְגַמְרֵי בְּתוֹךְ תּוֹכָם עִם הָעִנְיָן וְהַנְקְדָּה שֶׁל "מָשִׁיחַ". כָּךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר רַק נוֹתְנִים מַבָּט עַל יֶלֶד יְהוּדִי, מָה רוֹאִים? - אֶת מָשִׁיחַ!

(ע"פ התוועדויות תשנ"ב ח"א ע' 148-9. מתוך "לקראת שבת")

לִחְיוֹת בְּלִי אֹכֶל, וְלֶאֱכֹל לֹא כְּדֵי לִחְיוֹת!

מִדִּבְרֵי אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה (רֵישׁ פָּרָשַׁת צו) נִרְאֶה שֶׁסְעוּדַת הַלִוְיָתָן לֶעָתִיד לָבֹא, תִּתְקַיֵּם בְּתוֹךְ קַלָּה עַל יְדֵי הֶעְדֵר הָעֲשִׂיָּה בַּהֲפָצָה הָאֲמוּרָה, וַאֲפִלּוּ עֲשִׂיָּה שֶׁלֹא בְּמִלּוּאָהּ, שֶׁהֲרֵי זֶהוּ גָּלוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְגָלוּת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גָּלוּ לֶאֱדוֹם שְׁכִינָה עִמָּהֶם.

(אג"ק חלק יט עמ' תכב)

מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִלְחֹם אוֹ לֹא?

"וְיִלְחֹם מִלְחֲמוֹת ה'" (רַמְבַּ"ם הִלְכוֹת מְלָכִים פֶּרֶק יא הֲלָכָה ד) - כִּבּוּשׁ וְהַנְחָלַת הָאָרֶץ לֶעָתִיד לָבֹא יִהְיֶה לְלֹא מִלְחָמָה וְכִלְשׁוֹן רַשִׁ"י (דְּבָרִים א, ח, ד"ה בֹּאוּ וּרְשׁוּ) "אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר אֵינָם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה" וּמַה שֶׁהוּבָא בָּרַמְבַּ"ם שֶׁ"מָשִׁיחַ יִלְחֹם מִלְחָמוֹת ה'", יֵשׁ לוֹמַר:

א) בְּסֵפֶר הַיָּד' הוּא סֵפֶר הֲלָכָה מוּבָא מַה שֶׁהוּא וַדַּאי בְּאֵיזֶה מַצָב שֶׁיִהְיֶה אֲפִלּוּ אִם לֹא זָכוּ חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ וַדַּאי שֶׁבְּמַצָּב שֶׁל זָכוּ יִהְיֶה זֶה בְּאֹפֶן נַעֲלֶה יוֹתֵר.

ב) מֵהֶמְשֵׁךְ לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם "וְנִצֵחַ כָּל הָאֻמּוֹת שֶׁסְבִיבָיו" מַשְׁמָע שֶׁעִקָרָהּ שֶׁל מִלְחָמָה זוֹ אֵינָהּ בִּשְׁבִיל כִּבּוּשׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא "כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פְּנוּיִין בַּתּוֹרָה" לְלֹא נוֹגֵשׂ וּמְבַטֵל עַל יְדֵי הַכְנָעַת הַגּוֹיִים מִסָבִיב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

(לקוטי שיחות חכ"ד ע' 19. מתוך "לקראת שבת")

כְּשֶׁהַגּוּף יַקְרִין עַל הַנְּשָׁמָה

עִם כָּל מַעֲלוֹתֶיהָ שֶׁל הַנְשָׁמָה עַל הַגּוּף, הִנֵּה יֶשְׁנָהּ גַּם מַעֲלָה בַּגּוּף עַל הַנְּשָׁמָה בְּכָךְ שֶׁהַ בְּחִירָה' בְּעַם יִשְׂרָאֵל הָיְתָה דַּוְקָא בְּגוּפָם (וְזֹאת כִּי בְּנִשְׁמָתָם הֲרֵי אֵין כָּל צֹרֶךְ 'לִבְחֹר' שֶׁהֲרֵי בְּרוּרָה מַעֲלַת נִשְׁמוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל נַפְשׁוֹת אֻמּוֹת הָעוֹלָם).

לֶעָתִיד לָבֹא יִהְיֶה עִלּוּי בַּנְשָׁמָה, וּבִשְׁתַּיִם:

א. תִּתְגַּלֶּה שׁרֶשׁ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא מְשְׁרֶשֶׁת בְּעַצְמוּתוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה.

ב. הַנְּשָׁמָה תְּקַבֵּל גַּם מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁל הַגּוּף, עִנְיַן הַ'בְּחִירָה', כִּי מַעֲלָה זוֹ תְּרְגַּשׁ גַּם בַּנְשָׁמָה.

(ע"פ מאמר ד"ה כל ישראל תשל"ג. מתוך "לקראת שבת")

אגרות קודש

בייה, ד' תשרי, תשטייו

ברוקלין.

הוויים איייא נויין כו' מוהייר אברהם שיי

המכונה דייר גולדברג

שלום וברכה!

לאחרי שלא שמעתי ממנו זה זמן רב נעם לי לקבל מכתבו מיייט אלול ואחייכ גם פייש ממנו עייי הרה"ג וכו' מוהרבייא שיי גאראדעצקי, ושמחתי לקרות במכתבו אשר בקרוב יוייל ספרו מסי אהלות עם פירושים והערות. ובטח כוונתו להכתייי שהראה לי כשהיי כאן לפני שנתים.

מייש אודות חילוף הספרים שדבר בזה עם הרב גאראדעצקי שיי, הנה הספריי שלי מקבלת ספרים ממחברים וממוסדות כיון שלרגלי עבודת המוסדות חבייד אשר כאן וכן עבודתי אני משמשת ספריי זו לתועלת הרבים. ובמילא רבים מעונינים שימצא בה הספרים וחוברות שמוייל. ובפרטיות יכתוב לו הרב גאראדעצקי שיי, ותודה מראש אם יעשה את התלוי בו שיבוא הדבר לפועל.

ובימים האלו דתחלת השנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני לאחל לו ולבייב שיחיו חתימה טובה וגמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ואשר ינצל את כשרונותיו והשפעתו במילואם להחדיר רוח החסידות והדרכותיי בהסביבה בה נמצא.

בברכה.