אורי צוקר
למה אני כאן? מה זאת אומרת? צריך מסגרת.
•
בהתחלה חשבתי שהעולם השתגע, אבל בסוף הבנתי שכנראה אני המשוגע.
אחרי כמה שנים בתור מחנך, וכנראה מאות שעות דיבור עם בני נוער, יש משהו שחוזר על עצמו ואני פשוט לא מצליח להבין.
אתה פוגש בחור אינטליגנט, מבין עניין, אחלה גבר, ובהזדמנויות שונות אתה מנסה להבין מה המוטיבציה שלו להישאר במוסד שבו הוא לומד. במילים אחרות – השאלה היא למה לא ללכת לעשות משהו מעניין ואטרקטיבי יותר מפתירת משוואות בשני נעלמים?
עכשיו תבינו, זה לא שאין לו מה לעשות בחוץ, בטח שיש לו. בחוץ מחכה לו עולם של כסף, טיולים ועוד אטרקציות מגניבות. מה למען ה’ משאיר אותו במוסד הלימודי שהוא משתייך אליו?
כדי לפתור את החידה הזו הדרך הטובה ביותר היא פשוט לשאול את האובייקט בכבודו ובעצמו: “אז למה בעצם להישאר בישיבה?“
והבחור האינטליגנט הזה עונה לך:
“כי אני צריך מסגרת“.
•
מי שלא שמע טוב שינקה את האוזניים.
אדם בוגר (יחסית) עם (סוג של) שכל עונה ממש במילים אלו: “כי אני צריך מסגרת“.
וזה הרגע שבו אתה שואל את עצמך אם הוא צריך אשפוז או טיפול תרופתי. אבל אחרי שהתשובה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב, אתה מבין שהמחלקה הסגורה מחכה רק לך ולא לאף אחד אחר.
•
תגידו לי, אתם נורמליים?
ארבע שנים מהחיים שלכם, ואולי השנים היפות ביותר, אתם מעבירים במקום שכל מה שהוא מספק לכם הם ארבע קירות? נשמע לכם שזו סיבה הגיונית וסבירה לבחור מקום ללמוד בו, שלא לומר לגדול בו? נפלתם על הראש?
זה כמו להגיד שמה שאני עושה בחיים שלי זה נושם. ברור שאני נושם, אבל אם זה כל התוכן של החיים שלי המצב גרוע ממש.
ושאף אחד לא יוציא את דבריי מהקשרם. אין ספק שגבולות הם דבר חשוב, אבל מכאן ועד להפוך אותם לחזות הכל יש דרך ארוכה.
אתם יכולים לדבר איתי על גדילה בתורה וביראת שמים, אינטראקציות חברתיות ואפילו לדבר על בגרויות, והמסגרת בהחלט תעזור לכם לעמוד ביעדים האלו, אבל לא יכול להיות שהמסגרת תופסת לכם את כל המסך.
זו הפרעה נפשית.
שגעון של מסגרת
•
האמת? לא נראה לי שאתם אשמים.
מהצעד הראשון והנרגש שלנו אל תוך המערכת מנסים להכניס אותנו לריבוע, להעמיד אותנו בשורה ישרה, שלא נזוז יותר מדי. ראש גדול ויצירתיות הרבה פעמים מאתגרים את הממסד וגורמים לו חוסר נוחות. בשיעור צריך לשבת ובעיקר להקשיב, לשאלות יש בדרך כלל תשובות ברורות שדורשות זיכרון טוב אבל לא חשיבה מעמיקה, ובטח לא מקורית (במבחנים אמריקאיים אפילו לא צריך לנסח תשובה), מתמטיקה עם התוצאות המוחלטות היא המקצוע המוביל, ובגדול כדאי להפעיל את הראש כמה שפחות.
ככה שאם יש לכם קוצים, אתם אנשים עם חשיבה מקורית והחיים נראים לכם גדולים יותר ממה שמלמדים בכיתה, אתם עלולים למצוא את עצמכם בעמדה לא נוחה של מייצרי-צרות.
לא פלא שהמסגרת נראית לכם כל כך גדולה וחשובה.
•
אז האמת היא שכל ילד בעולם הוא איש גדול בפוטנציה, ובעיקר צריך לא להפריע לו, אבל לנו, היהודים, העניין הזה קריטי וקיומי.
לישמעאל יש פוטנציאל מצוין להיות צדיק גדול. הוא נולד להגר, שחלק מהמדרשים בהחלט מציבים אותה במקום גבוה, את החינוך שלו הוא מקבל מאברהם אבינו בעצמו, מה יכול להיות יותר טוב מזה?
בעצם למה צריך גם את יצחק?
ישמעאל יכול להיות צדיק, אבל הכל קורה אצלו בתוך המסגרת של הטבע. גם את ברית המילה שלו הוא עושה בגיל 13, מתוך שכל והבנה שזה מה שנכון.
אצל יצחק, לעומת זאת, הכל קורה מעל הטבע: הלידה ניסית, הברית בגיל שמונה ימים, כשהוא לא מודע לברית הזו, שהופכת להיות לחלק ממנו. זה יהודי.
•
הבנתם?
מרוב התעסקות בגבולות הפסקנו להאמין ביכולת שלנו להתרומם מעליהם. פתאום כל דבר נעשה עם כל כך הרבה חשבונות ומחשבות, ובעיקר מתוך אמונה עיוורת במסגרת של הטבע.
אבל האמת היא שיהודי בכלל לא שייך לגבולות האלו, הטבע לא אמור להיות משתנה במשוואה שלו. ברור שיש לנו גבולות – התורה והמצוות, בלי גבולות נוצרת הפקרות ולא קורים שם דברים טובים, ובכל זאת המציאות והגבולות שלה לא אמורים לכלוא אותנו.
הגיע הזמן להפסיק להאמין בפיקציה ששמה ’עולם’, ולדעת שבהגדרה אנחנו נמצאים מחוץ לפיקציה הזו, מה שמאפשר לנו, ודורש מאיתנו, לעשות דברים לא סבירים, שבהסתכלות ראשונית נראים לא הגיוניים.
לחיות מעל הטבע.