צום גדלי'
צום גדלי' תשמ"ג:
יום התענית הוא "עת רצון", ובפרט יום התענית בעשי"ת. (ס"א). הוראה מהשיעור תהלים דיום ג' בחודש (ג' תשרי). (ס"ג). הוראה מפרשת השבוע - פ' האזינו. (ס"ד). הוראה משיעור חומש היומי - יום ב' דפ' האזינו. (ס"ה).
צום גדלי' תשמ"ז:
דברי-כבושין - למעליותא, והפיכת העינוי - לרצון ותענוג. העילוי המיוחד דצום גדלי' - לאחרי מיתוק הגבורות דר"ה ע"י תק"ש, ולאחרי התענוג דשופר. הדרגת העילוי דצום גדלי' - בהפטרה: א) "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", (ב) "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה". שיעור חומש היומי - "כי חלק ה' עמו", מצד מעלת הנשמה, "ויפח באפיו נשמת חיים", ביום ברוא אדה"ר, ר"ה. שיעור היומי ברמב"ם - מעלתם של ישראל לגבי אוה"ע ("כי חלק ה' עמו"), שרק אצלם ישנו ענין הטהרה. ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, וקבלת החלטות טובות.
צום גדלי' תש"נ:
צום גדלי' - "ביום השלישי", לאחר ה"יומיים" דר"ה, ושייכותו לשיעור חומש היומי "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו". העילוי המיוחד בשנה זו - תהא שנת נסים, נוסף על ענין ה"נס" (הרמה) כשם שעם-ישראל נשאר תמיד "עמו", כך גם לא ניתן לשנות את "אדמתו". למרות ש"גלינו מארצינו", הנה עדיין היא "ארצינו". על-כל-זה נשבע הקב"ה. ולכאורה, הרי הקב"ה אינו בשר ודם, ואם-כן למה נזקק לשבועה?! והביאור: כשיהיו תמיהות על שייכות בנ"י ישראל שבר"ה עצמו, ובפרט כשחל בשבת. השייכות לשיעור חומש היומי מעלתם של ישראל שהם חלק ונחלה דהקב"ה, שמרומז גם בר"ת דשנה זו - תהא שנת נחלה. הדגשת המעלה ד"שלישי" בשנה זו שר"ה חל בשבת - מצד החשיבות המיוחדת דפסוקי שופרות הקשורים עם מ"ת, "אוריאן תליתאי", ופעולתה על יום השלישי שלאחר ר"ה - ביטול הצום והגלות, כיון שתק"ש דיום שני דר"ה היא דוגמת התקיעה ביבנה, שענינה ביטול הגלות. הסיום בצדקה.