ו' תשרי תשכ"ז: בעשרת ימי תשובה צ"ל תשובה בשמחה מצד (הדרשו ה') "בהמצאו", שזהו"ע בכי' בסטרא דא וחדוה מסטרא דא, ראש השנה (חדוה) יום הכיפורים (בכי') - סדר דתשובה. (ס"א). כל הנ"ל כפי שהוא בהשרש ומקור, אבל בגלוי הנה הבכי' בגילוי (ר"ה - וגילו ברעדה) והשמחה בגילוי (זמן שמחתנו); הוראה מתפילת חנה שנפקדה בראש השנה; הוראה מהפסוק (בהפטרת יום ב' דראש השנה) "לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים" ע"פ ביאור הבעש"ט - לעשות מ"חנה" (- קדושה) אין ילדים - שיהי' יש ילדים (בתורה ובמצוות). (ס"ב). ביאור בלשון הרמב"ם בהלכות תשובה ש"התשובה יפה, ובעשרת ימי תשובה יפה ביותר", כשה' הוא "בהמצאו וגו'" אז התשובה חביבה ויפה ביותר - וזה פועל קירוב להקב"ה (בהיותו קרוב). (ס"ג). יום הכיפורים הוא זמן תשובה, וההכנה לזה הוא בז' ימים שלפניו, כדוגמת כהן גדול ששבעת ימים לפני יום הכיפורים היו מפרישין אותו; "הדרן" על מסכת יומא "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו'", בסיום המסכת מובא שני פסוקים על טהרת הקב"ה את ישראל: א) "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'", ב) "ואומר מקוה ישראל ה' וגו'"; וקישור עם התחלת המסכת. (ס"ד). ביאור סיום תפלת חנה עה"פ (ש"א ב, י) "הוי' יחתו מריביו... וירם קרן משיחו", וקישור הפירוש הפשוט עם הפירוש המובא בלקוטי תורה (בשם הזהר); משיח יכוף כל ישראל כו', ענין של מלחמה עם מריבים - מלאכים המונעים המשכת חסדים למטה, וזהו "הוי' יחתו מריביו וגו'". (ס"ה). אודות המגבית עבור "קרן חנה". (ס"ז). ביאור עה"פ משיעור היומי בחומש, (משלישי עד רביעי בפ' ברכה), (לג, יג) "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו... והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה"; לעשות מהרבבות המנגדים ליוסף ובניו רבבות אפרים, שזהו"ע "יוסף ה' לי בן אחר" - לעשות מ"אחר" "בן", יפוצו מעינותיך חוצה. (ס"ח). בתפלה, ישנה דיעה שכשישנם ששה מתפללים הרי המיעוט (ד' ה') בטל לגבי הרוב כנ"ל, וה"ז מציאות של עשרה, כמו"כ בנדו"ד שנמצאים אנו לאחרי יום הששי דעשרת ימי תשובה (רוב), בודאי נפעלו כל הענינים ושאר הד' ימים יהיו ג"כ באופן זה. (ס"ט)
ו' תשרי תשל"ד: "הדרן" על מסכת חלה. (ס"א) "תורת אמת" פירוש שכל הפרטים הם אמת והוראה בעבודה; ובנדו"ד בהפטרת ראש השנה מסופר על עליית אלקנה עם כל בני ביתו לרגל בכל חג, וכאשר נולד שמואל ויתרה חנה אמו על עלי' לרגל (עם על העילויים שבדבר), כדי להשאר עמו בבית ולדאוג לחינוכו כראוי, ועי"ז זכה שמואל להיות כנגד אהרן ומשה, ומכאן הוראה לכל נשי ישראל להתמסר לחינוך הילדים, ולא להתעסק בעבודות אחרות. (ס"ב), הפרשת חלה באה ע"י א) שלוקחים חיטים, ב) וכותשים אותם לפירורים, קמח, ג) מערבם במים, ד) ונעשה בצק, ולחם אפוי. ובעבודה: א) שכל ומדות זקוקים ל: ב) מודה ביטול (כתישה), ואח"כ ג) עבודה בתורה ומצוות שלא לטובת עצמו (כמים היורדים למקום נמוך), ועי"ז דוקא ד) כל כוחותיו מקבלים חום וכוח מה' אחד (אפי') ועי"ז זוכים לקיום ההבטחה (דמצות חלה): "להניח ברכה בביתך". (ס"ג) המשך ה"הדרן" על מסכת חלה; ביאור מדוע בזמן הגלות אין עושים זכר למצות "הקהל" - באווארענען דעם ישראל כו', "לא תוסיפו". (ס"ד) המשך להתוועדות דיום ב' דר"ה: גם כאשר יש ח' ימים בין ראש השנה ליום הכיפורים יש הענין דיום לשבוע, והיום שלאחרי ראש השנה לא נמנע בחשבון; פרשת וזאת הברכה לא קוראים בשבת המשכת הברכה גם בחול. (ס"ה) מגבית; ע"ד "יחידות": להכנס לזמן קצר שאז תהי' האפשריות לכולם להכנס. (ס"ו).
ו' תשרי תשכ"ח: בתשובה ב' קוין: קו המרירות (ובזה גופא כמה דרגות) ולאידך קו השמחה, ומעלת שנה זו שהיו ג' ימי תשובה; "הדרן" על מסכת סוכה: שלכאורה, סיומו היפך כללות תוכן המסכת. (ס"א). ההוראה מה"הדרן" על מסכת סוכה, "נערה אחת היתה במשמרת בילגה" וכו'; נחיצות ענין החינוך גם לבנות, אפי' על ילדה אחת שפעולתה נוגע לכולם, ועל כל הדורות. (ס"ב). הסוכה מבטאת את האחדות של כל ישראל, וכדי לגלות זה "מנענעים" את היהודי לפעמים (כהד' מינים); בהנוגע להמצב בארץ הקודש ישנם ב' הסוגים: א) יששכר (תפלת דוד), ב) זבולון (מלחמת יואב), ושניהם הכרחיים. (ס"ג). אמיתית ענין התשובה מתבטא בלשון הקודש (משא"כ בשאר לשונות הוא נקרא: חרטה, שתוכנו הפוך); גם אצל הקב"ה שייך תשובה. (ס"ד). בסיום מסכת סוכה "חלונה סתומה וטבעתה קבועה" - ב' שיטות: רש"י, ופירוש המשניות להרמב"ם. (ס"ה). ביאור הקשר בין "מבצע תפילין" לנשים; "קרן חנה" השייך (גם) בגלוי לנשים. (ס"ו). המשך וביאור נוסף (על המדובר בשבת שובה) ב"כל מי שאינו בוכה וכו'". (ס"ז)
ו' תשרי תשל"א: "הדרן" על מסכת יומא: "אמר רבי עקיבא לפני מי אתם מטהרים כו'", והקשר לתחלת המסכת. (ס"א) בהפטרה דראש השנה מסופר ש"לחנה אין ילדים, ותבכה וגו'" ואע"פ שאלקנה אמר לה "למה תבכי גו' הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים", עכ"ז המשיכה לבכות כו' וביקשה ילדים, וההוראה בענין חינוך הילדים, וקירוב יהודים לתורה ומצוות. (ס"ב) בהמשך ההפטרה מסופר שלחנה נולד בן ו"כאשר גמלתו" כשנהי' בן שנתיים לקחתו למשכן ה', וההוראה: שיש להתחיל בחינוך הילדים מגיל שנתיים כו'; ע"ד תיקון חוק "מיהו יהודי". (ס"ג) ע"ד החידוש שנתחדש לאחרונה ששומעים מעבר לים - "ימה וקדמה וצפונה ונגבה" - את ההתוועדות (ע"י הטלפון כו'); מסתמא עוד יגיע הזמן שכאן ישמעו איך שבארץ הקודש עונים לחיים ולברכה". (ס"ד)
ו' תשרי תשל"ו: "הדרן" על מסכת יומא "אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל וכו'" - ב' אופנים בתשובה: א) בכוונה, ב) בהכרח; והקשר להתחלת המסכת. (ס"א). בעשרת ימי תשובה, הזמן שהתשובה "יפה ביותר ומתקבלת מיד" וצ"ל דוקא בשמחה; ביום ו' תשרי שייכות מיוחדת עם חנ"ה (כשרות, טהרת המשפחה, נרות שבת קודש) ושייך הן לנשים והן לאנשים. (ס"ב). השתדלות שילדות קודם בת-מצוה ידליקו נרות שבת קודש - ועי"ז פועלות "והשיב לב אבות ע"י בנים", שמהפכים כל המשפחה לתורה ומצוות; ב' סיפורים שמהם רואים במוחש איך שהדלקת נרות שבת קודש ע"י ילדות קטנות שינו את ההנהגה דבני ביתם. (ס"ג). המשך (לעיל ס"א) "הדרן" על מסכת יומא, "ג' גדרים במכשירי מצוה"; וההוראה לחינוך ילדים ע"י האם. (ס"ד). מגבית עבור "קרן חנה". (ס"ה). פירוש הפסוק "כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם" שהקב"ה נשבע ש"חי אנכי" יומשך לעולם" - בעולם למטה, ואע"פ שיש מעלה בעבודת הגלות מ"מ יביא את הגאולה. (ס"ו).
ו' תשרי תש"מ: שיחה א: מעלת כינוס כמה מישראל (ובמיוחד - כמ"פ עשרה, בעשרת ימי תשובה, ובימים הסמוכים ליום הכיפורים); ביאור הקשר ד"יארצייט" ותחיית המתים לענין התשובה; העילוי שבכינוס ובתשובה כשהם מתוך שמחה. (ס"א). שיחה ב: סיום מסכת ביום ה"יארצייט" ה"ז יומא טבא לרבנן, אבל כל ישראל בכלל; "הדרן" על מסכת עדויות (הקשורה עם תחית המתים); אלי' הנביא יבוא כמה זמן לפני ביאת משיח דאל"כ איך יוכל להספיק ביום אחד ענינים רבים כל כך - "לרחק המקורבין בזרוע... להשוות המחלוקת וכו'". (סט"ו). שיחה ג: המשך ה"הדרן" - ביאור בארוכה בפרטי המשנה שבסיום המסכת, וקישורה לתחלת המסכת. (סכ"ז). שיחה ד: התעוררות ע"ד ג' המבצעים השייכות לנשי ובנות ישראל - כשרות האכילה ושתי', טהרת המשפחה והדלקת נרות, ושייכותם לסיום המסכת; במעלתה של בעלת ה"יארצייט" הרבנית מרת חנה נ"ע - שהלכה בגלות אחר בעלה וההוראה - בגודל הענין ד"שלום בית", המביא "שלום" בין כנסת ישראל והקב"ה עד לגאולה שלימה ע"י הפעולות ב"מבצעים". (סל"ט). והעיקר - שכל עניני חודש תשרי יבואו בפשטות "המעשה הוא העיקר", ועי"ז - כל הענינים הפנימיים יבואו בגלוי. (סמ"ד). שיחה ה: מגבית עבור "קרן חנה". (סמ"ו).
ו' תשרי תשמ"א: שיחה א :שייכותם של עשרת ימי תשובה ליום הכיפורים ו(במילא) למסכת יומא; הלשון "סוף" המסכת מתאים לכמה דפים לפני הסיום; "הדרן" על מסכת יומא "שלשה חלוקי כפרה ותשובה עם כל אחד" - הביאור מדוע לא נזכר ענין הקרבנות וכו', על פי נגלה ובפנימיות הענינים. שיחה ב :מעלת (שנת) "הקהל": הפיכת "האנשים הנשים והטף" למציאות אחת ד"קהל", בדוגמת קרבנות ציבור הבאים מכספי היחיד; וההוראה - אף על פי שלכל יחיד יש את ענינו ומעלתו המיוחדת, אעפ"כ צריך לעסוק בענינים נוספים - מארי תורה צריכים לעסוק גם בעובדין טבין וכן לאידך, וביחד עם זה - גם ב"הקהל" נשארה מציאות היחיד בפני עצמו; יש לערוך כינוסים מיוחדים בעשרת ימי תשובה ובחג הסוכות, מלבד הפעולות במבצעים הכלליים והספקת צרכי החג; ההוספה בכך תוסיף בהמשכת ברכת ה.' שיחה ג :בראש השנה נפקדו שרה, רחל וחנה, ומהן יש ללמוד ע"ד חשיבות לידת ילד נוסף - "עולם מלא"; יצחק לא יצא מארץ ישראל ואילו יוסף - עיקר חייו במצרים, וההוראה - גם בתקופת החיים שהיא בדוגמת "איש תחת גפנו" צריך להיות באופן ד"מבלעדיך לא ירים איש את ידו". ובחינוך - אף על פי שמספקים כל הצרכים יש להזכיר סיום על מסכתות יומא וקידושין תשובה (יומא) ותורה (קידושין) ביוהכ"פ; ב' תנועות אלו (תשובה ותורה) - בסיום כל א' ממסכתות הנ"ל.
ו' תשרי תשמ"ז: שיחה א: מעלת עשרת ימי תשובה "בהמצאו גו' בהיותו קרוב". שיחה ב: "הדרן" על מסכת שביעית - בקשר לשנת השמיטה, ובפרט שמיטת כספים שנוהגת בזמן הזה (מד"ס) גם בחו"ל הנהגת רב שלא לשנות מדיבורו; והשייכות לעשי"ת. שיחה ג: א) הקשר דפרשת האזינו לעשי"ת - "קרוב לשמים", "בהמצאו גו' בהיותו קרוב". ב) שיעור חומש היומי - "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם", עד "מחצתי ואני ארפא" - גילוי והפצת המעיינות דחב"ד חוצה, והקשר לבעלת ה"יאר-צייט" שמסרה נפשה על הפצת המעיינות חוצה. שיחה ד: א) מענה כללי לכל המברכים - "ואברכה מברכיך". ב) שיעור תהלים החדשי, וההוספה דג' המזמורים הקשר ליאר-צייט, וכן לר"ה. ג) ניגונים, וחלוקת צדקה.
ו' תשרי תשמ"ח: שיחה א: "פותחין בברכה", קשר ענין הברכה לקביעות היום, ולתוכן ההתוועדות. שיחה ב : א) סיום מסכת יומא "אמר ר"ע.. מי מטהר אתכם אביכם שבשמים" ב) סיום מסכת תמיד "מזמור שיר ליום השבת.. ליום שכולו שבת". שיחה ג: ההכרח שהמדברים בשם עם ישראל יהיו דוקא אלו המתנהגים בהתאם לתורת ישראל; מחאה על פגישה עם נציגי "אותו האיש" ודרישה להבעת דעת התורה באסיפת האו"ם. שיחה ד :התעוררות ע"ד "הקהל" והשייכות לקביעות היום, שיעור היומי בחומש והשיעור היומי ברמב"ם. שיחה ה: התעוררות ע"ד המצוות המיוחדות לנשי ובנות ישראל כמרומז בשם בעלת היארצייט - "חנה" - אותיות "החן", והשייכות המיוחדת למצות הצדקה.
ליל ו' תשרי תש"נ: יום שישי דעשי"ת - ע"ד ובדוגמת ר"ה, יום ששי דמע"ב - יום בריאת האדם, וכנגד "יום הששי" דמ"ת (ו' סיון); השייכות להעבודה דתשו"ע, גילוי שרש הנשמה בעצמו"ה ע"י התורה; עי"ז מגלה בכל סדר השתלשלות שמציאותו היא "מאמיתת המצאו" מוצאי ו' תשרי תש"נ: הזכות המיוחדת של בעלת היאצ"ט שהודות לה נתגלו ונדפסו הכתבים ד"תורת לוי"צ" ו"לקוטי לוי"צ". אודות חלקה בעסקנות בעלה הרב נ"ע לפני גלותו. שייכות השם "חנה" לגאולה ולג' המצוות המיוחדות לנשים והתעוררות להתחזקות בזה באופן "נסי" כראוי ב"שנת ניסים".
ח' תשרי תשמ"ט – לחברי מחנה ישראל: 1. ביאור הטעם למנהג דנתינת "עוגת-דבש לפני יוהכ"פ; ההוראה והלימוד מזה. 2. צו השנה "שנת הבנין"; התמסרות מיוחדת לזה - ע"י בעה"ב.